חסידות על שמות לג:כא

כְּשֶׁיֵּשׁ לְהָאָדָם לֵב, אֵין שַׁיָּךְ אֶצְלוֹ מָקוֹם כְּלָל, כִּי אַדְּרַבָּא, הוּא מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם וְכוּ'. כִּי הָאֱלֹקוּת הוּא בַּלֵּב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים ע"ג): צוּר לְבָבִי. וְאֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נֶאֱמַר (שמות ל"ג): הִנֵּה מָקוֹם אִתִּי – שֶׁהוּא מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם, וְאֵין הָעוֹלָם מְקוֹמוֹ.

(ב"ר פ"ג ד') רבי שמעון בן יהוצדק שאל לרבי שמואל בר נחמן מפני ששמעתי עליך שאתה בעל הגדה מהיכן נבראת האורה וכו', והבהיק זיו הדרו וכו', מקמי כן מה היו אומרין וכו'. המאמר הזה תמוה בעיני כל רואיה. א' יקשה, למה אמר דוקא שאתה בעל אגדה ולא אמרו כן האגדות. ב' יקשה, למה הקשו דוקא באור מהיכן נברא ולא הקשו כן בכל הנבראים, כי באמת הבורא יש מאין ברא בכחו הכל מאין ואפס. ג', למה אמר אורה ולא אור. ד', מלמד שנתעטף ב"ה וכו', אם כן כבר היה האורה כיון שנתעטף בה הקב"ה, ואם כן הדרא קושיא לדוכתא מהיכן נבראת. ה', מאי קושיא מקמי כן מה היו אמרין, דילמא גם כן כך היו אומרין. ו', ממקום בית המקדש הוא קשה הציור, ומקום בית המקדש עדיין לא היה. ועוד רבו הדקדוקים. והנה ידעתי גם ידעתי שחכמינו מפרשים זה המאמר על פי נפלאות מתורתנו. והנה אני הקטן בעניי אפרשנו גם כן כיד השם הטובה עלינו וברמז מועט, ובהקדים הקדמות אמיתיות מקובלות. א' כתב הרב במאורי אור מערכת אות האלף סימן ך"ט, אגודה גימטריא חו"ה בסוד המלכות, כי בה נאגדים האורות העליונים וכן נקרא מצד זה אגדה, עכ"ל. ב', ידוע התפשטות האורות בעולם המלבוש, לא הגיע שום אות מאותיות השמות ואורות הפנימים למלכות ולית לה מגרמא כלום, עיין ציורם בספר שערי גן עדן. ג', אקדים לך לשון הספר הנ"ל בשער ד"א פ"א ד"ז וז"ל, זכור תזכור מה שנתבאר בתחילת ש"א שכל חלל הטהירו נעשה במקום נקודה האמצעית, שהוא סוד נקודת המלכות שהיתה גנוזה באין סוף כמ"ש שם, ומן הרישום אור שנשאר באותו מקום מאור נקודת המלכות, בסוד לא זזה שכינה עד שעשתה רושם כמ"ש, מזה נתהוו האורות שבטהירו עילאה כמ"ש שם, ואחר זה נעשה טהירו סתם ובתוכו י' ספירות מקוריות, ואחר שירד עליהם האור מאין סוף דרך קו היושר, כבר נתבאר שם שלא הגיע זה האור לספירת המלכות שכבר נסתיימו כל ההויות, שהם סוד אור פנימי של עולם המלבוש בספירת יסוד, ולכן אמרו דלית לה מגרמא כלום. ואם כן צריכין אנו לידע ולהודיע מהיכן הוא התהוות ספירת המלכות, ואף כי אמרנו למעלה שאור המלכות הוא שכל הספירות נותנין לה כל אחד מחלקו וכו', זה קאי על האור הפנימי והמקיף שלה וכו'. אבל עצם מהותה מוכרח להיות תחילה, שהרי אמר בספר הבהיר וכו', לכן תדע שעצם מהותה של המלכות מן עולם המלבוש, נעשה מהרישום שנשאר מנקודת המלכות שהיתה גנוזה באין סוף, ומרישום רישומו נעשה המלכות דאצילות וכו', וכן המלכות שכל פרצוף וכל עולם וכו', והכל מרישומו ראשונה וכו' שהוא סוד מדליק נר מנר וכו'. ד', עיין ביאיר נתיב הדר הוא היסוד, הדר הוא לכל חסידיו (תהלים קמט ט), וכן זי"ו הוא היסוד מבואר בספר מאורי אור. ה', עוד נקדים הקדמה מספר זהר הרקיע בשם מהר"ם פאפרוש וגדולה היא אלי, על מה שאמרו שהצמצום היה באמצע אורו כתב וז"ל, מה שייך לומר בנקודה אמצעית, ולא עוד אלא שאמר אשר בו באמצע אורו ממש, שהרי באמצע יתחייב התחלה וסוף, ואם שיש לדחות ולומר שאף אנחנו לא נדע האמצע הוא יודע והוא דבר שאינו, כי אין שייך אמצע בדבר בלתי בעל תכלית חקור על זה, כי האמצע הוא מן הגדרים מכל דבר שיובדל ויוגדר אינו בלתי בעל תכלית. ולזה היה נראה לומר שהכוונה הוא בבחינה היותר שפילה בו, וזה נקרא אמצעי כשם שהארץ עומדת בגלגל במקום שפל נקודת המרכז, כך הנאצלים בערך המאציל נמצאו בבחינה היותר שפילה ותחתונה אשר בו, וגם זה אינו נכון שהרי אין לומר שפל אלא בדבר המתחלקים, והנה הוא ית"ש אחד בלתי מורכב וכל דבר שאינו מורכב אינו נחלק, אם כן מאי אמצע זה דקאמר. והרב המקובל האלקי כמוה"ר יוסף זללה"ה כתב, הרצון להאציל כתר הגנוז בו והמשערים הדברים בהם חכמתו ובינתו ודעתו שהיא אחד בו מכל צד מהות הדברים להיותו מקומם בעל ו' קצוות, והמקום להאציל בו הוא המלכות וידעת כי היכל קודש באמצע, וז"ש הקב"ה מקומו של עולם והוא אינו מקומו, וז"ש (שמות לג כא) הנה מקום אתי. והנה לא ידעתי אם יאמן הוא שיש שורש ספירות באין סוף, איברא שבשער אבי"ע כתב הרב קרוב לזה, שאמר שם הבחינה היותר שפילה מכל בחינות האין סוף, וכאילו נאמר דרך משל המלכות דמלכות אין סוף, אף על פי שאינו כך כי אין דמות כלל ח"ו, רק לשבר האזן הוא אשר המאציל יותר מובחן מן הנאצל ע"כ, עכ"ל הרב בזהר הרקיע ולזה הפירוש הסכים הרב בשערי גן עדן. ובזה תבין דבריו שהעתקתי למעלה, והכוונה בדבריו שהצמצום היה בנקודת המלכות הגנוזה, ורישום אור נשאר במקום הפנוי הוא נקודת מלכות דמלכות. והנה על פי הדברים והאמת הנ"ל יתפרש המאמר שמעתי עליך שאתה בעל אגד"ה דייקא (עיין בהקדמה ראשונה), על כן מהראוי לך לדעת מהיכן נבראת האור"ה דייקא לא אור, כי אורה כינוי למלכות לשון נקבה, א"ל מלמד שנתעטף בה הקב"ה כשלמה, והבן כי בנקודת המלכות הגנוזה היה הצמצום, ונתעטף בה הקב"ה כינוי ליסוד ומזה נתהווה מרישומו, ומרישום רשימו מציאתה בכל עולם ועולם אמרה לי' בלחישה, כי הדבר נסתר למשכילים כאשר כתב הרב מהר"ם הנ"ל, כמו שהבאתי לעיל שכתב וז"ל והנה לא ידעתי אם יאמן הוא וכו', דום לה' ותתחולל לו ושקוד על דלתי החכמה ותבין, על כן השיב לו מקרא מלא הוא, והבן. וז"ש גם כן אלמלא שדרשה רבי יצחק ברבים לא היה באפשר לאומרו, ומקמי הכי מה היו אמרין, כי על כרחך היו צריכין להבין מה שהיה מקובל בידם נקודה אמצעית האיך יצדק זה הלשון, אך היו מדברין ברמז כפשוטו היכל הקודש מכוון באמצע הגם שהוא הוא, אך היו הדברים ברמז עצום מובן למשכילים, והשי"ת יראנו נפלאות מתורתו:

ובכל ארץ אחוזתכם גאולה תתנו לארץ (ויקרא כה כד). על פי מה דאיתא באור החיים על הא דאיתא (פסחים פ"ז ע"ב) לא הגלה הקב"ה את ישראל אלא כדי שיתוספו עליהם גרים, והיינו ליקוטי הניצוצות. והנה אם לא חטאו ולא היו גולין, האיך היו מלקטים הניצוצות. רק הענין הוא, דאם לא היו חוטאים היה כח נפשם בריא אולם, והיה בכחם למשוך דרך ארצם הכולל כל העולם, וכל העולם יונק ממנה כל ירך וכל נתח טוב, רק כיון שהוחלש כחם ואין לאל ידם למשוך מרחוק, על כן הוצרכו לגלות למקום הניצוצות וללקטן, עד כאן. ואם כן אם זכו היה מתפרש הפסוק ובכל ארץ אחוזתכם, דהיינו כמשמעו בכל ארץ ישראל גאולה תתנו לארץ, דהיינו לעולם שארץ ישראל הוא הכולל, ומכל מקום יתנו גאולה לענפים, עד שמכל ארץ ישראל יוכלו ליתן גאולה לכל העולם. ומ"ש גאולה תתנו לארץ, שכל דבר שאינו על קוטב נקודת בריאתה, הרי היא גולה ממקומה ומדריגתה, כמו שכתב הרמב"ם בשיתוף שם מקום, כמו מחלוקת בקומה עומדת (שבת ט"ז ע"ב), וכמו הנה מקום אתי (שמות לג כא), וברוך כבוד ה' ממקומו (יחזקאל ג יב), והבן. והנה השבה אל קוטבה, הוא הגאולה. והנה מבואר במדרש שמואל (אבות פ"ו מי"א) כל מה שברא הקב"ה בעולמו וכו', ואומר (שמות טו יח) ה' ימלוך לעולם ועד, עיין שם מ"ש. ועל הנקודה זו נקרא ארץ קנין כמבואר שם במשנה (אבות פ"ו מ"י), מלאה הארץ קניניך (תהלים קד כד), ר"ל כמו קנין דלא שדי אינש זוזי בכדי (כתובות ל"ו ע"ב), והוא ודאי לאיזה תכלית, והבן. והיינו גאולה תתנו לארץ דייקא כנ"ל.