חסידות על שמות יט:ג

עוד ביאור על המדרש הנ"ל, על פי מ"ש בפרשת יתרו (בפסוק (שמות יט ג) ומשה עלה) לפרש הברכה אשר נתן לנו תורת אמת וכו', עיין שם. והנה בחינת תורת אמת נקראת תורת ה' (תהלים א ב), כי איננו בבחינת עולם הזה. כי אמת אמר אל יברא וכו' (ב"ר ח' ה'), ותורת חסד (משלי לא כו), נקראת תורת האדם שכולו מלא חסדים. והנה שורש הדינין דדיינא דלמטה, צריך להיות דוגמת מדת הדין דלעילא, ר"ל שלא יחשוש שהדין קשה מאד נגד אחד, כמו שמדת הדין דלעילא אינו חושש, ואז אם יש דין למטה אין דין למעלה (תנחומא משפטים סי' ה'), והבן. והנה זה נקרא אמת שלא יהיו הטיה כלל אף על חוט השער מן המרכז, לכך אמר משה (שמו"ר ל' כ"ג) הרי הקב"ה נותן לכם תורתו דייקא דהיינו תורת אמת, ואם אין אתם עושין את הדינין, אם כן אין אתם מחזיקין במדת אמת, לכך יטול תורתו דייקא שלא תוכל להשיג בחינה זו, למה שלא נתן וכו'. ואם אתם עושין וכו' הרי הוא מחזיק בתי דינין שלכם, דהיינו שיהיו הם בבחינת בית דין של מעלה כמו שהיה מקדם שהיו דנין בדיני עולם הבא, כמו אתא דוד ואשתטח קמייהו והבן (סנהדרין דף ק"ד:) ומכל שכן בביטול הגזירות מעניני עולם הזה שהיה מסור בידם. והיינו (ישעיה א כו) ואשיבה שופטיך וגו' ויועציך שהן מייעצן וכו', וכתיב בתריה (ישעיה א כז) ציון במשפט תפדה, כי אם יחזקו במדת אמת, יבא משיח אשר שלום ואמת יהיה בימיו במהרה בימינו אמן.

ונ"ל ליישב הכל, על פי מה שאמרתי אהא דכתיב (בפרשת יתרו) כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל, (שמות יט ד) אתם ראיתם וכו', (שמות יט ו) אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל. דיש להבין דפתח בכה וסיים באלה הדברים, והוא כפל הענין במ"ש. ותו דתחילה אמר לבית יעקב, ומסיים אל בני ישראל. ונ"ל דאיתא במדרש (תנחומא בשלח סי' י') אין ישראל נזונין אלא בזכות האמונה. ופירשו המפורשים דצריך להבין אמה דדרשו חז"ל (עירובין כ"ב.) היום לעשותם (דברים ז יא), ומחר לקבל שכרם, ושכר מצוה בהאי עלמא ליכא, הא השי"ת שומר תורתו, כדאיתא בירושלמי (ר"ה פ"א ה"ג) ושמרו את משמרתי (ויקרא כב ט), אמר הקב"ה אני שומר מצותיה של תורה, והרי כתיב (דברים כד טו) ביומו תתן שכרו, (ויקרא יט יג) ולא תלין פעולת שכיר. והתירוץ לזה, על פי מה דקיימא לן בחו"מ סימן של"ט סעיף ז' האומר לשלוחו שכור לי פועלים ושכרן, ואמר להם שכרכם על בעל הבית, אין שום אחד מהן עובר על בל תלין, עיין שם. וידוע (מכות כ"ג ע"ב) כי תורה מנין תרי"א צוה לנו משה (דברים לג ד), ושתים מפי הגבורה שמענום. אם כן על התרי"א שכרן על ידי שליח וליכא בל תלין, אבל על השתים מפי הגבורה איכא בל תלין, ומגיע שכר עולם הזה והם יסוד אמונה. וזה שאמרו אין ישראל נזונים אלא בזכות האמונה. ובזה פירש האו"ח בספרו חוות יאיר טובים שנים מן האחד (קהלת ד ט), כלומר השני מצות ששמענו מפי האחד ב"ה, כי יש שכר טוב בעמלם, פירוש מיד בעולם הזה, עד כאן דבריו ושם יבואר. והיינו דכתיב (חבקוק ב' ד) צדיק באמונתו יחיה, והבן. ונקדים עוד מאמר הנ"ל כל הנביאים נתנבאו בכה, מוסיף עליהם משה שהתנבא בכה ובזה הדבר. ועתה נחזה אנן בעת שאמר בבחינת כה בדיבור של עצמו הוה על ידי שליח, אבל בעת שאמר בבחינת זה הדבר ששכינה היה מדברת מתוך גרונו, אם כן הוה ליה על ידי עצמו. ונקדים עוד דקיימא לן (חו"מ סי' של"ט ס"ז) אין בעל הבית עובר בבל תלין, אלא אם כן תובעו, לא תבעו אינו עובר עליו. ולפי זה נראה דלבני עליה אמר משה בבחינת זה הדבר, ואי דהוה על ידי עצמו וצריך ליתן להם שכר מיד, ואם כן לא ישאר להם לעולם הבא, זה אינו אלא אם כן תובעו, והבני עליה בודאי ידעו מעלת עולם הבא כי אין ערוך אליו בעולם הזה, ולא יחליפו עולם עומד נועם מתמיד לעדי עד, בעולם עובר הכלה ונפסד, ולא יתבעו חלקם בעולם הזה, ואם כן תו ליכא בל תלין. אבל המון עם שאין יודעים מעלת עולם הבא, יש לחוש פן יתבעו חלקם בפיהם לתת שכרם מיד בעולם הזה ויצטרך ליתן להם, דבתבעו עובר משום בל תלין וערום ישובו שמה לעולם הבא מבלי כסות ושלמה, והקב"ה חפץ חסד לתת להם שארית בארצות החים בעולם הבא. לזאת היתה מחכמתו יתברך להודיע דרכיו למשה לומר להם בבחינת כה בדיבור של עצמו, ואז הוי שכרו על ידי שליח וליכא בל תלין. וזה אומרו יתברך למשה כה תאמר לבית יעקב היינו פחותי ערך המכונים בית יעקב כידוע, אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל דוקא שהם הבני עליה, אליהם תאמר בבחינת אלה הדברים דהוי כמו זה הדבר, דבודאי יותר עדיף השומע בבחינת זה הדבר דהוי מפי השכינה, מהשומע בבחינת כה דהוי דיבור של עצמו.

ויקרא אל משה (ויקרא א, א). ויקרא אל"ף זעירא. יבואר על דרך שבארנו (שמות כד, א) ואל משה אמר עלה אל ה', כי כשאדם עושה מצוה זה המצוה עושה רושם למעלה וזה מעורר אותו לעשות תמיד רצון הבורא בזה המצוה. והנה משה רבינו עליו השלום רצון שלו היה לעשות ולעלות תמיד אל ה' כמבואר בזוהר הקדוש ומשה עלה אל האלהים (שם יט, ג) . ונמצא זה שהיה רצונו תמיד לעלות אל ה' זה היה מעורר אותו תמיד לעלות אל ה'. וזהו ואל משה אמר עלה אל ה', זה שהיה רצונו לעלות אל ה' זה אמר לו עלה אל ה'. וזהו הרמז באלף זעירא, כי משה רבינו עליו השלום מדתו היה שהיה עניו מכל אדם ולכך האל"ף זעירא לרמוז על מדתו. הכלל, כי קרבן בדמות השפע שהקדוש ברוך הוא משפיע מחמת חסדו הגדול בלא מעשה התחתונים לזה הקרבן הוא חי, כי חי הוא מהקדוש ברוך הוא והנסכים הם מצומצמים והוא על ידי מעשה התחתונים שאדם צריך לעשות בו איזה פעולה לנטוע או לזרוע. והנסכים מורים על השפע הנשפע מהבורא ברוך הוא מחמת מעשה התחתונים שישראל ראוים מחמת מעשיהם הטובים שהבורא ברוך הוא ישפיע עליהם טובות. והנה ישראל במדבר היו בבחינה שהקדוש ברוך הוא השפיע להם מחמת חסדו הגדול ולכך היה השפע הנשפע להם בדוגמא זו, דהיינו המן והבאר שאין בהם כלל מעשה מאדם אבל בארץ ישראל היה השפע הנשפע עליהם מחמת מעשה התחתונים כנ"ל ולזה היה השפע הנשפע עליהם מה שזרעו ונטעו מזה אכלו דוגמת השפע הנשפע עליהם מחמת מעשה התחתונים כנ"ל. וזהו הרמז בפסוק (במדבר טו, ב-ג) כי תבואו אל ארץ מושבותיכם כו' ועשיתם עולה לה' וכו', ותלוים הנסכים בארץ לרמוז על הנ"ל שהנסכים מורים על השפע שנשפע אל הארץ כנ"ל. וזו שפירש רש"י שאין אומרים שירה אלא על היין, כי זה השפע הנשפע לאדם מחמת מעשה התחתונים הוא שמחה לאדם: