וַיַּֽעֲשׂ֥וּ בְנֵֽי־לֵוִ֖י כִּדְבַ֣ר מֹשֶׁ֑ה וַיִּפֹּ֤ל מִן־הָעָם֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא כִּשְׁלֹ֥שֶׁת אַלְפֵ֖י אִֽישׁ׃
אגרא דכלה
ויעשו בני לוי כדבר משה (שמות לב כח). בשבחם סיפר הכתוב שלא רצו להתרברב ח"ו על ישראל, ואדרבה נפשם עגמה לצרת ישראל, אך הוכרחו לעשות כדבר משה, שידעו כי רוח י"י נוססה בו והכל לטובת ישראל:
אגרא דכלה
ביום ההוא (שמות לב כח). בשבחם של ישראל סיפר הכתוב שביום אחד נפלו כל אלה, להיות שלא עמדו ישראל להלחם נגד בני לוי, ואדרבה מסרו נפשם בהבינם המעל אשר מעלו בי"י, על כן נפלו כל אלה ביום אחד, כי אין עומד נגד בני לוי:
קדושת לוי
בפרשת וזאת הברכה כלל משה ברכת שמעון בברכת יהודה מפני שיעקב מה שלא ברכם מחמת מכירת יוסף כנזכר בפרשת ויחי וטעם שמעון ולוי היו במכירת יוסף מחמת שסיפר יוסף להם חלומותיו שיהיה הוא מלך והם רצו שיהודה יהא מלך כפי האמת דמלוכת עולם הוא דיהודה לכן כללו משה בברכת יהודה שבזה יכול הצדיק שמעון לומר שאין להאשימו שכוונתו היה במכירה דיוסף לשם שמים מחמת דמלוכה הוא דיהודה וכללו בברכת יהודה שמהראוי שיתברך בברכת יהודה מחמת דכוונתו היה הכל עבור שיתגדל יהודה במלכות שמים. וללוי ברך משה בפני עצמו, גם דלא ברכו יעקב מחמת ששבט לוי היה בם מדה זו האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו (דברים לג, ט) מחמת קנאת ה' במעשה העגל לכן מדה כנגד מדה נהג בו משה, דהיינו האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו, דהיינו גם שיעקב אביו לא ברכו לא ראה משה זה גם שהוא בן יעקב ובירך לוי במדה טובה, שבמדה שאדם מודד מודדין לו כמאמר חכמינו ז"ל (מגילה יב):