חסידות על שמות ח:יח

ואני אקשה את לב פרעה וכו' ולא ישמע אליכם פרעה כו' (שמות ז, ג-ד). ועיין באור החיים דמקשה אחר שאמר ואני אקשה את לב פרעה, מה מקום לומר ולא ישמע אליכם פרעה. ונראה לבאר בתחילה, כי אצל מכות צפרדעים אמר משה לפרעה למען תדע כי אין כה' אלהינו, ואצל מכות ערוב אמר למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ. ונראה לתרץ השינוי לשון, כי באמת השם יתברך עשה בכאן שני ניסים גדולים בשני בחינות הנס. האחד, מה שהכה את המצריים בדצ"ך בכדי להכות אותו במכות גדולות. וזה הרמז וכו'. והנס השני מה שהקשה את לב פרעה בפסוק אני אקשה את לב פרעה והרביתי את אותותי ואת מופתי בזה אני מרבה מופתי ואותותי. ולא ישמע אליכם פרעה, כלומר בזה אני מרבה הניסים זה שלא ישמע אליכם זה יהיה נס אחד ונתתי את ידי במצרים זה יהיה הנס שני. (חסר):

ואמרת אל פרעה כה אמר ה' בני בכורי ישראל (שמות ד כב), ואומר אליך שלח את בני ויעבדני ותמאן לשלחו הנה אנכי הורג את בנך בכורך (שמות ד כג). ויש לדקדק טובא. (א), להבין מפני מה פתח במכות בכורות, הלא היא האחרונה ועיין פירוש רש"י (ד"ה בני). (ב), מה שאמר בני בכורי ישראל, למה זה לענין התראה. (ג), מה דאמר ואומר אליך שלח את בני ותמאן וגו', היה ראוי לומר שלח את בני וגו', ואם מאן אתה וגו' הנה אנכי הורג וגו'. (ד), יש להבין למה לא נאמר בכל המכות בהתראה והפליתי את עמי רק בערוב (שמות ח יח), ודבר (שמות ט ד), ומכת בכורות (שמות יא ז), אף דבאמת כל המכות לא היו בישראל. (ה), ועוד דבאמת מה זה לענין ההתראה דבישראל לא יהיו המכה. והנ"ל בהקדים לבאר המדרש (ילקו"ש רמז רל"ד) והמים להם חמה (שמות יד כט), חמה כתיב, שנתמלא עליהם הים חמה להטביען מיד אותה חמה שנתמלא על ישראל החזירו על מצרים, הדה"ד (שמות יד כח) וישובו המים ששבו מישראל על מצרים. דזה תמוה וכי יעביד הקב"ה דינא בלא דינא ח"ו, דחימה של ישראל יהיה על מצרים, הלא די להם בשלהם ואל אמונה ואין עול. אבל יובן כפשוטו, על פי מדרש אחר (שם) שטען השר של מצרים מה נשתנו אלו מאלו הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה, והשיב ית' אתה דן שוגג כמזיד ואונס כרצון, כלום עבדו אלא מתוך שיעבוד וכו'. וידוע מ"ש השל"ה הק' הפסוק (דברים כו ו) וירעו אותנו המצרים וגו', שעשו אותנו רעים וחטאים. ועל פי זה יבא על נכון המדרש הנ"ל אותה חמה החזיר על מצרים, כי הם הגורמים וישראל אנוסים.