חסידות על שמות יז:יא

זכור את אשר כו' ואתה עיף ויגע ולא ירא אלהים (דברים כה, יז-יח). נראה, דהנה לא זו בלבד דזרע ישראל הם מצווים על מחיית עמלק דהוא זרע עשו אלא דכל איש מישראל צריך למחות חלק רע המכונה בשם עמלק אשר טמון בלבו דכל זמן דזרע עמלק נמצא בעולם אז כיון דאדם גם כן הוא עולם קטן אז יש מציאות לעמלק לכח הרע בכל אדם אשר מתעורר בכל פעם להחטיא את האדם ועל זה בא הזכירות בתורה. והנה כח של זרע ישראל אינו אלא בפה הקול קול יעקב, בתורה ותפלה כשאדם יש לו כח זה ובוער תמיד לבו להשם יתברך אז אין שום רע יוכל לשלוט בו. אך כשאדם יניח כח זה אז מיד ויסעו מרפידים, שרפו ידיהם. מיד ויבא עמלק, מיד שורה הרע עמו. אך כשאדם תופס על כל פנים מדת היראה להיות ירא מפניו יתברך מלעבור על מצותיו על כל פנים אינו בא לידי חטא. וזהו שכתוב ואתה עיף ויגע, שאין בך כח זרע ישראל שרפו ידיהם מעבודת השם. ולא ירא אלהים. ועל ידי זה תזכור מאד שלא יכשילך כח עמלק. וזהו שכתוב מחה תמחה מלבבך שורש הרע ולכפות אותו תחת הטוב. וזהו שכתוב (שמות יז, יא) והיה כאשר ירים משה את ידו, רצה לומר כוחו המכונה בשם יד כשאדם מרים זה הכח אז וגבר ישראל. אבל כאשר יניח מזה הכח אז חס ושלום וגבר כו':

ובזה יובן הוי זהיר בק"ש ובתפלה וכו' ואל תהי' רשע ע"י שאתה בפני עצמך ואינו רוצה להתחבר עם אנשי הצורה וכו' יעו"ש. והסיבה לזה שהוא בפני עצמו בפרידו' הוא מחמת קליפות עמלק כמ"ש במ"א וז"ש אל גינת אגוז ירדתי והוא סוד הקליפה הפנימית שבאגוז המפסיק המאכל שנחלק לד' חלקים נגד ד' אותיות השם כמבואר בכתבי האר"י זלה"ה יעו"ש. והנה כתבתי לעיל ביאור מ"ש בזוהר זכאה מאן דאחיד בידא דחייביא שיתחבר עמהם להעלותן בסוד ו' כורע לגבי ה' להעלותה וכו' יעו"ש.

במסכת ר"ה (דף כ"ט ע"א) כיוצא בו אתה אומר עשה לך שרף וכו' (במדבר כא ח), וכי נחש ממית או מחיה וכו'. דקשה דנקט הקרא עשה לך שרף, ואמר וכי נחש ממית וכו', היה לו לומר וכי שרף ממית ומחיה. ועוד קשה מאי ראיה מזה טפי מן הקודם והיה כאשר ירים משה ידו וכו' (שמות יז יא). והנ"ל בזה על פי מ"ש השל"ה (והובא בספר תוצאות חיים), כי מקודם כתיב (במדבר כא ו) הנחשים השרפים, ואחר כך כתב עשה לך שרף, ואחר כך כתיב (במדבר כא ט) ויעש משה נחש נחושת וכו', עיין שם. ותורף דבריו דהקב"ה חס על כבודן של צדיקים יותר מכבודו (תנחומא תולדות סי' י"ב), והנה בכאן דברו באלקים ובמשה (במדבר כא ה), ולכך שלח בהם נחשים נגד מה שדברו בה', והשרפים נגד משה. ולכך כשחזרו בתשובה נאמר עשה לך שרף, כלומר בשביל כבודך עשה שרף, כי כבודו במקומו מונח. אמנם משה לא רצה וחס על כבוד ה' ולא על כבודו, וזה ויעש משה נחש נחושת בשביל כבוד ה', עכ"ל. על פי דבריו יובן דכשאמרו ישראל דבנו בה' ובך (במדבר כא ז), אמרו התפלל וגו' ויסר מעלינו את הנחש, דהיינו להסיר השרף אין צריך להתפלל אם הוא מוחל על כבודו, אבל על הסרת הנחש צריך להתפלל לה', והבן. והנה על פי דבריו יש ראיה להמשנה, דאם היה הבטת השרף עצם הרפואה, איך ישנה משה הלא לא יפה אם ישנה מכפי אשר צוה הרופא נאמן, אלא ודאי שמע מינה דעיקר הרפואה היא ההבטה כלפי מעלה, ואם כן אין חילוק רק שית"ש רצה לחלוק לו כבוד, אבל הוא חלק הכבוד לו ית"ש ואשרי תלמיד שהרב מודה לו ומסכים למעשיו, והראיה שהועיל כמו שנאמר (במדבר כא ט) והביט אל נחש הנחושת וחיה. וזה כונת המשנה כיוצא בו אתה אומר עשה לך שרף וכו', וכי נחש וכו', ר"ל וכי נחש מועיל והלא השי"ת אמר שרף, ובודאי דאם משנה הרפואה מכפי אשר הרופא מצוה אינו מועיל, אלא ודאי בזמן שהיה מסתכלין וכו', וזה הוא עיקר הרפואה לכך אין חילוק, והבן כי נכון הוא בס"ד.