חסידות על שמות ט:יד

והנה פרעה היה קשה עורף מאד. והנה בחמש מכות הראשונות נאמר ויחזק לב פרעה, שחיזק לבו מעצמו דלא להוי גמר ומקנה, וגם לא שילח בפועל הכל בבחירתו. אבל בהתחלת חמש מכות האחרונות כבר היה נלאה והיה משלח ומשחרר בפועל, אבל לא היה האונס גדול כל כך שיהיה גומר ומקנה בלב, ואם כן לא היה מועיל שחרורו ובפועל היה משלח, אם כן לא יתכן שיכהו עוד דהיה חילול השם. לכך השי"ת חיזק לבו בזה שלא יכנע גם בפועל כל זמן שאין לבו מסכים, עד שיבא האונס הגדול ויכנע לבבו הערל, ויהיה גומר ומקנה בלב, והיינו ויחזק ה' את לב פרעה בזה ולא שילח. והן דברי התנחומא אמר הקב"ה מכאן ואילך אם רצה לשלוח איני מקבל, כי תוכן לבות ה' ויודע שאף שיכנע לשלחם, עדיין לא הוי אונס גדול אצלו להסכים, וכדכתיב (שמות ד כג) ותמאן לשלחו הנה אנכי הורג את בנך בכורך, מבואר דעד מכות בכורות ימאן לשלחם ולכך אינו מקבל, רק אחר מכות בכורות דהוי אונס גדול, אז נכנע לבבו והסכים באמת בעומק הלב לשחררם אז קיבל ממנו. וז"ש (שמות ט יד) כי בפעם הזאת, ר"ל עד פעם הזאת אשר עבר, הנני שולח את כל מגפותי גם מכאן ולהלן אל לבך וגו' דייקא. וז"ש כאן כי אני הכבדתי את לבו וגו' למען שיתי אותותי אלה, שיעשו רושם בקרבו דייקא, והבן. ועל פי זה מבואר בפרשת שמות ואני ידעתי כי לא יתן וגו' ולא ביד חזקה, ר"ל אפילו אם ישלח אתכם ביד חזקה, הוא גם כן לא מועיל דאונסא כמאן דלא עביד, אם כן לא יועיל שחרורו כלום, לכך ושלחתי את ידי והכתי בכל נפלאותי דייקא, אף שהיה משלח באמצע לא אניח לו עד אשר אעשה בקרבו דייקא, שיהיה האונס הגדול ויהיה גומר ומקנה בקרב לבבו, ואחרי כן ישלח אתכם בפועל ולא קודם, והבן. ושמא תאמר דהוה ליה תלוהו ויהיב דלא מהני, על כן אמר לו מיד ושאלה אשה משכנתה וגו' וניצלתי את מצרים דהיינו בשכר עבודה, אם כן הוה ליה תלוהו וזבין דהוי זביניה ושחרורו שחרור, ונכון. ולכן בעת שאמר השי"ת לאברהם שישעבד זרעו להיותן עבדים, אמר ואחרי כן יצאו ברכוש גדול ששיעבדן על תנאי זה, דהיינו משום דהכל צפוי וכו' (אבות פ"ג מט"ו), וצפה הקב"ה שיתקלקלו ולא יוכלו להתמהמה ויהיו צריכין לשחרורו, אם כן אם היו משועבדין בלי שכר הוי תלוהו ויהיב, אבל מכיון שצריכין לשלם שכר עבודה, הוי תלוהו וזבין ומועיל שחרורו כנ"ל. ועל פי זה יובן דברי הגמרא שלא יאמר אותו צדיק ועבדום ועינו אותם קיים בהם, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים, דכיון דרכוש אין כאן, יציאה גם כן אין כאן דהוי תלוהו ויהיב. ועל פי זה יבואר ויוציאם בכסף וזהב, ועל ידי זה ואין בשבטיו כושל, ר"ל חשש פסול עבדות כי הללו עבדי ה' (תהלים קיג א), ולא עבדי פרעה (מגילה י"ד ע"א), כי הוי שחרור גמור כדין תלוהו וזבין. והנה ענין גמר ומקנה שהוא באונס גדול דוקא, דעת לנכון נקל לפי שבאונס גדול שמח מאד שיפטר ממנו, ומחמת זה גומר ומקנה, והיינו (תהלים קה לח) שמה מצרים בצאתם כי נפל פחדם עליהם, והבן כי נכון הוא בס"ד. ועל פי זה מבואר המדרש הנ"ל הים ראה וינוס, מה ראה, ראה ישראל באים ורכוש מצרים בידם, כי ודאי הכל נברא בשביל ישראל והכל משועבוד להם, (ועל פי מה שפירשתי במרשת בשלח הים ראה, מה ראה ארונו של יוסף [ב"ר פפ"ז ח'], וברייתא דרבי ישמעאל (מדרש פליאה) עיין שם). אך אם הם עבדים למצרים, דיו לעבד להיות כרבו (ברכות נ"ח ע"ב), ועוד מה שקנה עבד קנה רבו (פסחים פ"ח ע"ב), אם כן אין צריך הים לעשות לישראל מה שהיא נגד רצון פרעה ומצרים, ואף ששחררן הלא היה באונס, אך כיון שראה שרכוש מצרים בידם, מזה נשמע דהוי שחרור גמור כמ"ש, על כן וינס.

ויאמר ד' אל משה בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו וכו' (שמות י א). הנה הקושיא מפורסמת שלא נזכר בדברי הש"י כלל ממכת הארבה. ולפי מ"ש לעיל שמכת "ברד וארבה היו בענין אחד להשחית יבול השדה, וזה שרמז הש"י הנני שולח את כל מגפותי וכו' (שמות ט יד), שכל המכות הסמוכים יהיו כלולים זה מזה, וכיון שבכאן לא נזכר בדברי הש"י איזה מכה יביא, וכבר ידע משה שהמכה הסמוכה לברד תהיה נוספת בריבוי על מכת הברד ומעניינה, מזה שפט שהיא מכת ארב"ה לשון נופל על לשון כמו ששפט בנחש נחשת (ב"ר פל"א ח'). ועוד רמז לו הש"י בלשון למען תספר באזני בנ"ך (שמות י ב), שכנגד ארבעה בנים דברה תורה (הגדה של פסח), וד' פעמים ב"ן בגימטריא ארב"ה. והא דלא אמר לו הש"י בפירוש, להורות שענין הסיפור בהכרח הוא לפרש דברים הסתומים היוצאים מחסר ויתיר ומדרשות הכתובים, כמו שדרש משה מדבר הלמד מענינו מכת הארבה:

שמעתי בשם רבי' הרה"ק מלובלין זצוק"ל שאמר ששבת פ' בא הוא כעין ימים ראשונים דפסח בשלח ימים אחרונים דפסח יתרו שבועות. והוא כמו שאמרנו כ"פ במה שנאמר שבת בשבתו שכל שבת יש לומר קדושה מיוחדת. והיינו דקדושת הפרשה שקורין בו זהו קדושת השבת ובכל שבת קריאה מחודשת ובשבת זה קורין יציאת מצרים ובשלח קריעת ים סוף ויתרו מתן תורה. וקדושת יציאת מצרים כ' בצאת ישראל ממצרים וגו' היתה יהודה לקדשו וגו' והיינו דכל ישראל נקראו על שם יהודה יהודי אנא (כמ"ש ב"ר פ' צח) דאף שכל ישראל נקראו ע"ש יוסף שארית יוסף (כמ"ש שם פ' ע"א) אבל מדת יוסף גבור הכובש את יצרו ולא קלקל כלל ויש בישראל מי שקלקל ועל זה יברר יהודה דועמך כולם צדיקים דביהודה התחיל הקלקול בער ואונן ואף דאיתא במד' (שם פ' פד) בראובן ואתה פתחת בתשובה תחלה חייך שבן בנך עומד ופותח בתשובה וכו' מכל מקום איתא (ב"ק צב.) מי גרם לראובן שיודה יהודה וכו' וזה היה במעשה תמר שאז ניתקנו נשמות ער ואונן בגלגול פרץ וזרח ומפרץ יצא דוד שהקים עולה של תשובה (מו"ק טז :) וממנו יצא משיח שיברר שכל ישראל קדושים הם. ואף מי שיש לו ואינו רוצה אקרו ישראל קדושים (כמ"ש חולין ז :) והוא מטעם שבאמת רצונינו לעשות רצונך ומי מעכב שאור שבעיסה כו' (כמ"ש ברכות יז.) ואף שקביעת הקדושה התחיל ביהושע מזרע יוסף שהכניס ישראל לא"י ונקבע קדושה בשילה מכל מקום כתיב ויטוש משכן שלו וגו' ויבחר את שבט יהודה וגו' ועיקר קדשוה יהודה לקדשו שהיא קביעא וקיימא בכל ישראל. ישראל ממשלותיו ממשלה נקרא שלא מדעת כמו שפירשו מה שנאמר המלוך וגו' אם משול תמשול בנו וע"ד מה שנאמר כי לה' המלוכה ומושל בגוים שאצלם נקרא הש"י מושל. וכתיב אם לא ביד חזקה וגו' אמלוך עליכם ובמתן תורה כפה עליהם ההר כגיגית (כמ"ש שבת פח.) ומכל מקום כ' והם תוכו לרגליך והיינו שבשורש רצו ישראל שיכופו אותם והיינו בשורש בחינת מלוכה. וישראל נקרא ע"ש שמטתו שלמה ואין בה פסולת ובשעה שנקרא שמו ישראל נא' לו גוי וקהל גויים וגו' וא' (ב"ר פ' פב) עתידין בניך וכו' מקריבים בשעת איסור הבמות והיינו שאז יתקן אליהו כלל ישראל ודרשו (ברכות ט :) ענני ה' ענני שתסיח דעתם שלא יאמרו מעשה כשפים הם שנאמר ואתה הסיבות את לבם וגו' שאף זה שלא יאמרו מעשה כשפים הם הוא ג"כ ביד הש"י שלבן של ישראל גם כן בידו וזש"נ ישראל ממשלותיו ממשלה שלא מדעת. ואיתא מהאר"י הק' שו' שבועות שובבי"ם מסוגל לתיקון קדושת הברית והעיקר עד אחר פ' יתרו דמשפטים הוא נגד מי שקלקל ונמכר לעבד. ועיקר התיקון ע"י תורה אור וכמה שנאמר אור זרוע לצדיק. וה' פרשיות אלו נגד ה' פעמים שבפ' יהי אור. יהי אור נגד פרשה שמות שנזכר בו הגלות שהיא ההכנה למתן תורה כמ"ש במד' ר"פ שמות ע"ז ואוהבו שחרו מוסר ובגמ' (ברכות ה.) ג' מתנות טובות כו' ע"י יסורין ואלו הן תורה כו' ויסורי גלות מצרים היה הכנה שע"י כן זכו למתן תורה ונזכר בפ' זו לידת משה דכ' בו כי טוב שנתמלא הבית כולו אור (כמ"ש סוטה יב.). ויהי אור נגד פרשה וארא שהוזכר בו הז' מכות שכבר יצאו ישראל מז' הקליפות ונכנסו לקדושת ז' מדות תחתונות שבקדושה וכתיב במכה ז' כי בפעם הזאת אני שולח את כל מגפתי וגו' והיינו על מכת ברד שכנגד המדה ז' דז"ת מכונה בשם גוף. ועל כן כתיב בה ויכבד לבו וגו' ויחזק לב פרעה וגו' מעצמו שהיה סבור שכבר נפטר וקיבל כל המכות ועמד בהן (כמו שנת' מא' ב'). וירא אלהים את האור כי טוב נגד פרשה זו דכתיב בה ולכל בנ"י היה אור במושבותם ובפרשה זו כבר נזכר יציאת מצרים ואז היתה יהודה לקדשו וכ' אמרו צדיק כי טוב אין טוב אלא צדיק (חגיגה יב.) ויהודה יברר דכל ישראל בבחינת צדיק דכולם צדיקים. ויבדל א' בין האור ובין החושך נגד פרשה בשלח דשם היה ההבדל בין ישראל למצרים שמקודם קי"ס סברו עוד שמצרים שולטים בהם ויצאו רק לפי שעה ובקי"ס שהיה התגלות עתיקא נא' לא תוסיפו לראתם וגו'. ויקרא א' לאור יום נגד פ' יתרו שבו מתן תורה ועדמ"ש (ריש פסחים) קרייה רחמנא לנהורא ופקדיה אמצותא דיממא והיינו שנקבע בלב ישראל האור שלא יתקלקל עוד כמו שהיה אחר קי"ס דכ' וילכו וגו' ולא מצאו מים ואין מים אלא תורה (כמ"ש ב"ק פב.). והפטרת פרשה זו ואתה אל תירא עבדי יעקב וגו' כי הנני מושיעך מרחוק. שנתיירא יעקב שראה שיצאו מזרעו מי שיקלקלו ועז"א כי הנני מושיעך מרחוק היינו מי שמרוחק מהשי"ת ע"ד מ"ש (ברכות לד :) שלום לרחוק לרחוק ברישא על בעל תשובה. ואף מי שהוא מרוחק הרבה מכל מקום הנני מושיעך מצדי שלא מדעתם. ושב יעקוב שבודאי ישובו וכמו שאמרנו במ"ש ישראל ממשלותיו שהשי"ת יחזרם בתשובה אף שלא מדעתם שזהו בחינת ממשלה. ועל זה א' ואל תחת ישראל ושקט ושאנן ואין מחריד ע"ד מה שנאמר ושכבתם ואין מחריד והיינו מפחד ורוגז היצר הרע שעז"נ ונתתי שלום בארץ ואמרנו שזהו עיקר השלום מפחד ומלחמת היצר הרע וכמה שנאמר אין שלום בעצמי מפני חטאתי. וא' ושב יעקוב שבודאי ישוב וכמה שנאמר והסירותי את לב האבן מבשרכם וגו' ונא' ועשיתי את אשר בחוקי תלכו וגו'. ובשבת נתקן הכל שיהיה טוב מאד דלית נהורא אלא ההוא דנפק מגו חשוכא (כמ"ש זח"ב קפד א) והחשך מועיל שיהיה טוב מאד: