וַיִּשְׁלַ֣ח פַּרְעֹ֔ה וְהִנֵּ֗ה לֹא־מֵ֛ת מִמִּקְנֵ֥ה יִשְׂרָאֵ֖ל עַד־אֶחָ֑ד וַיִּכְבַּד֙ לֵ֣ב פַּרְעֹ֔ה וְלֹ֥א שִׁלַּ֖ח אֶת־הָעָֽם׃ (פ)
שם משמואל
ולפי האמור יש לכוון מה שאיתא במדרש ששלח אצלו ה' פעמים ולא השגיח על דבריו א"ל הקב"ה אתה הקשית את ערפך והכבדת את לבך, דחושב ה' פעמים דכתיב בו לשון הכבדת הלב, אחר מופת התנין כתיב כבד לב פרעה, ואחר מכת הצפרדעים כתיב והכבד את לבו, ואחר מכת הערוב כתיב ויכבד פרעה את לבו, ואחר מכת דבר כתיב ויכבד לב פרעה, ואחר מכת ברד כתיב ויכבד לבו וגו', דבשביל שהכביד מעצמו את לבו והאטים אותו, בא עליו עונש שהש"י הכביד את לבו והאטים אותו כנ"ל, אבל בכל מה דכתיב בי' לשון חיזוק הלב לא קחשיב הכא, דזה אינו כלל מענין הכבדת הלב ואין זה מדה במדה: