וַיְדַבֵּ֣ר מֹשֶׁ֔ה לִפְנֵ֥י יְהוָ֖ה לֵאמֹ֑ר הֵ֤ן בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ לֹֽא־שָׁמְע֣וּ אֵלַ֔י וְאֵיךְ֙ יִשְׁמָעֵ֣נִי פַרְעֹ֔ה וַאֲנִ֖י עֲרַ֥ל שְׂפָתָֽיִם׃ (פ)
ישמח משה
(ב) באופן אחר נראה לפרש, דהנה נאמר (בפרשת וארא, שמות ו יב) ויאמר משה הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתים. וכבר עמדו המפרשים הא קל וחומר פריכא היא, דהטעם מבואר דלא שמעו מקוצר רוח ומעבודה קשה, מה שאין כן פרעה, וכבר כתבנו בזה במקומו עיין שם. ועתה נאמר באופן אחר, והוא דלכאורה קשה עוד הא כתיב (יונה א ג) ויקם יונה לברוח תרשישה, ודרשו רז"ל (ילקוט שמעוני יונה א') אמר יונה הגוים קרובי תשובה הם, ויהיה קטרוג על ישראל שלא שמעו ח"ו. אם כן מאי קל וחומר הוא זה, הא י"ל אף שישראל לא שמעו, מכל מקום ישמע פרעה דגוים קרובי תשובה הן, ובאמת מבואר בתורה הק' (שמות לג ה) דיש קשיות עורף לישראל בטבע (עיין בחן טוב פרשת תשא). עוד יש להבין מאי דמסיים ואני ערל שפתים היא אך למותר, דהא כבר אמר למעלה (בפרשת שמות, ד י) כבד פה וכבד לשון אנכי, ומה לו לכפול הדברים, וגם כבר השיב לו השי"ת על זה מי שם פה וגו' (שמות ד יא). לכך נ"ל דערך שפתים דהכא, אינו הכבד פה והכבד לשון המבואר בפרשת שמות, רק ערל שפתים דכאן הוא פה אטום, כמו נסתמו טענותיו, ולא מצד קל וחומר אתי עלה, אלא הכי פירושו כשאמר לו השי"ת למשה בא דבר אל פרעה וגו' (שמות ו יא), השיב לו משה הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה, ר"ל ואיך יהיה אם ישמעני פרעה, ואני ערל שפתים, ר"ל דאז אשאר ערל שפתים שיהיה לי פה סתום מלהליץ על ישראל וכמו שאמר יונה, והוא פירוש יקר בס"ד. והיוצא מזה שהיה משה ירא לילך לפרעה, אולי ישמע לו דגוים קרובי תשובה הן ויהיה קטרוג על ישראל, לכך אמר לו השי"ת (שמות י א) בא אל פרעה ואל תתיירא מזה כי אני הכבדתי את לבו, ועשיתי זאת למען שיתי אותותי אלה בקרבו כנ"ל.
שפת אמת
אא"ז מו"ר זצלה"ה הגיד כי מה שהי' צורך לעשר מכות. להסיר הקליפה והסתר מעשרה מאמרות לעשותן עשרת הדברות עכ"ד ז"ל. פי' כי בעולם הזה נסתר זה שעיקר חיות הכל רק אותיות התורה המאמרים שנבראו ע"י. וז"ש שנותנין שכר לצדיקים המקיימים העולם שנברא בע"מ. פי' שהם יודעין ודבקין בשורש חיות הנעלם שע"י הע"מ. וע"י כל מכה הסיר הסתר מאמר א'. ונעשין עשרת הדברות. פי' דיבור לשון הנהגה. כמ"ש דבר א' לדור. וכמ"ש בזוה"ק פי' ודברת בם בשבתך כו' בלכתך כו'. שמנהיג כל מעשיו עפ"י דברי הש"י ואחדותו ואהבתו שיהיו כל מעשיו לש"ש ע"ש פ' ואתחנן. וזה פי' בדברו מעריב ערבים. בחי' מלכות שמים להיות כבוד שמו גם בתוך העירוב וההסתר ע"י אמונה [כמ"ש אמת ואמונה ערבית כמ"ש במ"א]. ובשעת הגלות נסתר האמת. וז"ש זוה"ק וארא שבחי' הדיבור הי' בגלות. וז"ש מרע"ה ואני ערל כו' לא איש דברים כו'. ובשעת קבלת התורה נתגלה בחי' הדיבור כמ"ש וידבר אלקים כו' ע"ש בזוה"ק. [וז"ש במדרש דברים משזכה לתורה אלה הדברים כו' ע"ש]. ובמד' כובד אבן כו' שאין בריאת שמים וארץ יגיעה לפניו ית' במה אני ייגע במי שמכעיס לפני כו'. פי' היגיעה רק מה שנסתר בעוה"ז. ושנמצא מי שיאמר כחי ועוצם ידי כו'. וכן פרעה לי יאורי כו'. ויש ללמוד מזה כי בשבת קודש שנק' מנוחה. הכתיב מנוחה לעצמו מי שכ' בו לא ייעף כו'. הפי' שבש"ק נגלה זה שהכל מחיות הש"י. כמ"ש ע"ה אימת שבת עליו. [ולכך בש"ק מעידין בנ"י שהש"י ברא העולם. כמ"ש מי שאומר ויכלו נעשה שותף כו' שידיעה זו יותר מנוחה כנ"ל]:
שפת אמת
והוצאתי אתכם כו' סבלות מצרים כו'. שמעתי מאא"ז מו"ר זצלה"ה פי' סבלות שלא יוכלו לסבול עכ"פ טומאת מצרים. ומזה בא הגאולה אח"כ. ונ' שמזה הוציא מרע"ה שאמר הן בנ"י לא שמעו כו' כי אח"כ כ' וגאלתי כו' א"כ קודם ששמעו ולא נמאס אצלם כראוי ולא יצאו מתחת סבלות. ממילא איך ישמע פרעה שזה אח"כ. אך באמת יצאו מסבלות מצרים רק בחי' מרע"ה הי' למעלה שנבדל יותר מא"מ וכ' לא שמעו אלי כו'. וע"ז הי' העצה שותפות אהרן שיהי' דביקותן במרע"ה ע"י אהרן [וז"ש ויצום כו'] כנ"ל. ואח"כ כתיב וידעתם כו' סבלות כו' שאחר כל הגאולה צריכין לידע כי לולי עזרתו ית' כבר היו תחת סבלות מצרים שהוא בחי' הגרועה כנ"ל. והוא עצה היעוצה לכל איש מישראל ע"י שמרגיל עצמו להיות שונא הרע בתכלית השנאה. כענין שאמרו ז"ל ירגיז אדם יצ"ט על יצה"ר. וזה התחלת הגאולה כנ"ל: