וַיְהִי֙ ק֣וֹל הַשּׁוֹפָ֔ר הוֹלֵ֖ךְ וְחָזֵ֣ק מְאֹ֑ד מֹשֶׁ֣ה יְדַבֵּ֔ר וְהָאֱלֹהִ֖ים יַעֲנֶ֥נּוּ בְקֽוֹל׃
ערבי נחל
והנה משה רבינו ע"ה היה רבן של נביאים ומלך בכל בחינת הנבואה, שקול ראשון של עצמו נתלבש בקולו של עתה ושני הקולות הראשון והאחרון כולם שלו ולא נצטרך לאחרים. וז"ש (שמות יט, יט) משה ידבר והאלהים יעננו בקול, וארז"ל (ברכות מ"ה.) בקולו של משה, וגם שכולם היו בבחינת קול שהוא החשוב שבכולם ואחריו מדרגות נבואת שמואל שהיה ג"כ קול העבר שלו רק שלא התלבש עתה בקול רק בדיבור, ואחריו שאר הנביאים. וברוח הקודש היה דוד ראש לכולם, (יראה ודאי שגם שלמה השיג לזה), כי כבר ביארנו שרוח הקודש הוא ודאי רק מהבל מראשון, וספק אם הוא דוקא מהבל של עתה או אם גם מקול ודיבור של עתה, ויש שצריך התלבשות צדיקים אחרים, והיה דוד ראש לכולם שהיה הבל הראשון שלו ממש כערך משה בסוד הנבואה. אך שאר בעלי רוח הקודש היה מהבל צדיקים אחרים, והכל לפי הספק שנסתפקתי כנ"ל עכ"ל הרח"ו.
מבוא השערים
ובשביל זה לא בדעתו לבד הי׳ מבין ובהרגשת נפשו לבד הי׳ מרגיש את דעת ורצון ד׳, רק גם בחושי גופו, כיון שגם גופו לנפש נתקדש, ואת מראות אלקים הי׳ רואה ואת קול ד׳ הי׳ שומע, ולא עוד, אלא שגם מן קרבו אדוני האדונים ורם על כל רמים הי׳ מדבר וכמ״ש חכז״ל ע״ה והאלקים יעננו בקול בקולו של משה,
זרע קודש
והי' ביום ההוא יתקע בשופר גדול כו' והשתחוו לה' בהר הקודש כו' הנה הי"ב חדשים שהם ששה חדשים חורף וששה חדשים קיץ הם נגד ששה מדות שבבחי' דכר וששה שבבחי' נוקבא ושבחורף הם בבחי' דכר המשפיע להנוקבא והיא מקבלת השפעתו והוולד מתהוה בה מהשפעת דכר והריון הנוקבא ממנו עד"ז אנו רואין שהארץ בחורף מקבלת שפע הגשם מן השמים והשלג ונקרא אז ימות הגשמים שמרביע את הארץ כמ"ש כי כאשר ירד הגשם והשלג משמים כו' והרוה את הארץ והולידה והצמיחה והיא מקבלת אותם אל תוכה בבחי' הריון מהדכר שהיא הכנה אל הלידה ובקיץ מתגדלין כל הצמחים והארץ מוציאה פירותי' וזהו הלידה מהריון זה כמ"ש והולידה והצמיחה ומתגלה ההשפעה וכן כתב האר"י ז"ל שהפלוגתא אם בתשרי נברא העולם או בניסן נברא העולם אלו ואלו דא"ח שבתשרי הי' מחשבה שהוא כמו הריון הכנה להלידה וז"ש בר"ה היום הרת עולם בבחי' דכר הנ"ל שהריון האשה ממנו ובחי' לידה הי' בניסן שנתגלה הריון זה שמשפיע הדכר כמו ע"י לידת הוולד יודעים ומתגלה לכל שהי' יחוד דו"נ שממנו נולד הוולד ועתה נתגלה זה היחוד והנה ז"ש תחילה בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ ששמים קדמו ואח"כ כתיב אלה תולדות וכו' ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים כי בתחילה בחי' הריון שבתשרי שמים קדמו שהיא בחי' דכר כנ"ל וביום עשות שהיא הלידה הנ"ל שהי' בניסן הארץ קדמה שהלידה היא מנוקבא כמו הארץ הוא המולידה הכל כנ"ל שלכן הששה חדשים קיץ הם בבחי' נוקבא כי בהם נתגלה ההולדה הנ"ל והנה כתיב בס' שהששה חדשים של קיץ וחורף הם כנגד ז' שערים שבראש שנקראים ז' תקוני ראש שהם גולגולתא אודנין עיינין וחוטמא והם בדכר וכן בנוקבא ונגדם ששה חדשים קיץ וששה חדשים חורף ובחי' הפה מכ"א של דו"נ הוא בבחי' העלם שאין חודש כנגדם ולכן בניסן ותשרי שבהם מתחיל בחי' דו"נ נתגלה בהם בחי' הפה והוא התגלות הקול והדיבור שהקול הוא התגלות המחשבה והדיבור הוא התגלות הקול כמ"ש בפ' נצבים בענין הזה שהקול הוא בבחי' כללות הדיבור והדיבור נעלם בו שמקול פשוט יכולין לעשות דיבור באיזה אותיות שירצו ובניסן נתגלה הדיבור כמ"ש בס' שבחי' דיבור הי' בגלות וירד מצרים אנוס ע"פ הדיבור ואח"כ נתגלה בחי' דיבור ונקרא פסח מלשון פה סח בדיבור ובתקיעות שופר ג"כ מתגלה בחי' פה רק ע"י התגלות הקול שהוא רק בהתגלות המחשבה ועדיין לא נתגלה הדיבור שבקול והתוקע נוטל פה השופר כנגד פיו והקול נתגלה רק עכ"ז עדיין הוא בהעלם כנ"ל וכמ"ש על המדרש וה' נתן קולו לפני חילו כו' שהענין הכתיבה בר"ה הוא עדיין בבחי' העלם ואח"כ ע"י חותם מתגלה מכתבו וכן מצינו במ"ת דכתיב משה ידבר והאלקים יעננו בקול וכתיב וכל העם רואים את הקולות ומצינו שנקרא מה ששמעו אז תורה שבכתב על שהוא עדיין בבחי' העלם עד שהחכמים מפורשי תורה שבכתב גילוי את ההעלם של תורה שבכתב ופירשו אותה ודברי פירושם נקרא תורה שבע"פ שהוא התגלות התורה שבכתב שהכתיבה היא בחי' העלם כנ"ל רק היא התגלות בבחי' מחשבה שנתגלתה המחשבה אבל עדיין לא בא לבחי' הולדה כנ"ל רק בחי' התגלות המחשבה וכן ע"י הבל העולה מפה התוקע לפה השופר בא הארה מש"ע נהורין ע"י הבל העולה מפיו שכלול מיו"ד מדות שבו וי"פ הבל עולה בגי' ש"ע ואלו השע"נ הם בחי' מחשבה כי הם מב' שמות אל אל"ף למ"ד שבי"ג מדה"ר שאמר משה וי"ג שאמר מיכה מי אל כמוך נושא עון כו' ב"פ אלף למד גי' (ש"ע)[שע"נ] והם בבחי' מחשבה שהוא עיקר הי"ג מדה"ר נמצא שבניסן התגלות הדיבור בחי' התגלות הפה הנעלם כנ"ל ובתשרי מתגלה בחי' פה הנעלם הנ"ל בבחי' קול התגלות המחשבה ובניסן ותשרי הוא התגלות קול ודיבור התגלות הפה של דו"נ והנה בהם מתגלה כל מיני טובות שבעשרה מאמרות שנברא העולם כנ"ל שבניסן ותשרי הי' הבריאה בבחי' הריון ולידה של בריאת העולם שית"ש חתם את הבריאה בגושפנקא דחתים בי' שמיא וארעא ר"ת את השמים ואת הארץ והשם זה גי' טוב וי"פ טוב שבכל היוד מאמרות גי' ב"פ פה כנ"ל שב"פ פה הנ"ל בבחינתם התגלות כל מיני טובות והנה לעתיד יבוא הכל על ראשית המחשבה ויהיה התגלות המחשבה וזהו והי' ביום ההוא יתקע בשופר גדול כנ"ל שהיא בחי' מחשבה ויש לרמוז עוד כי שוכר גי' פה ראש התגלות המחשבה וז"ש אח"כ והשתחוו לה' בהר הקודש כו' קודש נקרא מדת חכמה מחשבה וה"ר ר"ת למפרע ר"ה והר כסדר ר"ת הושענא רבה שאז היא גמר החותם שהחותם היא התגלות על הכתיבה כנ"ל ובא הקודש המחשבה כנ"ל להתגלות וז"ש והשתחוו לה' בהר הקודש שימשיכו המחשב' עד שיבוא להתגלו' בהושענא רבה בחי' חותם ע"ד אבא יסד ברתא שהמחשבה בחי' חכמה בא להתגלות כנ"ל ובר"ה מתיחד ית"ש עם כנס"י במקום עליון נורא מאוד ע"ד בכסה ליום חגינו קודם שבת עדיין להתפשטות המדות חג ר"ת ח"ג שהתפשטות המדות עדיין בהעלם שם מתיחדין ישראל עמו ית"ש: