חסידות על שמות יז:ז

עוד י"ל על המדרש הנ"ל (שמו"ר כ"ז ו') לץ תכה (משלי יט כה), וגם לפרש דברי רש"י (ד"ה וישמע) מה שמועה שמע ובא קריעת ים סוף ומלחמת עמלק, והם דברי המדרש (זבחים קט"ז ע"א). גם אהא דכתיב (שמות יח א) כי הוציא ולא כתיב וכי הוציא בוא"ו העיטוף. וגם להבין בסוף פרשת בשלח מ"ש (שמות יז ז) ועל נסותם את ה' לאמר היש ה' בקרבינו אם אין (שמות יז ח) ויבא עמלק, עיין רש"י (ד"ה ויבא) הסמיכות. דהנה באמת יש לתמוה תמיה הפלא ופלא על דור דעה הלזו, איך יסכלו אחר שראו גבורות ה' באותות ומופתים במצרים, ועל הים בהפך ים ליבשה יוצא מגדר טבעי, איך יסתפקו בהשראת שכינה, ועוד שראו עמוד האש בלילה ועמוד הענן ביום. והנ"ל בזה על פי דברי רז"ל (שבת דף נ"ג ע"ב) בזה שנשתנה ונעשו לו דדים כאשה, שאמר אחד כמה גדול איש הזה, ואחד אמר כמה גרוע איש הזה שנשתנו לו סדרי בראשית, ועיין פירוש רש"י (ד"ה שנשתנו), ומ"ש זקני הגאון מהרש"א ז"ל בחידושי אגדות, דלכך היא גרוע דמנכין לו מזכיותיו, עיין שם. ולזה חששו ישראל, ועל פי זה תבין שנאמר היש ה' בקרבנו אם אין, ר"ל יש אמיתית שהוא נצחי כמו להנחיל אוהבי יש (משלי ח כא), ואם אין, על פי דאיתא בקדושין פ"ק (קידושין ג' ע"ב) אין כסף לאדון זה אבל יש כסף לאדון אחר, ועיין שם במהרש"א בשם הערוך מדכתיב (שמות כא יא) אין ביו"ד, ולא כתיב אן, דרשינן לאו והן, אין כסף יש כסף. והכי נמי כאן היו"ד מן אין הרומז ליש, כי חששו דהיש יגרום לאין, דשמא ינוכה להם מזכיותיהם בעולם הזה ולא ישאר להם לעולם הבא. והנה עמלק שהיה חכם להרע גם כן חישב כן, והבין שהוא עדיף שנחל את ארצו בדרך טבעי, ולכך בא על ישראל באופן שכל זכות אבות בידו בשלמות ולא בידם, וכן חשבו כל האומות שמזרע אברהם המה. ואחר שהוכה עמלק אז נגלה האמת שהשי"ת רצה להראות להם זאת, ולא יתכן רק על ידי עמלק ודוק. וז"ש הכתוב וישמע יתרו כהן מדין דייקא, ופירש רש"י מה שמועה שמע ובא להתגייר, קריעת ים סוף, ושמא תאמר אדרבא הם עדיפי שהתנהגו בדרך טבעי, על זה אמר ומלחמת עמלק, וז"ש הכתוב את כל אשר עשה אלקים למשה ולישראל עמו כי הוציא, פירוש כיון שהוציא והוי כמו רחם ארחמינו (ירמיה לא יט), ודוק.

והנה אמרו רז״ל עקביא בן מהללאל אומר הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עבירה דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון ומפרש מאין באת מטפה סרוחה וכו׳ הביאור הוא כי ידוע שהקב״ה ברא העולם יש מאין כי הקב״ה נקרא אין דבר שאינו מושג וקודם בריאת עולם היה רק א״ס בלתי מושג ונקרא אין ונתצמצם בגבול ובדבר שהוא בעל תכלית ונקרא יש אך כח הפועל בנפעל כנודע שבכל דבר הנפעל על ידי אדם כח הפועל עומד בנפעל בנעלם כן כח האין וזהו שממנו נשתלשל היש עומד בכח והתחלת היש שהוא הגבול נרמז ונקרא נקודה י׳ (תהלים קי״א, י׳) ראשית חכמה יראת ה׳ כי היו״ד הוא חכמה וזהו שאמרו (שמות י״ז, ז׳) היש ה׳ בקרבנו אם אין גם ברש״י פרשה בשלח בשירה מבואר שהיו״ד ע״ש המחשבה נאמר בפי׳ אז ישיר ע״ש היו״ד היא בסוד טפה גולם י׳ ולכן גם האדם תחלת הויתו וישותו הוא מטפה אמנם האין הנעלם שהוא כח הפועל בנפעל נגנז ונתעלם בנקודה ההיא ולכן כל אדם מישראל הנקודה הנ״ל השרשית הנקרא י׳ חכמה יראת ה׳ מושרשת בו בסוד י׳ הטפה. הגם שנדמה לעיני בני אדם שגם לאומות העולם בדמיון זה הוא כמשל הכרם שיש בו אילנות שעיקר נטיעת הכרם היה בשבין הגפנים אך טבע הבריאה להוציא קליפות ועלין והם גם כן שומרים לפרי כן הענין כי כרם ה׳ לבאות בני ישראל ושאר האומות הם עלין וקליפות שומרים לפרי כידוע ע״פ הזוה״ק ובאמת הם אפס ותוהו כמובא בפ׳ כל הגוים כאין נגדו מאפס ותוהו נחשבו לו וכאילו אינם בעולם כלל ע״ד משל הנ״ל ולכן כתיב ויעש ה׳ אלקים את האדם (בראשית ב׳, ז׳) וייצר ה׳ אלקים את האדם הרי בעשיה ויצירה נאמר בו אדם שהוא עיקר הבריאה ואתם קורים אדם ואין אומות העולם קרוים אדם ואם כן עיקר הנקודה י׳ הוא בישראל לבד ואם ח״ו הנקודה י׳ מסתלקת סוד החכמה שעליה נאמר (קהלת ז׳, י״ב) החכמה תחיה בעליה נשאר בלי חיות. וזהו דע מאין באת ומפרש מטפה סרוחה כי הטפה בסוד י׳ אשר נשתלשל מאין הנעלם וצריך להתקשר בבחי׳ הנקודה ואז החכמה תחיה בעליה ולאן אתה הולך כשנסתלק היו״ד בחי׳ חיות החכמה ונשאר א״ן אז אתה הולך למקום עפר וכו׳. ולפני מי וכו׳ הביאור הוא ע״פ שנבאר פסוקי ויקהל משה וגו׳ אלא הדברים אשר צוה ה׳ לעשות אותם ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קודש. כי ידוע דרשת רז״ל דברים הדברים אלה הדברים אלו ל״ט מלאכות שנצטוה משה בסיני. כי ידוע שאין דבר בעולם לבטלה וכל הדברים ותקוני המלאכות הכל תועלת ותיקון העולם לתיקון מדריגות התחתונות ובכל דבר ודבר הוא חיותו יתברך שמו ע״ד משל אדם מדבר עם חבירו בלתי ספק שלא עם הגוף העכור מדבר כי במה נחשב הוא רק עם חיות הנשמה אשר בו מדבר רק שאינו מושג כי בלתי אפשר לעיני בשר להשיג זה כל שכן וכל שכן עד אין סוף ותכלית מלך מלכי המלכים הקב״ה דק על דק וכל משרתיו שואלים איה מקום כבודו שאי אפשר לעיני בשר לראותו ולהשיג (שמות ל״ג, כ׳) כי לא יראני האדם וחי ואי אפשר להסתכל רק בדברים המוחשים אמנם הנעלם המחיה דבר ההוא לא יתראה אבל דבר ברור הוא שאלולי חיותו יתברך השוכן בדבר ההוא לא היה הדבר ההוא כלל כדכתיב אפס בלתך שבלתו הכל אפס גמור ונמצא הל״ט מלאכות הם כוללים כל העולם שאי אפשר שיעשה שום דבר שלא יהא נכלל תחת כללות הל״ט מלאכות ושי מהם תולדות לאבות אבל לא יצאו מן הכלל הנ״ל ובכל דבר חיותו יתברך שמו ונק׳ מלמעלה למטה ט״ל של תחיה כי על ידי הט״ל מלאכות הנ״ל האדם מחיה את עצמו ומתקן הדברים והוא טל של תחיה הנמשך בעולם ואמרו רז״ל טל לא מיעצר והמלאכות הם החומר וחיותו יתברך שמו הוא הצורה. וזהו אלה הדברים הל״ט מלאכות אשר צוה ה׳ לעשות אותם ר״ל אשר צוה לתקנם לקרב החומר אל הצורה והוא כאשר ידע כי בכל דבר הוא חיות השם יתברך ובכל דבר השם יתברך שוכן בדבר ההוא ע״ד (תהלים ט״ז, ח׳) שויתי ה׳ לנגדי תמיד האמור למעלה ואז כל מלאכות נעשים מאליהם ע״ד שנאמר ביוסף (בראשית ל״ט, ג׳) וכל אשר הוא עושה ה׳ מצליח בידו מפני שה׳ אתו כן נעשה. ונגמרה המלאכה בכל אדם בהבינו שה׳ אתו בכל דבר ודבר שהוא עושה וזהו (ויקרא כ״ג, ג׳) ששת ימים תעשה מלאכה בצירי כתיב שהכוונה שנעשית מאליה וזה ולפני מי כי אותיות שלפני מי הם ל״ט לפני מ׳ הוא ל׳ ולפני י׳ הוא ט׳ ל״ט אותיות שלפני מ״י אתה עתיד ליתן דין וחשבון שהיה לך לידע בכל דבר ודבר שאתה לפני מלך מלכי המלכים הקב״ה שבכל דבר שורה חיותו יתברך שמו על ידי הל״ט מלאכות היה לך להתקשר בו בהשם יתברך ועל ידי זה יקיים שויתי ה׳ לנגדי תמיד ויגיע אליו היראה וכו׳. קטע זה צריך להוסיף באמצע קטע הקודם וע״ז נאמר (דברים ט״ו, י״ח) וברכך ה׳ בכל מעשה ידך אשר תעשה שפרושו הוא ע״ד הרכבת האילן זהו וברכך בכל גו׳:

ועל פי זה יתפרש בפרשה דילן מה דיש לדקדק. (א), דלא מצינו שום קצף מהשי"ת על ישראל, ומשה קצף עליהם. (ב), והשקית את העדה ואת בעירם (במדבר כ ח), למה זה הלא בודאי כיון שיצאו מים, ישתו אדם ובהמה, דאין לומר שצוה שהוא ישקה אותן, דזה דבר שלא יעלה על הדעת, וגם לא כן היה, רק ששתו מעצמם כמו שאמר אחר כך (במדבר כ יא) ותשת העדה ובעירם. (ג), מה שחוזר בכל פעם לפרש בעירם. (ד), מהות חטא מי מריבה שנבוכו בה המפרשים יען לא האמנתם בי להקדישני וכו' (במדבר כ יב), על זה האופן לא הוי נס גדול להוציא נוזלים מסלע. (ה), מה דמסיק (במדבר כ יג) אשר רבו בני ישראל את ה' ויקדש בם, ודברי המפרשים ידוע. והנ"ל כי מהנראה יש בדברי בני ישראל מן העדר אמונה בהשי"ת, וכאלו מתייחסים הכל אל הטבע, כי במקום ישוב ימצא לחם ומים וכל הצטרכות בדרך הטבע, אבל במדבר שאיננו בנמצא בטבע, יד ה' תקצר ח"ו להספיק. אבל אין תוך דבריהם כברו, כי בנראה רע ותוכו ופנימיותו טוב, כי התייחסו הכל להשגחה והודו ביכלתו, ויש בו מן הכנעה רבה שהיו שפלים ונבזים בעיני עצמם, והיה בעיניהם בהמתן חשובין יותר מהם, והאמינו כי בישוב היה ניזונים בזכות בהמתן הואיל והיה ההשגחה מלובש בטבע, מה שאין כן במדבר שהוא ענין ניסיי, בהמה אינה כדאי לכך, וכל שכן הם שהם חוטאים לפי פירוש בנין האריאל כנ"ל. ואם כן לפי זה אין בזה מן הפשע ומרי, רק אדרבה אמונה כי הכל בזכות תולה, וגם הכנעה רבה. רק יש בו מן החטא על שאמרו בדרך מריבה ובדרך תרעומות על משה ואהרן, אבל תוך הדברים אין לך אמונה והכנעה ווידוי גדול מזה. והנה השי"ת שעה אל הטוב אשר בו, ומה שיש בו מן הרע דנם לכף זכות כי אין אדם נתפס על צערו, כי לא בקשו מותרות רק ההכרחי, ואין צער גדול מזה עם רב בארץ ציה ועיף בלי מים. לכך השי"ת לא קצף עליהם, ואדרבה התנהג עמם כמו שאמרו רז"ל כל התולה בזכות אחרים תולין לו בזכות עצמו, והם תלו בזכות בהמתם, על כן אמר השי"ת ודברתם אל הסלע ונתן מימיו, ואם כן נס כזה ודאי אינו נעשה בשביל בהמה, והיינו דאמר והוצאת להם מים להם דייקא, שידעו דההוצאה זו להם היא, ולכך והשקית את העדה ואת בעירם, כי הם הסיבה וקדמו אל המסובב, ולא כמו שתלו הם בזכות הבהמה, רק בהמיתה הקדימו הם לנפשם, כי בזה הם הסיבה במה שחטאו, ותלה להם ית"ש בזכות עצמם כנ"ל. והנה לפי זה אף בזה שרבו בני ישראל עם משה, וכל החולק על רבו כאלו חולק על השכינה (סנהדרין ק"י ע"א), ומטעם זה נאמר רבו בני ישראל את ה', מכל מקום קדשו שם שמים בדבריהם, ותלו החסרון בעצמם שאינם כדאים אפילו ליזון בטבע וכל שכל בדרך נס, וירידת המן האמינו כי הוא רק בזכות משה, כמו שהיה הבאר עד עתה בזכות מרים (עיין תענית ט' ע"א), והוי ממש כמו שאמרו ה' הצדיק ואנחנו הרשעים. והנה דבריהם בגלוי היה נראה רע מאד, אבל הכונה היה טוב. והנה ידוע דדור המדבר אף שראו ניסים ונפלאות אותות ומופתים הרבה מאד, וידעו כי לה' המלוכה והממשלה בכל, מכל מקום מסופקין היו אם יודע ית"ש מחשבה שבלב כמבואר בשמות רבה (שמו"ר כ"ו ב') על הפסוק (שמות יז ז) היש ה' בקרבנו וכו', ועיין בפרשת דרכים בדרך ערבה (דרוש כ"ב דף ס"ז ע"ד ודף ס"ח ע"א) על המדרש הנ"ל. והיינו כי היה קשה עליהם הציור איך מחשבה אשר אין לה לא שמיעה ולא ראיה ולא שום היכר איך נמשך הידיעה, ואף שראו הפך ים ליבשה, זה לא היה קשה עליהם, דהוא בראו ועושה בו מה שרוצה, והם לא הבינו כי לפני ית"ש נגלו כל תעלומות לב, כי רוחנית דקה מן הדקה לפניו ית"ש עדיין כגשמית, ורואה הכל בראיה הרוחנית אשר לו ית"ש כו', וממש זה היה יסוד כל המרי שהיה במדבר, כי על זה לא פחדו מלהרהר בלב ועברו על ולא תתורו וגו' (במדבר טו לט), ואי נמי לעבור על לא תנסו וגו' (דברים ו טז), ובפירוש נאמר עליהם (תהלים עח לו-לז) ויפתוהו בפיהם וגו' (תהלים עח לז) ולבם לא נכון עמו, והיינו משום היסוד השקר הזה, והבן. והנה משה כאשר שמע דברי השי"ת, הבין מחשבתם של ישראל, ואף על פי כן עלה בלבו להוכיחם על הריב ותערומתם וקראם מורים (במדבר כ י), ואת הטוב הסתיר. ועל זה קצף השי"ת, כי על ידי זה באו להחזיק טעותם שהשי"ת ח"ו אינו יודע מחשבה, וכאלו לא הבין הכונה שהיה בהדברים הנ"ל שהוא אמונה והכנעה ווידוי, דהא כבר האמינו בה' ובמשה עבדו שאינו מעלים ממשה עבדו שום דבר. והיינו שאמר ית"ש יען לא האמנתם, כי האמנתם פועל יוצא להקדישני לעיני בני ישראל כי אני ה' חוקר לב ובוחן כליות מבין סרעפי לב, לכן לא תביאו וגו', והיינו דמסיק אשר רבו בני ישראל את ה' כנ"ל, ויקדש בם בדבריהם, ולכך נענש משה, והבן כי נכון היא בס"ד.