חסידות על שמות ה:כג

במדרש רבה (ויק"ר י"א ה') עם חסיד תתחסד וכו' (תהלים יח כו), ר' נחמיה פתח קרא במשה, בשעה שבא בחסידות, הקב"ה בא עמו בחסידות, בשעה שבא בתמימות, הקב"ה בא עמו בתמימות, בשעה שבא בעקמנות, הקב"ה בא עמו בעקמנות, בשעה שנתברר על עסקיו, הקב"ה בירר עסקיו. אימתי בא בחסידות, בשעה שאמר הראיני נא את כבודך (שמות לג יח-יט), מה כתיב תמן (שמות לג יט) אני אעביר כל טובי וגו'. אימתי בא בתמימות, בשעה שאמר מדוע לא יבער הסנה (שמות ג ג), אמר ליה מן דיקרי קאים בגוויה. אימתי בא בעקמנות, בשעה שאמר ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם (שמות ג יג), מה אמר לו זה שמי (שמות ג טו), לפי שעה אהיה אשר אהיה (שמות ג יד). אימתי נתברר על עסקיו, בשעה שאמר לו ועתה לכה ואשלחך אל פרעה (שמות ג י), אמר לו שלח נא ביד תשלח (שמות ד יג), ומאז באתי אל פרעה (שמות ה כג), מה כתיב תמן (שמות ו א) עתה תראה, עד כאן דברי המדרש.

ונקדים הפסוקים בתחלת פ' וארא שהם תשובה שהשיב הקב"ה למשה רבינו ע"ה על מה שאמר בסוף פרשת שמות למה הרעות כו' והצל לא הצלת כו' וע"ז השיב הקב"ה אותן הדברים וזה תוארם. וידבר ה' אל משה ויאמר אליו אני ה' וארא כו' ושמי ה' לא נודעתי כו', פירש"י לא ניכרתי במדת אמתית שלי שהרי כמה פעמים הבטחתי ולא קיימתי, וגם הקמותי את בריתי כו' וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל כו' לכן אמור לבני ישראל אני ה' והוצאתי כו' וגאלתי כו' ולקחתי כו' וידעתם כו' ונתתי אותה לכם מורשה כו'. ודרז"ל בבבא בתרא ירושה היא להם מאבותיהם, ור"ל שאמר כן לישראל לחזק את ההבטחה בלי יחושו שמא תתקלקל ההבטחה ע"י חטא וכה"ג לכן הודיעם שכבר קנו הארץ מאבותיהם.

במדרש בכל עצב יהי' מותר ודבר שפתים אך למחסור. ע"י שאמר משה כו' שיתף עמו אהרן כו'. נראה מדברי המדרש כי הי' זה חסרון. כי אם הי' מרע"ה עצמו הגואל. הי' עצהיו"ט. וז"ש עתה תראה כו' ולא במלחמת ל"א מלכים. פי' ע"י שמיאן. והי' השליחות בצירוף אהרן. לכן לא הביאם מרע"ה לא"י. כי אם הי' נעשה כרצונו ית'. הי' הגאולה באופן גבוה אשר הי' מרע"ה מכניסם לארץ והי' תיקון הכולל. כי עתה תראה אינו בדרך קנס. רק שכן מוכרח להיות. וז"ש בכל עצב יהי' מותר. שאם היו יכולין לקבל כל הדחקות אז. ולא היו אומרים ירא ה' כו'. וכן מרע"ה למה הרעותה. הי' מתוקן הכל. אך מרע"ה לא הי' יכול לסבול צער ישראל ונחשב זה לו לשבח. משל החולה שגוברים עליו היסורין מהרפואות. אשר מבקש להניח הכל בעבור היסורין. אך הרופא יודע ומבין כי היסורין לטובת החולה לכן אינו משגיח עליו. אבל מרע"ה הרגיש בצערן של ישראל ממש כמו הם עצמם. ולכן אף שידע כי לטובת ישראל הוא לא הי' יכול לסבול בשום אופן בצערן של ישראל ולכן עשה השי"ת רצונו והי' הגאולה בצירוף מדה"ר. ועמ"ש בסמוך: