חסידות על שמות יז:ט

או יאמר שלח לך (במדבר יג ב), לטובתך. כמו שפירשו רז"ל בלך לך (בראשית יב א). ואבאר זה, כי נראה לי דענין השליחות מרגלים היה, כדי שידעו תקפם וחזקם וריבוים של עם הארץ, ולא יסמכו כלל וכלל על כחם ועוצם ידם ועל ריבוייהם, רק על ישועת ה' ויבטחו רק בשם ה', כי הישועה נמשך אחר האמונה והבטחון, ואז לא יצטרכו כלל לחרב וחנית ולשום עשיה גשמיות. מה שאין כן אלו היו יושבי הארץ חלשים, אז היו סומכים על כחם והיו צריכין למלחמה, אף שישועת ה' היה נלוה אליהם, מכל מקום היה מכוסה בטבעיית כפי בטחונם, מה שאין כן בעם עז ותקיף מאד מאד עד שהם כחגבים לעומתן, אין מבוא כלל להטבע לנצחם, אז לא יהיו עיניהם נשיאות רק לה' לבדו, ואז יושעו בלי שום סיוע גשמיות, כי דרך של יוצר בראשית בהראותו ניסיו וגבורותיו להפוך הסדר, כמ"ש ביערות דבש (חלק א' דרוש ט"ז דף צ"ה ע"א) על פסוק (תהלים קיד ה) מה לך הירדן כי תנוס וגו', עיין שם. הכי נמי לנגד עמים חלשים לא היה ניקל כל כך הנצחון, כי היו צריכין למלחמה, ולנגד עם עז ותקיף היה הנצחון יותר בניקל, כי לא היו צריכין כלל למלחמה. והנה כבר כתבתי (בפרשת בשלח בפסוק (שמות יז ט) ויאמר משה וגו' בחר לנו אנשים), כי מה שנעשה על ידי משה, היה בלי סיוע גשמיות, וכל מה שהיה צריך להיות בסיוע גשמיות, היה צריך להעשות על ידי אחרים. והנה אם לא היו נפתים המרגלים והעם מפתוי יצר הרע ונחש הקדמוני, והיו בוטחים בשם ה', לא היו צריכין לחרב ולחנית ולשום סיוע גשמית, אז היה יכול להיות משה המביא לארץ ישראל. מה שאין כן אחר כך שלא האמינו בישועתו והיו צריכין למלחמה, היה יהושע צריך להיות המביא. והיינו דאמר משה (בפרשת ואתחנן, דברים ג כו) ויתעבר ה' בי למענכם, ואף שהיה על ידי חטא מי מריבה, שומה מאת ה' היה כמ"ש רז"ל (רבה דברים פרשה ב' סימן ט' (דב"ר פ"ב ט')) כדי שיבא דור המדבר לעולם הבא, וצריך לומר דאף שהיה על ידי חטא מי מריבה, היה שומה מאת ה' דאם לא כן ורגלי חסידיו ישמור מחטא (שמואל א' ב ט), כמ"ש רז"ל (יומא ל"ח ע"ב), והבן. הכי נמי יש לומר בדידן. והיינו דאמר יתברך למשה שלח לך לטובתך, שאתה יכול להיות המביא, ויתורו את ארץ כנען אשר אני נותן דייקא, ר"ל שמזה שיתורו ידעו שרק אני הנותן. והנה המשולחים היו ראשי בני ישראל, ואם היו אומרים הכל בלשון בשורה טובה, הארץ טובה והעם היושב בה הוא עז ותקיף, עד שאין הנצחון בטבע שיהיה הדבר מוטל עלינו, רק לה' הישועה כמו כל הניסים שראינו, היה דבריהם נכנסים בלב העם, והאמינו בה' ובטחו בישועתו. אבל כי אמרו (במדבר יג כח) אפס כי עז העם כמתאוננים על הדבר, מה יעשו אזובי קיר. והנה (במדבר יג ל) ויהס כלב את העם, כי היה חושב אם יאמר להם שאינם צריכין כלל לשום דבר לא למלחמה, רק לה' הישועה לבדו, לא יאמינו בו כיון שכבר נפלו בחמת הכפירה והעדר הבטחון, לכך תפס המועט ולא אמר כל ענין הבטחון כלבבו, כדי שיקבלו ממנו וישתיקן בזה, והיינו ויהס כלב וגו'.

לְהַכְרִית זַרְעוֹ שֶׁל עֲמָלֵק הִיא בְּחִינַת יְהוֹשֻׁעַ, נְקֻדָּה הַתַּחְתּוֹנָה, כִּי עִקַּר מְחִיַּת עֲמָלֵק תָּלוּי בִּיהוֹשֻׁעַ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות יז): צֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק, וְכַמְּבֹאָר בַּזֹּהַר הָעִנְיָן (בשלח דף סה:).

ושמרתם את משמרתי (ויקרא יח ל). דרשו רז"ל (מו"ק ה' ע"א) עשו משמרת למשמרתי. אך אם לכונה זו לבד נאמר, קשה למה נאמר דוקא אחר פרשת עריות, הלא בכל התורה כולה נצטוו לעשות משמרת למשמרת. והנה (במדרש) (ירושלמי ר"ה פ"א ה"ג) איתא ושמרתם את משמרתי, מה שאני שומר שהקב"ה שומר תורתו. והנה זה תמוה יותר, דאינו ענין כלל לפרשת עריות, רק למצות שבת ומצות גמילות חסדים וכדומה. והנ"ל בזה על פי היערות דבש (חלק ב' דף ט"ו ע"א וע"ב) מ"ש שם על הפסוק (תהלים ס א-ג) מכתם לדוד (פירש רש"י (ד"ה על) שהיה מכתו תם שנולד מהול), (תהלים ס ב) בהצותו את ארם נהרים וישב יואב ויך את אדום וגו'. ותורף דבריו כי מאדים כוכבו של עשו, לכך נאמר לו על חרבך תחיה (בראשית כז מ) ומצות מילה מבטלת כחו. וזה הטעם שציוה משה ליהושיע צא הלחם בעמלק (שמות יז ט), ולא עשה משה בעצמו, כי הוא נולד מהול כדכתיב ביה (שמות ב ב) כי טוב הוא, כפירוש רז"ל (סוטה י"ב ע"א), ולכך אין לו כח להחליש כח מאדים, וישראל לא מלו במדבר, על כן בחר ביהושיע. וזה שאמר בהצותו את ארם נהרים, ואחר כך וישב יואב ויך את אדום. וקשה למה ארם הכה בעצמו, ולהכניע את אדום וישב יואב, ולכך אמר לדוד מכתם, שהיה מכתו תם ונולד מהול, לכך הוצרך לשלוח את יואב, ולכך פירש רש"י (ד"ה זנחתנו) כשצפה בגזירות שגזרו מלכות אדום על ישראל, (ר"ל לבלי למול), אמר אלקים זנחתנו וגו' (תהלים ס ג), כי אז אין במה לבטל כחו של עשו, עד כאן דבריו עיין שם. והנה בפרשת לך בענין המילה (בראשית יז י) נאמר זאת אות הברית אשר תשמרו ביני וביניכם, והיה ראוי לומר זאת אות הברית אשר ביני וביניכם תשמורו, אבל הלשון דכתיב בקרא משמעו דהשמירה היא ביני וביניכם, דמשמע שהקב"ה שומר גם כן אף דכתיב תשמרו, מכל מקום ביניכם משמע שהשי"ת שומר גם כן, ויש להבין מה היא השמירה שהשי"ת שומר, ואין לומר דישראל שומרים המצוה והשי"ת שומר להנימולים מגיהנם, דזה אינו דאם כן למה הוצרך אברהם ליישב על פתחו של גיהנם (עירובין י"ט ע"א). אבל יתכן על פי היערות דבש הנ"ל שהקב"ה שומרם מחרבו של עשו ומגזירותיו על ידי אות הברית קודש, והנה ידוע (עיין שם) דהפוגם בעריות נפגם אות ברית קודש ונמשכה ערלתו. והיינו ושמרתם את משמרתי מה שאני שומר, דהיינו שלא יפגום אות ברית קודש, והבן.