חסידות על שמות ז:יד

וְזֶהוּ: וַיַּקְשֵׁב ה' וַיִּשְׁמָע – כִּי רַק הוּא יִתְבָּרַךְ שׁוֹמֵעַ, וּמְחַבֵּר הַדְּבָרִים זֶה לָזֶה, וְכוֹתְבָם בְּסֵפֶר לְזִכָּרוֹן, וְזֶהוּ: וַיִּכָּתֵב בְּסֵפֶר זִכָּרוֹן.

ולפי האמור יש לכוון מה שאיתא במדרש ששלח אצלו ה' פעמים ולא השגיח על דבריו א"ל הקב"ה אתה הקשית את ערפך והכבדת את לבך, דחושב ה' פעמים דכתיב בו לשון הכבדת הלב, אחר מופת התנין כתיב כבד לב פרעה, ואחר מכת הצפרדעים כתיב והכבד את לבו, ואחר מכת הערוב כתיב ויכבד פרעה את לבו, ואחר מכת דבר כתיב ויכבד לב פרעה, ואחר מכת ברד כתיב ויכבד לבו וגו', דבשביל שהכביד מעצמו את לבו והאטים אותו, בא עליו עונש שהש"י הכביד את לבו והאטים אותו כנ"ל, אבל בכל מה דכתיב בי' לשון חיזוק הלב לא קחשיב הכא, דזה אינו כלל מענין הכבדת הלב ואין זה מדה במדה:

ויאמר ה' אל משה כבד לב פרעה וגו' (שמות ז יד), לך אל פרעה בבקר וגו' (שמות ז טו). הנה יש להבין מה זה שציוה שיאמר לו דוקא בצאתו את העיר, ולמה תמיד אהרן הוא האומר לפרעה, וכאן משמע שמשה לבדו יהיה האומר. והנ"ל על פי שנאמר בפרשת שמות (ד טז) והוא יהיה לך לפה ואתה תהיה לאלקים. ותרגום אונקלס והוא יהיה לך למתרגמן ואתה תהיה ליה לרב, וכן תרגום בפרשה זו על הפסוק (שמות ז א) ראה נתתיך אלקים לפרעה ואהרן אחיך וגו', עיין שם. הרי דבין לפרעה ובין לאהרן נחשב משה לרב, והנה ידוע (שמו"ר י"ג ג') דקודם חמש מכות האחרונות, היה הכבדת לבו בבחירתו, רק אחר כך שנלאה לסבול, כבר נתחייב להכביד לבו מן השמים, וגם זה להעמידו על הבחירה כדברי הרמב"ן, וכצדקת יוסף כך רשעת פרעה, והבן זה. ועל פי זה פירשתי בפסוק (ישעיה ו י) השמן לב העם הזה וגו', (תמצאנו בהפטורת נצבים) ונמצא קודם כשהיה תולה בבחירתו, היה השי"ת עושה טצדקאות שישמע פרעה, כדרכו ית"ש לתמוך יד לזכות, ואף שיודע השי"ת שכל זה לא יועיל, הידיעה אינה מזדקקת להבחירה כנודע, והנה כבר אמרו (עיין כתובות קי"א ע"א) אינו דומה שומע מפי הרב וכו', שמע מינה שדברי הרב נכנסין יותר בתוכיות הלב, לכך ראויה היה שישמע פרעה ממשה עצמו, אך משה היה כבד פה (שמות ד י), והבן.