חסידות על שמות יד:ל

ויהי בשלח פרעה את העם (שמות יג יז). כל מקום שנאמר ויהי הוא צרה לשונאי ישראל, מלשון "וי "הי (מגילה י' ע"ב), וצריך להבין בכאן ענינו. וי"ל "וי "היה על ששלח פרעה את הע"ם היינו הערב רב, שאילו לא הניח לילך הערב רב עם ישראל, לא היו באים לכל אלה לעון העגל ולכל העונות ולכל ההרפתקאות, עד עת קץ שיבער הש"י את רוח הטומאה מן הארץ. או יאמר "וי "היה בשלח פרעה את העם, כי היה עדיין הקיטרוג הללו עובדי עבודה זרה והללו וכו' (ילקו"ש רמז רל"ד), ועדיין לא נשלם הקץ עד קריעת ים סוף, שנאמר (שמות יד ל) ויושע ד' ביום ההוא דייקא כנודע:

ויושע ה' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים (שמות יד, ל). לבאר הלשון ביום ההוא. דהנה כל העולמות לא נבראו אלא בשביל ישראל כמו שכתב רש"י על פסוק (בראשית א, א) בראשית ברא בשביל ישראל שנקראו ראשית. נמצא כשחס ושלום עת צרה לישראל אזי הימים מלמדים זכות על ישראל ואומרים הלא לא נבראו אלא בשביל ישראל. וזהו פירוש הפסוק ויושע ה' ביום ההוא, פירוש דביום ההוא עצמו הושיע את ישראל. מיד מצרים, שהיום עצמו היה מלמד זכות על ישראל:

כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם (שמות יד יג). בזוהר הק' (ח"ב נ"ג ע"ב) הקשה הא כתיב (שמות יד ל) וירא ישראל את מצרים מת. א"ר יוסי מתין חמו להו, כלומר דהא דכתיב לא תוסיפו לראותם, היינו בחייהון. והקשה בתשובת בית יעקב סי' וא"ו, מהא דאיתא בכתובות (דף פ"ג ע"א) רבי יהודה אומר לעולם הוא אוכל פירות ופירי פירות, עד שיכתוב לה דין ודברים אין לי בנכסיך ובפירותיהן ובפרי פירותיהן עד עולם, ושם (כתובות פ"ג) ע"ב איבעיא להו וכו', ואי כתב לה עד עולם, ולא כתב לה פרי פירות, הוי אמינא עד עולם אפירות קאי. ופירשו התוספת (ד"ה הוה) שבחייה ובמותה לא יאכל פירות עיין שם, אם כן הכי נמי כיון דכתיב לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם, משמעו בין בחייהון בין במיתתם, והדרא קושית הזוהר לדוכתא אהא דכתיב וירא ישראל את מצרים מת, (והובא בתשובת מקום שמואל שער התירוצים במסכת כתובות, ועיין שם מה שתירץ).