חסידות על שמות לב:יא

וְאֵלּוּ הַלִּמּוּדֵי ה' מַרְבִּים שָׁלוֹם בָּעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיהו נ״ד:י״ג): וְכָל בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי ה' וְרַב שְׁלוֹם בָּנָיִךְ, כִּי הוֹלְכִים לְפַשֵּׁר וְלַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם בֵּין יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, וּלְפָנָיו יִתְבָּרַךְ מַקְטִינִים הַדָּבָר וּמַמְלִיצִים טוֹב בַּעֲדָם, וְלִפְנֵי יִשְׂרָאֵל מַגְדִּילִים הַחֵטְא מְאֹד, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ אֵצֶל מֹשֶׁה, שֶׁאָמַר לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ (שמות ל״ב:י״א): לָמָה יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ; וּלְיִשְׂרָאֵל אָמַר (שם): אַתֶּם חֲטָאתֶם חֲטָאָה גְדֹלָה.

(ה) ועוד י"ל, על פי המבואר במדרש רבה פרשה ב' (דב"ר פ"ב ד') שם דבר אחר ואתחנן (דברים ג כג), וכתב למה הדבר דומה למטרונה שילדה בן, כל ימים שבנה קיים היתה נכנסת בזרוע, מת בנה התחילה מבקשת ליכנס בתחנונים כו', עיין שם. ועל פי זה יתבאר המדרש הנ"ל (תנחומא ואתחנן סי' ד') ואתחנן למה, הלא אם בא בזרוע למה ה' יחרה אפך וכו' (שמות לב יא), ומשני כדי שיכנס לארץ, ר"ל דשם היה בשביל ישראל בא בזרוע, אבל כאן בשביל עצמו שהוא יכנס לארץ, בא בתחנונים, וק"ל.

ח וְעַל יְדֵי תְּפִלָּה כְּתִקּוּנוֹ מִתְנוֹצֵץ אוֹר זְכוּת אָבוֹת, בִּבְחִינַת: חָלָה זְכוּת אָבוֹת (עיין בזוהר שלח הנ"ל [באות ב])]. וְזֶה נַעֲשֶׂה עַל־יְדֵי תְּפִלּוֹת כְּתִקּוּנוֹ, כִּי חָלָה זְכוּת אָבוֹת, עַל־יְדֵי וַיְחַל מֹשֶׁה אֶת וְכוּ' (שמות ל״ב:י״א), עַל־יְדֵי בְּחִינַת תְּפִלָּה. וּבַאֲתַר דְּאָבוֹת תַּמָּן, שְׁכִינְתָּא תַּמָּן, שֶׁהִיא בְּחִינַת חַלָּה, שֶׁהִיא "גַּם זֹאת". כִּי גַּם בְּחִינַת חַלָּה, שֶׁהִיא שִׁעוּר מ"ג בֵּיצִים.