חסידות על שמות יא:ד

ויאמר משה כה אמר ה' כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים, העיקר אם יכוון מחשבת לבו לשמים, גם כי המעשה זר כמו בנות לוט וכו', אך דתקשי מן מעשה פעור שכוונו לשמים (זוה"ק פינחס דרל"ח ע"א) ונענשו, וצריך לומר שבאמת צריך ישוב רב וגורל אם הוא לה' או לעזאזל וכו' שיתבודד ויעסוק בתורה להיות מתון, ואז כתוב (בפ' בראשית) ויאמר אלהים יהי אור, ר"ל שיאיר ה' עיניו על ידי אור תורה אם לעשותו או לא, וכמו שכתבתי במקום אחר כחצות הלילה שהספק הוא בחצות לכאן ולכאן אז אני יוצא בתוך מצרים במצר שלו, להאיר עיניו, וכעין זה שמעתי ביאור (סוכה דנ"ב ע"ב) אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש וכו':
(בן פורת יוסף די"ח ע"ע)

וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל לאמר זה הדבר אשר צוה ה' איש כי ידור נדר לה' או השבע שבועה לאסור אסר על נפשו לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה וגו' ובספרי זה הדבר משה נתנבא בכה אמר ה' כחצות וגו' והנביאים נתנבאו בכה אמר ה' מוסיף עליהם משה שנתנבא בזה הדבר וכו' וי"ל למה ישונה כאן שדיבר אל ראשי המטות ואם סדר הלימוד היה כך ק' פשיטא דאין צריך לאומרו ב' מהו זה הדבר ואם להודיע מעלת מרע"ה כמ"ש בספרי ק' חדא מהו המעלה שנתנבא בזה הדבר ועוד למה נרמז זה בפ' נדרי' ג' להבין מהו לאסר אסר על נפשו ד' ככל היוצ' מפיו יעשה בלא נדר ושבועה משמע וכמ"ש האלשי"ך יעו"ש.

עוד י"ל שזהו ביאר ש"ס דר"ה ג' ספרים וכו' א' של צ"ג ב' של ר"ג בינונים תלוין ועומדים וכו' והקשו המפרשים וכו' גם כפל תלוין ועומדין וכו' ונ"ל כי ג' אבות הם בכל אדם שהם תלת מוחין והם ג' ספרים הנ"ל שיש בכל אחד מג' כתות הנ"ל והוא דכ' בעל עקידה בפ' נשא וז"ל דכ' בס' המדות שאלה איך יהי' החושב על יושר חוטא וטעם השאלה כי אחר שהכל יכספו במחשבותם אל הטוב וכו' ולא יקבל השכל אפשרות החטא וכו' וכן גזר פלוני שבמקום השכל לא יעמוד החטא והסכימו חז"ל לדעתו ש"ס דסוטה פ"א אין אדם עובר עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות וכו' שנא' אשר נואלנו ואשר חטאנו כאלו הודו שהדעת והחטא לא ימצאו יחד וגם ישעי' הנביא אמר הוי האומרים לרע טוב וכו' הנה לא גלה אותן שיהיו רוצין ברע כי אין איש אשר לא יכסוף הטוב אמנם אמר שהם סכלים בהכרתם הטוב והרע עד שגזרו על רע טוב וכו' אך דלפ"ז הא התורה לא ניתנה אלא לבעלי הדעת כי השוטים והקטנים והאנוסים והבלתי יודעים כלם פטורים כי אין אונס גדול מחסרון הדעת וא"כ כל החוטאי' פטורין מהדין שבלא דעת חטאו אמנם היתר ספק זו ביארו החכם מהידוע שמין האדם נחלק לענין זה לשלשה וחלקים א' איש הישר שכל מעשיו יפעל ע"פ כח השכלי בלי שום התנגדו' בי' הוא ההיפך זה איש הבהמי שיעשה ע"פ כח הרצוני בלי שום התעוררת אל הטוב. ג' איש האמצעי אשר יראה את הטוב ואת הרע ובאפשרותו שיעשה ע"פ השכל או ע"פ הרצון אשר שני אלו נקראו אצל חז"ל יצ"הט ויצ"הר וכאשר בא לפניו דבר טוב או רע שניהם יושבין על מדין זה לעומת זה וכ"א ישפוט לפי ענינו וטבעו המשל בא לפניו מאכל איסור או ערוה וכיוצא מדברים המתאוים הנה השכל ישפוט כי כל ערב ומתוק מותריי הוא רע וראוי להרחיקו אמנם הרצון ישפוט ואומר כל ערב ומתוק הוא טוב וכל טוב וראוי לעשותו וכל א' נותן טעם ומרא' פנים לאמתתו והשכל בא יוכל להכחיש דברי הרצון לגמרי נוסף לזה שהרצון מראה אמיתתו בחוש ובהווה כי מתיקות ועריבות המעשה הוא עומד מוכן לפניו משא"כ השכל הוא מראה אמיתותו לעתיד והחמדה יש לה כח חזק לפעול בהווה וגומר החטא בכח החמדה נגד השכל ולכך הבהמה אינו חוטא ולא כשרה וכו' וראי' לזה מהבחירה שנא' לא טוב האדם היות לבדו שאי אפשר למצוא פועל הטוב המיוחד אל הבחירה כי אם שימצא שם התנגדות יטהו אל הרע אשר בבחינת כבשו אותו יקרא פועל טוב וכו' וזהו כוונת הש"ס בפ"ג דנדרים עיר קטנה זה הגוף ואנשי' בה מעט ובא מלך גדול ומצא בה איש מסכן וכו'. ויש להבין למה קראו מסכן וכו' אלא שגזלו כלי מלחמתו מידו ונלחמי' עליו שאין אחד מהם שיאמר וידרוש הטוב רק הפסד תאוותם יגזור להם על הרע טוב ועל הטוב רע וכמ"ש ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וגו' ונחמד העץ להשכיל ותקח מפריו ותאכל וגו' והוא בנין אב לכל החוטאים וזש"ה תהלים ל"ו נאם פשע לרשע כי החליק אליו בעיניו וכו' יעו"ש עד גמירא שהמסכן עמדה לו חכמתו להכריז אל המלך זקן הנה שערי העיר פתוחין לפניך אך דע כשתכבוש העיר לא תכון אתה ומלכותך ראה נא ספר זכרונות וכו' אז יחדל וכו' גם שהעיר ושוכני' ייטב להם בהווה בהתנהגם על תאות העולם וחמדותיו וכו' אבל יש לדעת שהתאווה מתוקה בראשה אבל סופה וכו' ומש"א חז"ל אין אדם חוטא אא"כ נכנס בו רוח שטות היינו רק שאינו חושש על העתיד רק חפץ בהווה וז"ש ותשחק ליום אחרון שהוא לועג וצוחק ליום אחרון עד שאיש מסכן מלט העיר בחכמתו וכו' ודפח"ח.