חסידות על שמות יד:ד

ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתתה לי י"י (דברים כו י). יש לתבונן דהנה עד כאן אמר הכל בלשון נסתר, (דברים כו ז) ונצעק אל י"י אלקי אבותינו וישמע את קולינו וירא, (דברים כו ח) ויוציאנו, (דברים כו ט) ויביאנו ויתן, וכעת מסיים בנוכח אשר נתת לי, והגם דכל הברכות הם בנוכח ונסתר, הם בהיפך מתחילה בנוכח ברוך אתה, ואחר כך בנסתר אשר קדשנו, או בברכת הנהנין בורא, או בברכת הודאה פוקח עורים מלביש ערומים, וכבר כתבו בעלי הקבלה כיד הש"י הטובה עליהם. וגם לפי פשט דברו בו, כי הש"י נגלה לנו מצד מעשיו ופעולותיו, ונסתר מצד עצמו כביכול, על כן כאשר אנחנו לוקחים בידינו איזה פרי מעשה הבורא שברא הן מצוה הן פרי, אנו מתחילין לברך בנוכח שאנחנו רואים בנגלה יכולתו ית', ותיכף נעתק בדברינו לנסתר, כי הוא בעצמו נעלם ונסתר מעין כל חי. אבל בכאן הענין בהיפך שהתחיל ואמר הכל בנסתר, ואחר כך סיים בנגלה. ולהבין כל זה נעורר עוד להתבונן תיבת ועת"ה דמיותר, דהיה די לשיאמר והנה הבאתי וכו'. ואחשבה לדעת דידוע דגלות מצרים היה עיקר גלות הדעת שלא היו יודעים את הש"י, והיו משוקעים בטומאת מצרים שהיו עובדין לטלה הבכור וראשית המזלות, וכל האומות היו משועבדים למצרים להיותם מושפעים מראשית המזלות, ויותר מזה לא היה נגלה לבאי עולם, כי גבוה מעל גבוה שומר המושל על כל מערכת השמים והטבעים ומשדדם כרצונו, על כן לא היה עבד יכול לברוח ממצרים, כי אותו העבד מאיזה מזל היו מושפעים, על כן היה נתון תחת ממשלת בכור המזלות. והנה חלק ד' עמו בני ישראל בני בכורי ישראל וכן הארץ הקדושה, בחר לחלקו בלי שליטת שום שר, ומבראשית בחר לחלקו עדת ישורון ומכון לשבתם ארץ הקדושה, ואוירה מחכים בלי נטות לדעות הכוזבת, כי אין שם קליפה סובבת את הדעת דקדושה. והנה מאז היה העולם בתוהו ולא ידעו את י"י, והיו נוטים הכל לאמונת כוזבת למערכת השמים וכוכבי השמים וכסיליהם, עד שהאיר אזרח ממאפל והאיר את העולם כולו בכבודו במה שקרא בשם י"י לכל באי עולם, והחזיק אחריו הבן יקיר בן הנעקד, והבטיחם הש"י שמהם יצא חטר הגזע הק' אשר הם לחלק י"י, ויהיה יתד תקוע במקום נאמן ארץ מכל ארצות מקודשה, ועל ידם יתוודע לבאי עולם ממשלתו יתברך אשר הוא מושל על מערכת השמים ומנהיגם בכחו בטבע המוטבע בהם ומשדדם כרצונו. והנה נולד איש תם בני בכורי ישראל, ממנו יתד ממנו פינה לגזע הקדושה, ושלחו השם לראשית מלחמתו להודיע גבורותיו, כי הנה לבן היה גדול מאד מכל הגוים בחכמות המזלות והקליפות ויצא טבעו בכל העולם, ולא היה מי שיכול לעמוד לפניו, עם כל זה הכניעו יעקב אבינו והוא התחכם עליו, ורצה לאבדו מן העולם כאשר ראה שכוחו גדול בקדושה להכניע כל כתרין דמסאבותא ולא יכול לו, ואדרבה הוציא יעקב אבינו בלעו מפיו. וכאשר פעל כל זה באיש הפרטיי הלזה, הנה רד עם בניו לעגלה יפיפיה מצרים, אשר היו גדולים מכל האומות בחכמה להיות שריהם בכור המזלות, וקרה להם מקרה אביהם כמו שאביהם בהלחמו עם האדם הפרטי, היה מתחילה עבד ויעבוד ישראל באשה (הושע יב יג) ואחר כך עלה למעלה ראש, כן גם כן בניו עם י"י אלה היו עבדים לכללות האומה הגדולה מצרים, והיו משוקעים מאד בטומאתם עד כמעט שכחו את הדעת דקדושה אמונת אלקי עולם, ולא היה בעולם מי שידע את י"י, רק היו חושבים שאין למעלה מהמזלות, עד שהודיע הקב"ה גודל ממשלתו בשידוד מערכת השמים וכסיליהם, ונתוודע לכל באי עולם מלכותו יתברך, כד"א (שמות ו ז) וידעתם כי אני י"י, (שמות יד ד) וידעו וכו', (מלכים א' ח ס) למען דעת כל עמי הארץ כי י"י הוא האלקים אין עוד מלבדו, על כן עשה שפטים בכל אלקי מצרים שהוא הראשית והבכור שבמזלות, וצוה לשחוט את הטלה לשמו ית', והוציא את ישראל בנו בכורו ונטעם במקום המיוחד להם, ואז נתבסס העולם ונתוודע לעין כל יכולתו ית' בלי ספק, על כן צוה הוא ית' לקדש כל בכור וראשית לשמו ית', להודיע כי אין ראשית זולתו ית', וכל עניני ראשית שבעולם כולם מושפעים מראשון לראשונים. וזה שהתחיל המביא ראשית פרי לשמו התחיל בהתחלה ארמי אבד אבי, דהנה לבן בפרטיות היו ראשית בקליפה, ורצה לאבד את יעקב והיא המלחמה הראשונה, ואחר כך בכללות האומה וירד מצרימה, ואין מן הצורך להאריך המשכיל יתבונן:

אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים גו' ואביא אתכם אלי (שמות יט, ד). ויש להבין תיבת אתם הוא מיותר. ועיין ברש"י שמדקדק גם כן זה ואביא אתכם אלי, לפירוש רש"י ותרגום עדיין לא קרב אותם עד במתן תורה. והנראה על דרך הפסוק (שמות יד, ד) וחזקתי את לב פרעה ורדף כו' ואכבדה. והנה בכל שירת הים לא הוזכר והוכפל רק אבדן מצרים ולא הצלת ישראל מן הים דזה היה עיקר הנס לא האריך בו כל כך. והנה אמרינן בגמרא (פסחים קיח:) ישראל שבאותו הדור מקטני אמנה היו ואמרו כשם שאנו עולים מצד זה כו', קשה מהיכא תיתי לומר מקטני אמנה היו. ועוד מה הלשון כשם שאנו עולים. והנה יש שני מדריגות מענין האמונה. אחד, אמונה שלימה לידע את אלהי אביו לאהבה וליראה אותו. ומדריגה ב', שלא התעורר מעצמו להשיג רק אחרי ראותו גבורות ה' ניסים ונפלאות. ועיין שפתי חכמים פרשה זו על פירוש רש"י עתה ידעתי כי גדול ה' מכל אלהים, שלא הניח עבודה זרה שלא עבדה עיין שם, והנה ישראל לא היו אז במדריגה הראשונה הנ"ל, רק מקטני אמנה היו, היינו מדריגה ב' הנ"ל שראו גבורות ה' ניסים ונפלאות שעשה ואז האמינו ומזה נתיראו ישראל שיקרה כה למצרים שיראו ויאמינו כמו ישראל, ואם כן יעשה להם גם כן ניסים ונפלאות כמו לישראל. וזה אמרם כמו שאנו עולים, כלומר יאמינו כמו שאנו מאמינים, אך באמת המצרים הקשו ערפם ולא האמינו גם אחר הראייה שראו כל המופתים, כי הקדוש ברוך הוא הכביד לבם כדי שיבחרו להם הבחירה לטבוע בים סוף כנ"ל פרשת בשלח על פסוק (שמות טו ד) ומבחר שלשיו כו'. וזה המופת יותר על כולם שערבב דעתם ונטל מהם הבחירה כדי שיבחרו לעצמם לרדוף אחרי בני ישראל ומכח זה נאבדו. וזהו שמדייק אתם ראיתם ולא המצריים, אף על פי שהיה יכול להיות גם כן להם זה האמונה על ידי הניסים והנפלאות, אף על פי כן חזקת את לב פרעה שלא יאמין ואביא אתכם אלי מכח המופתים שראו והאמינו ולא קודם לכן:

"את "השמים "ואת הארץ (בראשית א א). ר"ת גושפנקא דחתום ביה שמיא וארעא, הוא שם הקדוש אהו"ה שם הדעת הכולל לשמים וארץ כנודע, ובמילואו בגימטריא אצב"ע, כן כתבו המקובלים. והש"י בימי צאתנו מארץ מצרים רצה להודיע גדולתו בעולם, והוא בחינת הדעת כמ"ש (שמות יד ד) וידע"ו מצרים כי אני ה', אזי על ידי גבורותיו הודו החרטומים בעל כרחיהם אצב"ע אלקים הוא (שמות ח טו), והבן: