חסידות על שמות ו:ג

וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי וגו'. שמעתי בזה מהרב הקדוש מו"ה יעקב יוסף הכהן [בודאי הוא אמר זה בשם הרב הבעל שם טוב ז"ל] כי אותיות אל א היינו אלופו של עולם ול יש לו שלשה קווין, עד כאן דברי קדשו:
(דגל מחנה אפרים פ' וארא).

ובדרך דרוש על פי הדת ודין מדיני התורה, יתבאר וידבר אלקים (שמות ו ב). וגם הא דכתיב בתריה (שמות ו ג) וארא אל אברהם וגו' באל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם וגו', עד (שמות ו ח) ונתתי אותה לכם מורשה אני ה'. הנה הקושיות רבו כמו רבו. (א), מה אשמועינן בזה שהבטחה היה בשם אל שדי, ומה נפקא מינה בזה באיזה שם היה ההבטחה, ובפרט לפי מה שפירש רש"י ושמי ה' לא נודעתי להם, שלא ניכר להם במדת אמיתית שלא נתקיים הבטחה בימיהם, אם כן אף אם היה הבטחה בשם ה', מכל מקום לא נתקיים בימיהם. (ב), ועוד קשה על הא דאמר ושמי ה' וגו', אי כפשוטו שלא הודיעם שם ה', קשה מה שהקשה רש"י והראב"ע הלא כתיב באברהם (בראשית טו ז) אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים, וביעקב (בראשית כח יג) אני ה' אלקי אברהם אביך. ועוד שהיה ראוי לומר לא הודעתי, ואם נפרש כפירוש רש"י שלא ניכרתי להם במדת אמיתית שלי שהרי הבטחתים ולא קיימתים, עד כאן. קשה הרי לא הגיע הזמן שיתקיים. ואין לומר מכל מקום לא נראה להם קיום ההבטחה. זה אינו, דהלא נתקיימו להם כמה הבטחות, כמו באברהם שהבטיח לו שם אתה זוכה לבנים (ר"ה ט"ז ע"ב), והבטיח לו שתילד שרה ונתקיים. וכן ביצחק (בראשית כו ג) גור בארץ הזאת ואהיה עמך ואברכך, ונתקיים כמו שנאמר (בראשית כו כח) ראו ראינו כי ה' עמך, ונאמר (בראשית כו יב) וימצא מאה שערים ויברכהו ה'. וכן ביעקב (בראשית כו טו) והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך והשיבותיך וגו', הכל נתקיים. אם כן הרי ניכר להם מדת אמיתית שלו ית' במה שראוי להתקיים אז, ומה' לא נתקיים אז שעוד לא הגיע הזמן, והחלק יעיד על הכל, ובפרט על הכלל וקצתו על קצתו, וקושיא גדולה מאד היא לענ"ד. (ג), איך נמשך לזה הפסוק (שמות ו ד) וגם הקמותי וגו'. (ד), (שמות ו ו) לכן אמור לבני ישראל אני ה', ואחר כך מסיים אני ה', ותרתי למה.

וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אני י"י (שמות ו ג). הנה התחיל בדיבור לשון עז ובשם אלקים המורה דין, וסיים באמירה לשון רכה ובהויה המורה רחמים, ודברי חכמים ידועים כדרבונות וכמסמרים ולפי הפשט לא נדע. ויש לפרש על פי מה שפירש הרב אלשיך בפסוק (שמות לב יד) וינחם י"י על וכו'. דהכוונה כי כן דרך אב הרחמן שגדלו רחמיו על בנו הגם שחטא, והנה אי אפשר שלא לצערו בכדי שלא יוסיף לחטוא, וגם עבור קטרוג מדת הדין, על כן מקדים ואומר בכעס שיעשה לו כך וכך, והבן קם מרעיד ועל ידי זה נשתק המקטרג, ובראות האב רעדת הבן מתעוררים רחמיו ומתבטל הדין. וזהו וינחם י"י על הרעה אשר דבר וכו', ענין הנחמה לרחמים היה בסיבת הרעה אשר דבר בהפלגה רבה. ולפי זה יש לפרש גם כן בכאן, דהנה משה אדונינו כשאמר למה הרעתה (שמות ה כב), בקשה מדת הדין לפגוע בו כמו שאמרו רז"ל (שמו"ר פ"ה כ"ב), מה עשה הש"י ברוב רחמיו התחיל לדבר עמו בדין ובלשון עז, ועל ידי כך נשתתק מדת הדין והקטרוג, ואז פנה אליו ברחמים "ויאמר אליו בלשון רכה אני הויה ברחמים. וירצה עוד וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אני י"י, בא להורות כי הויה הוא האלקים, גם בעת שהנהגה הוא בטבע (בגימטריא אלקים), עם כל זה בתוכו אסתתר הנהגת "הויה בהשגחת הרחמים כמ"ש כמה פעמים, רק שהוא נקרא כביכול הסתתרות הויה במלבושיו, דהיינו אותיות הקודמין והמאוחרין שהם בגימטריא "אני כנודע, (בסוד הכתוב (ישעיה מד ו) "אני ראשון "ואני אחרון ומבלעדי אין אלקים, והבן). והנה אדונינו משה כשראה רשעות פרעה, ולא נעשה בו תיכף דין בשיעור המערכה להראות מופת ההויה, תמה על זה. והש"י הודיעו שגם בהנהגת הטבע משתתף הויה, רק שהוא בהסתר פנים במלבושי אנ"י כמ"ש לעיל. וזהו וידבר אלקים וכו' ויאמר אליו אני הויה, והבן: