לֹא־תִגַּ֨ע בּ֜וֹ יָ֗ד כִּֽי־סָק֤וֹל יִסָּקֵל֙ אוֹ־יָרֹ֣ה יִיָּרֶ֔ה אִם־בְּהֵמָ֥ה אִם־אִ֖ישׁ לֹ֣א יִחְיֶ֑ה בִּמְשֹׁךְ֙ הַיֹּבֵ֔ל הֵ֖מָּה יַעֲל֥וּ בָהָֽר׃
ישמח משה
במסכתא מגילה פרק ד' (דף כ"ט ע"א) דרש בר קפרא מאי דכתיב (תהלים סח יז) למה תרצדין הרים גבנונים וכו', למה תרצו דין עם סיני, כולכם גבנונים בעלי מומים וכו', עיין שם. והנה על זה קשה מאי דכתיב (תהלים ס"ח) ההר חמד אלקים לשבתו אף ה' ישכון לנצח, אי קאי על הר סיני, הא מקרא מלא נאמר (שמות יט יג) במשוך היובל המה יעלו בהר, דהוא סימן לסילוק השכינה (מכילתא), בהקדים לבאר המדרש (רות רבה פתיחתא) על הפסוק (ישעיה סג א) אני מדבר בצדקה (שהביא העיר בנימין במסכת יבמות סימן י"ב), עתידין אומות העולם לקטרג על ישראל ולומר אם הללו עובדי עבודה זרה הללו עובדי עבודה זרה, ואם הללו מגלי עריות הללו מגלי עריות, עיין שם מה שהקשה בספר הנ"ל דמה זה לשון ספק, דהא העובדי כוכבים ומזלות ודאי עובדי עבודה זרה. ועוד קשה מה זה דאמרו אם הללו עובדי עבודה זרה וכו', איך יתכן כיון שהמה עובדין לעבודה זרה וישראל להשי"ת, וכן בגילוי עריות דהמה פרוצין בעריות, וסתם ישראל גדורין בעריות.
סוד ישרים
ה' ימלוך לעולם ועד. בזה חתם השי"ת על ישראל שלעולם ועד יהיו נקראים עבדי ה' ואף אם יכנסו עוד לשעבוד וכמה הסתרות אך הלב מישראל לא יהיה עוד תחת השעבוד וכדאמרינן בגאולה ויוצא את עמו ישראל מתוכם לחירות עולם. וזה דאי' (פסחים קי"ז:) קריאת שמע גאל ישראל דצלותא גואל ישראל וכדאי' בזה"ק (ויקהל רט"ז:) ואצטריך לאחזאה חירו דילה בגין דאתחברא בבעלה ובגין לאסמכא גאולה לתפלה וכו' ולא לאחזאה תרוכין וסימנך ואשה גרושה מאישה לא יקחו. ואי תימא והא בגלותא איהי והא אתתרכת. לאו הכי אלא ודאי בגלותא איהו לדיירא עמהון דישראל ולאגנא עלייהו וכו' ועל דא אית לאדכרא בההוא גאולה ד' זמנין אמת וכו' למהוי ד' גאולות אלין בקיומא תקיף בחותמא תקיף דגושפנקא דמלכא וכו' דאלו לא אשתכחו אינון ד' גאולת בההוא יציאת מצרים כל זמנא דלהוי גלותא לא אתחברת בתקונאה לאתייחדא שמא קדישא. והיינו כי אם היה ח"ו הלב ג"כ משועבד לא היה מקום לתפלה כי תפלה הוא רק מי שהוא בן חורין וסימנך ואשה גרושה מאשה לא יקחו. וכאשר חתם השי"ת שימלוך על ישראל לעולם ועד נקבע זה החירות בישראל וכ"כ נקבע הקדושה בישראל עד שנאמר ותקח מרים הנביאה את התוף בידה וגו' ותען להם מרים שירו לה' כי גאה גאה וגו' שזה רומז שנקבע כ"כ אלו הד"ת בישראל עד שנתפשטו אף לנשים וכמו שביאר בזה אאזמו"ר הג"הק זללה"ה בימי השלוח (פ' בשלח) ואח"ז ויסע משה את בני ישראל וגו' שאמר לישראל מעתה אין לכם עסק עוד באלו הד"ת כי כבר נשלם מה שהיה לכם להשלים בזה ומעתה צורך לכם להתחדשות ד"ת. וזה שנאמר אח"ז וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים היינו שנתרשלו ונפלה דעתם מאוד כי קודם זה היה להם התחדשות בכל רגע ועתה שלא מצאו התחדשות היה להם התרשלות ולכן וילנו העם על משה וגו' שאמרו שמשמע מזה שאף קודם זה לא היה להם התגלות אמתי כי באם היה להם התגלות אמתי שוב לא היה פוסק מהם כי מהתגלות אמתי מוכרח להשאר רשימה הניכרת לעולם כמו שמצינו בהתגלות הר סיני שאף שהי' לפי שעה כדכתיב (שמות י"ט) במשוך היובל המה יעלו בהר מ"מ נשאר מזה רשימה לעולם כדמצינו באלי' הנביא שאמר אליו השי"ת שילך להר חורב למערה שעמד בה משרע"ה (מלכים א' י"ט) לזה נאמר ויורהו ה' עץ ומתרגמינן ואלפי ה' אעא ולא מתרגם ואחוי רק ואלפי שרומז שהיה מלמדו עצה להמתיק את המר במר וכדאיתא במכילתא (בשלח) רשב"י אומר דבר מן התורה הראהו שנאמר ויורהו ה' עץ כענין שנאמר וירני ויאמר לי יתמך דברי לבך וכתיב עץ חיים הוא למחזיקים בה וכו' בשר ודם במתוק מרפא את המר אבל הקב"ה אינו כן אלא במר מרפא את המר. היינו שיוכלו להכיר במר זה עצמו כל המתיקות כי אחר שכעת חפץ השי"ת שלא יהיה להם התחדשות ושיהיה הסתר לפניהם מוכח מזה שיש מקום למצוא בזה ההסתר טובה יקרה מאוד וכענין דאית' (תענית כ"ב:) ת"ר על כל צרה שלא תבא על הצבור מתריעין עליה חוץ מרוב גשמים מ"ט א"ר יוחנן לפי שאין מתפללין על רוב טובה וכו' ובגולה מתריעין עליה. והענין כי בארץ ישראל מפורש שכל ההשפעה הוא רק מהשי"ת ואיך יתכן לסרב ולמאן בהשפעת השי"ת אף שלכאורה אין דעת האדם נוחה מזה אבל אם יעמיק האדם ימצא בזה יקרות טובה. ורק בחוץ לארץ ששם השפעה בהסתר לכן מותר לאדם להתפלל שם על השפעה שאין דעתו נוחה ממנה. וזה הענין כאן שאחר שניכר מפורש שזה ההסתר הוא מרצונו ית' לזה בטח יוכלו למצוא בזה המר כל המתיקות כי באמת אין לך שום הסתר שהציב השי"ת בישראל שלא ירויחו מזה איזה יקרות כמו שמצינו במסעות הוצרכו לבושי שרד (שמות ל"ט) כי בעת מסע הדרך הי' ישראל נכנסין להסתרות לכן היו צריכין עוד מכסה מה שלא הוצרכו בעת החני' הרי שע"י ההסתר הרויחו ישראל לבוש יותר שנכלל לקדושה. וכן מצינו בזמן שנתוסף לישראל קדושה ע"י ההסתר מיו"ט שני של גליות. וכן במקום נתוסף להם קדושה בזה שלא הסירו הבדים מעולם מתוך הארון ואף שתשמישן היה רק בעת מסע מ"מ נשארו הבדים בארון אף בעת החני' בקדש הקדשים שביניהם היו כל עבודות היקרות ביותר. הקטרת הקטרת והזאת הדם ביוה"כ. הרי שכל זה היקרות הרויחו רק מסיבת ההסתר של מסע הדרך וזה דכתיב (שיר א') צרור המר דודי לי בין שדי ילין וכדאיתא ע"ז (שבת פ"ח:) אע"פ שמיצר ומימר לי דודי בין שדי ילין. שדי מורה על השפעה שנשפע בגודל צמצום ובזה הצמצום הנראה ללילה וחושך לן השי"ת ודר בישראל. וזה שאמרו על שני ימים טובים של גליות במדרש (שיר א' בפסוק כרמי שלי) הרני שומרת שני ימים טובים של גליות בחוץ לארץ סבורה הייתי שאקבל שכר על שניהן ואיני מקבלת שכר אלא על אחד. היינו אף שעיקר קבלת שכר הוא רק על אחד אכן מסבת ההסתר של גלות א"א לקיים אחת כתקנה אא"כ ישמור שני ימים שע"י שישראל מקדשים עוד יום אחד יוכלו לשמור ולקיים יום אחד כתקונו ובלתי זאת לא יוכלו לשמור יום אחד כתקונו הרי שע"י ההסתר מרויחים ישראל התפשטות קדושה על זמן עוד יותר ומרויחים לבוש נוסף לקדושה:
קדושת לוי
סוס ורוכבו רמה בים (שמות טו, א). ויש להבין למה כתיב לשון התרוממות ועוד כתיב מרכבות פרעה וחילו ירה בים גם כן לשון הגבהה. אף דתיבת ירה פירוש השליך, מכל מקום מקודם צריך להיות הגבהה כמו בפרשת יתרו או ירה יירה (שמות יט, יג) ודרשו רבותינו ז"ל (סנהדרין מה.) שבית הסקילה היה גבוה ב' קומות. ומבחר שלשיו טבעו בים סוף, תיבת ומבחר הוא מיותר דהוי ליה למימר ושלשיו טבעו. והנראה, דאיתא במדרש ששר של מצרים קטרג ואמר הללו עובדי כו', ולכאורה קשה על מה ולמה סיבב הקדוש ברוך הוא סיבת קטרוג הזה. ונראה דזה היה משום אבוד מצרים שיהיה להם הרחבת לב לרדף אחר בני ישראל בתוך הים ושם תהומות יכסיומו כי בלא זה לא היה עולה על דעתם לרדוף אחר ישראל בתוך הים אחר שראו הניסים והנפלאות שעשה הקדוש ברוך הוא בהם והכה אותם בעשר מכות במצרים הכל בשביל ישראל והאיך לא ידעו ויבינו שיבקע הים רק בשביל ישראל וכשיבואו הם לתוכו ישובו המים וישטפו כמו שהיה באמת, רק חפץ הקדוש ברוך הוא לעשות להם בחירה וחשק שיבחרו לעצמם לבוא לתוך הים אחרי בני ישראל לזה העמיד הקטרוג למעלה ברגע קטן לעורר בלבם החשק ואף על גב דאינהו לא חזי מזלייהו חזי, כי כן הוא דרך הטבע מבני אדם כל מה שנדברים בו למעלה הוא מרגיש למטה בהתעוררות מלעילא לתתא בין לרעה בין לטובה ויסברו שהשעה משחקת להם ויעלה דעתם לקפוץ אל הים ויהיה להם בזה בחירה ורצון ובזה משגיא לגוים ויאבדם, ולא נשאר בהם עד אחד. וזהו רמז בפסוק רמה בים, היה בהם מעט הרמה כדי שעל ידי זה יבואו בים. וכן ירה, היה להם הגבהה מעט כדי שיהיה אחר כך בים. וזהו הרמז ומבחר שלשיו טבעו בים סוף, נתן בחירה לשלשיו כדי שיטבעו בים סוף: