חסידות על שמות לג:ב

ואם לאיזה מדה רעה מתאוה ר"ל אז יאמר ששה פעמים ז' עממין. הכנעני והחתי וכו' בכל כחו בדחילו ורחימא ומסתלק ממנו ויקשור המדה הזאת להקב"ה כגון אם יש לו ח"ו אהבה רעה לא יאהב רק את השי"ת וכל מגמתו יהא לזה ואם בכעס שהוא יראה רעה נמשך ממדת הגבורה יגבור על יצרו ויעשה מהמדה הזאת מרכבה להשי"ת.

במכילתא איתא שני מדרשים הסותרים זה את זה, במקום אחד אומר וה' הכה כל בכור (שמות יב כט), יכול על ידי מלאך, תלמוד לומר (שמות יב יב) והכתי כל בכור. ובמקום אחר איתא בהיפך והכתי כל בכור, יכול על ידי מלאך, תלמוד לומר וה' הכה כל בכור, עד כאן. ומלבד הסתירה, כל המדרש בפני עצמו תמוה להמעיין, ועיין בחן טוב מ"ש בשם מהרי"ט, ותורף דבריו דאי מקרא וה' הכה, או מדכתיב והכתי, שומע אני על ידי מלאך שהרי שליחו של אדם כמותו (קידושין מ"א ע"א), וראיה ממ"ש בפרשת (משפטים) [תשא] (שמות לג ב) ושלחתי לפניך מלאך וגרשתי, הרי מה שגירש המלאך נקרא על שמו ית', והא דקאמר תלמוד לומר והכתי, אסיפא דקרא סמיך דכתיב ביה אני ה', ואמרו רז"ל (ירושלמי סנהדרין פ"ב ה"א) אני ולא מלאך, ונתבאר מדרש הראשון. ובמקום אחר דריש דאי מהכתי יכול על ידי מלאך מטעם הנ"ל, והא דכתיב אני ה' לא בא למעט את השלוח, אלא בא לומר שלא הסכימו הבית דין של מעלה בגזירה זו של מכות בכורות, אלא אני ה' לבדי גזרתי להביא עליהם מכה זו, תלמוד לומר וה' הכה כל בכור, ובכל מקום שנאמר וה' פירושו הוא ובית דינו (ב"ר נ"א ב'), אם כן על כרחך מה שנאמר והכתי כל בכור וגו' אני ה', היינו למעט שליח, עכ"ל וש"י. ויש לצרף לפירושו המדרש (שמו"ר י"ד א') שלח חשך ויחשיך ולא מרו את דברו (תהלים קה כח), שלא היה בפמליא של מעלה מי שהמרה את דברו שכולם הסכימו, עד כאן. ועל פי זה ימתקו דברי מהרי"ט.