חסידות על שמות ו:ח

ובדרך דרוש על פי הדת ודין מדיני התורה, יתבאר וידבר אלקים (שמות ו ב). וגם הא דכתיב בתריה (שמות ו ג) וארא אל אברהם וגו' באל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם וגו', עד (שמות ו ח) ונתתי אותה לכם מורשה אני ה'. הנה הקושיות רבו כמו רבו. (א), מה אשמועינן בזה שהבטחה היה בשם אל שדי, ומה נפקא מינה בזה באיזה שם היה ההבטחה, ובפרט לפי מה שפירש רש"י ושמי ה' לא נודעתי להם, שלא ניכר להם במדת אמיתית שלא נתקיים הבטחה בימיהם, אם כן אף אם היה הבטחה בשם ה', מכל מקום לא נתקיים בימיהם. (ב), ועוד קשה על הא דאמר ושמי ה' וגו', אי כפשוטו שלא הודיעם שם ה', קשה מה שהקשה רש"י והראב"ע הלא כתיב באברהם (בראשית טו ז) אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים, וביעקב (בראשית כח יג) אני ה' אלקי אברהם אביך. ועוד שהיה ראוי לומר לא הודעתי, ואם נפרש כפירוש רש"י שלא ניכרתי להם במדת אמיתית שלי שהרי הבטחתים ולא קיימתים, עד כאן. קשה הרי לא הגיע הזמן שיתקיים. ואין לומר מכל מקום לא נראה להם קיום ההבטחה. זה אינו, דהלא נתקיימו להם כמה הבטחות, כמו באברהם שהבטיח לו שם אתה זוכה לבנים (ר"ה ט"ז ע"ב), והבטיח לו שתילד שרה ונתקיים. וכן ביצחק (בראשית כו ג) גור בארץ הזאת ואהיה עמך ואברכך, ונתקיים כמו שנאמר (בראשית כו כח) ראו ראינו כי ה' עמך, ונאמר (בראשית כו יב) וימצא מאה שערים ויברכהו ה'. וכן ביעקב (בראשית כו טו) והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך והשיבותיך וגו', הכל נתקיים. אם כן הרי ניכר להם מדת אמיתית שלו ית' במה שראוי להתקיים אז, ומה' לא נתקיים אז שעוד לא הגיע הזמן, והחלק יעיד על הכל, ובפרט על הכלל וקצתו על קצתו, וקושיא גדולה מאד היא לענ"ד. (ג), איך נמשך לזה הפסוק (שמות ו ד) וגם הקמותי וגו'. (ד), (שמות ו ו) לכן אמור לבני ישראל אני ה', ואחר כך מסיים אני ה', ותרתי למה.

ונתתי אותה לכם "מורשה (שמות ו ח). הנה ונתתי לשון מתנה, ומורשה לשון ירושה. אבל לדעתי הפירוש הש"י אמר זכותכם בארץ ישראל הוא מכח ירושת האבות, ומעלה יש בדבר שאין לירושה הפסק, אבל אם באנו מכח ירושת האבות, הנה גם לישמעאל ועשו מגיע חלקם. ז"ש הש"י ונתתי אותה לכם מתנה מחדש אני נותן אותה לכם דייקא, ואין לישמעאל ועשו, ואף על פי כן תהיה לכם מכח ירושה, כי אקיים בזה שבועת האבות. וז"ש אני י"י המהווה כל הויות, ועליכם היתה כוונתי בשבועת האבות:

והייתי לכם לאלקים וידעתם וגו' (שמות ו ז), ונתתי אותה לכם מורשה (שמות ו ח). והנה יש לתמוה אם מורשה הוא אף אם לא יתייחדו לעם לו ית' ליחד אלהותו עליהם, מכל מקום שלהם היא כמו בשאר אומות בארץ ירושתם, ואיך תולה זה בזה, והנ"ל בזה על פי מה דאיתא בפרק החולץ (יבמות דף מ"ב ע"א) בענין הבחנת ג' חדשים, אין הקב"ה משרה שכינתו אלא על המיוחסים שבישראל, שנאמר (בראשית יז ז) להיות לך לאלקים ולזרעך אחריך, עיין שם, ועוד שם (יבמות בדף כ' ע"ב) דהא דכתיב באברהם להיות לך לאלקים ולזרעך אחריך, הכי קאמר לא תנסב כותית דלא לזיל זרעך בתרה, עיין שם, ועל פי הדרוש בפרשת תולדות (בפסוק ויהי עשו בן ארבעים שנה) על פי תשובת מהרי"ט (חלק ב' סימן וא"ו), דהגם דעשו ישראל מומר הוי דיורש את אביו, עם כל זה אין לו זרע לירש אותו, כיון שנשא נשים נכריות קרוי בנה, וממילא אין להם חלק בארץ, אבל אנחנו בני אברהם יצחק ויעקב זוכים בארץ מכח ירושת אבותינו, כי שם י"ה עדות לישראל שלא נטמאו אף בהיותם במצרים, כדכתיב (במדבר כו ה) החנוכי (פסיקתא דר"כ פי"א). וז"ש ולקחתי אתכם וגו' והייתי לכם לאלקים לייחד שמי עליכם, והיינו מפני שמתייחסים אחר האבות, ולכך והבאתי אתכם ונתתי אותה לכם מורשה, והבן.