חסידות על שמות ל:יא

כי תשא את ראש בני ישראל במדברי תורה (ד) זש"ה רבים אומרים לנפשי. וגו' ומקודם דרש בדוד המלך ע"ה רבים דואג ואחיתופל כו' ואתה רבון העולם הסכמת בתורתך עמהם כו' מגן בעדי כו' כבודי שהחזרתני למלכותי ומרים ראשי שהייתי חייב הרמת ראש ונתת לי תלוי ראש כו' גם ה' העביר חטאתך וגו' והיינו כבודי עדמ"ש (חולין קלג. לגי' ע"י) אין כבוד אלא תורה וזהו מה שביקש דוד המלך ע"ה השיבה לי ששון ישעך ורוח נדיבה וגו' שיזכה לרוח הקודש וגילוי שכינה שנסתלקה הימנו (כמ"ש סנהדרין קז.). וזהו שרומז כבודי שהחזרתני למלכותי היינו לבחינת מלכות פה תורה שבעל פה קרינן לה שדוד המלך ע"ה רבן של בלי רוה"ק והיינו שהיה שורש תורה שבעל פה שהיה מרכבה למדת מלכות. ומרים ראשי על התלוי ראש שניתן לו במה שא' לו הנביא גם ה' העביר חטאתך וגו' והיינו התיקון ללב כסיל לשמאלו שמזה יהיה גם כן טוב מאוד נהורא דנפיק מגו חשוכא. ואחר כך דרש במדברי תורה נגד ישראל רבים וגו' אין ישועתה וגו' במעשה העגל כו' ואתה הסכמת עמהם כו' כבודי שהשרית שכינתך בתוכנו כו' ומרים ראשי כו' נתת לנו תלוי ראש ע"י משה שנאמר כי תשא את ראש. והוא כמ"ש (ב"ב י :) במה תרום קרן ישראל א"ל בכי תשא ופירש"י קח מהם כופר לצדקה. וכן נלמד מענינו שאינו מדבר משקלי המקדש דייקא שהרי מקודם לזה ואחר כך מדבר שם מענין צדקה ע"ש וענין תרום היינו למעלה עד למעלה מתפיסת בנ"א שהוא בחינת עתיקא הנעלם מכל רעיון (כשנ"ת שקלים) וזהו כבודי שהשרית שכינתך בתוכנו והוא הקדושה מהשי"ת להשפיע חכמה ללב חכם לימינו. ומרים ראשי היינו לתקן עד השרש שגם הלב כסיל יהא מלא קדושה עד"ש (זח"ב קפד א) דלית נהורא אלא ההוא דנפיק מגו חשוכא. וזהו על ידי צדקה שהוא לכפר על נפשותיכם וכ' פזר נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד. והיינו דת"ח דמשתדלי באורייתא דמיין לשבתות (כמ"ש זח"ג קכד סע"ב) והיינו שהם פנוים תמיד לתורה והם משכן לשכינה. וכמו כל ישראל בשבת שהם פנוים לתורה שאז נעשים משכן לשכינה כש"נ לדעת כי אני ה' מקדשכם שהם נעשים בחינת מקדש ומשכן. ובחול גם כן ישראל עוסקים במצות וכ' כי בצל החכמה בצל הכסף וא' (ויקרא רבה פ' כה) שעתיד הקב"ה לעשות צל וחופות לבעלי המצות אצל בני תורה בג"ע ובגמ' (פסחים נג :) שזוכה וישב בישיבה של מעלה. וזהו במה תרום קרן ישראל בכי תשא את ראש. וכ' צדקתו עומדת לעד שלהיות הותרה עומדת לעד מוכרח שתוקדם לה היראה כמ"ש (אבות פ"ג) כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת. והיינו שיתקן גם הלב כסיל שיהיה מלא קדושה וכש"נ יראת ה' טהורה עומדת לעד ואיתא (זוה"ח פ' זו ד"ו מה ב) אי ב"נ אשתדל בקדמיתא בהאי אתרא דאיקרי יראת ה' כדין אורייתא עומדת לעד כו' ע"ש והיינו שחכמתו מתקיימת. וזה שנאמר אחר כך קרנו תרום בכבוד ועד"ש אין כבוד אלא תורה והיינו שיזכו לישב בישיבה של מעלה אצל בני תורה כנ"ל. וזהו כבודי שהשרית שכינתך בתוכנו ואמרת ועשו לי מקדש והיינו שכל א' מישראל יכול לזכות לקדושת המקדש ע"י נדבות לב. ומרים ראש נתת לנו תלוי ראש ע"י משה שהוא לתקן הלב כסיל ג"כ שזהו מרים ראשי שמורה שבשורש הכל היה שיהיה טוב מאד. ושניהם על ידי משה רבינו ע"ה שהוא הכין לבבם שיזכו לקדושת השבת שאז כל ישראל כת"ח. ועל ידי היראה שבשבת נקראו כל ישראל יראי שמי (כמ"ש תענית ח :) זוכין להיות הדברי תורה עומדת לעד ואף בחול ע"י כחה של צדקה צדקתו עומדת לעד קרנו תרום בכבוד שזוכין גם כן לצל וחופה אצל בני תורה כאמור:

ששת ימים תעשה מלאכה וגו'. הנה כאן בפ' זו הקדימה תוה"ק אזהרת שבת למלאכת המשכן. ובפ' תשא הקדימה מלאכת המשכן לשמירת שבת. וי"ל בדרך פשוטו. דבאמת אחז"ל דהמשכן הי' בא כדי לכפר על חטא העגל. כמו שנראה מכל הפסוקים שנאמרו במלאכת המשכן לתקן באותו הלשון עצמו שחטא וכדאי' במדרש במפרשי התורה עיי"ש. אבל נראה דבאמת אף אם לא חטאו ישראל בעגל. ג"כ היו עושין המשכן כמ"ש הש"י למשה ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם דהמשכן הי' בנוי בבחי' ודוגמא מעין המקדש שלמעלה. היכל מול היכל כו'. והקב"ה ציוה לעשות המשכן למטה כדי להמשיך השראת השכינה בתוך זרע ישראל עם סגולתו. אך אח"כ כשעשו את העגל ציוה הש"י שיתנו נדבות לבם לצורך המשכן. ושיתכוונו שיתכפרו בזה על עון העגל ואז ניתוסף להם עוד טעם וכוונה בעשיית המשכן היינו לכפרה. נוסף על טעם הראשון שהוא להמשיך השראת השכינה ביניהם. והנה שמירת שבת הוא ג"כ תיקון לחטא העגל. כמאחז"ל כל המשמר שבת כו' עע"ז כו' מוחלין לו ושבת הוא תיקון פרטי לכל איש ישראל אשר ישמור שבת כדינו וכהלכתו אז נמחל חטאו ונדבת המשכן הוא תיקון כללי. לכן בפ' זו דהיה למחרת יוה"כ אחר חטא העגל הקדימה תוה"ק שמירת שבת למלאכת המשכן. ונקט תיקון הפרטי קודם לתיקון הכללי שהוא מלאכת המשכן משא"כ בפ' תשא. דאז היה עדיין קודם חטא העגל הקדימה התורה מלאכת המשכן שהוא להכין מקום השראת השכינה. קודם שמירת שבת. ועיין באוה"ח הק' ז"ל שדיבר קצת מזה:

ואח"כ במד' אם בחקותי תלכו חוקים שבהם חקקתי את השמים והארץ וכו' וחשב שם ד' לשונות. והמכוון הוא כמ"ש פירש"י מתו"כ שתהיו עמלים בתורה, ואמרנו דהיינו תורה שבעל פה שבא בעמל ויגיעה כמ"ש תנחומא (נח ג). וזה חוקים שבהם חקקתי שמים וארץ כמ"ש (ריש ב"ר) אני הייתי כלי אומנתו של הקב"ה כו', ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית. היינו על ידי חידוש ההלכה שהקב"ה מחדש בב"ד של מעלה בכל יום (כמ"ש ב"ר פמ"ט) והת"ח שלהם נמסר החידוש בתורה שבעל פה נקראו בוני עולם כמ"ש ורב שלום בניך א"ת בניך אלא בוניך ובגמרא (שבת קיד.) מאי בנאין אלו ת"ח שעוסקים בבנינו של עולם, וזהו חוקים שבהם חקקתי וכו' שתהיו עמלים בתורה שהם חוקים שלי שחקקתי בהם כל הבריאה. והיינו דכ' אדם לעמל יולד ובגמרא (סנהדרין צט:) א"י אם לעמל פה נברא אם לעמל מלאכה כו' וכבר אמרנו שבודאי לא ס"ד שנברא האדם למלאכת עוה"ז, וכן מ"ש אחר כך אם לעמל שיחה בודאי אין המכוון על שיחה בטילה שיהיה הו"א שנברא האדם לתכלית זה, אך המכוון עפמ"ש (פ"א דאבות) על ג"ד העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמ"ח, וזהו עמל מלאכה שהוא מלאכת המשכן שהוא גמ"ח. נדבת המשכן שקרוי גם כן מלאכה כמש"נ והמלאכה היתה דים דשלים לי' עבידתא (כמ"ש שבת מט:) ועל ידי נדבת לב המתנדבים נעשה המשכן וכמש"נ כל נדיב לב יביאה וכמ"ש בזוהר הקדוש (ח"ב קמו א' בס"ת) מאת כל איש אשר ידבנו לבו מההיא רעותא כו' ותשלמין לה, וכן בכל מעשה הצדקה וכמו שמצינו (ב"ב יז:) במה תרום קרן ישראל א"ל בכי תשא והיינו נדבות המשכן ואחר כך א' עד היכן כחה של צדקה כו' קרנו תרום בכבוד וכן צדקה תרומם גוי אלו ישראל. וצדקה היינו גמ"ח כמ"ש (ב"ק יז.) כל העוסק בתורה וגמ"ח כו' ואין זריעה אלא צדקה שנאמר זרעו לכם לצדקה. והיינו דעיקר הצדקה הגמ"ח שבה כמ"ש (סוכה מט:) אין צדקה משתלמת אלא לפי חסד שבה כו', ואברהם אבינו ע"ה היה הראשון שהעמיד עמוד גמ"ח כמש"נ ויטע אשל וגו' שהאכיל לכל באי עולם. וגמ"ח בין לעניים בין לעשירים (כמש"ש) וכן הקריא א"א לשמו של הקב"ה בפה של כל עובר ושב (כמ"ש סוטה י:) והיינו תורה ללמדה שזו היא תורה של חסד (כמ"ש סוכה שם). ומ"מ אין זה עיקר שהרי יצא ממנו פסולת ישמעאל. וכן יש עמוד העבודה שהיא קרבנות וזה העמיד יצחק אבינו ע"ה כמ"ש (שבת פט:) הא קריבת נפשי קמך דקרבנות העבודה רק בכהנים ויצחק אבינו ע"ה רצה להעמיד עמוד זה שיהיה לכל ישראל. ועז"נ ויצא יצחק לשוח בשדה ואין שיחה אלא תפלה (כמ"ש ברכות כו:) שבאברהם אבינו ע"ה לא מצינו שהתפלל על עצמו רק על סדום. ואפילו על בנים לא התפלל כמ"ש בזה"ק (ח"א קלז רע"ב). ויצחק היה הראשון שהעמיד עמוד העבודה שהיא תפלה במקום קרבנות (כמ"ש בגמרא שם) ואמרו (תענית ב.) איזו עבודה שהיא בלב הו"א זו תפלה, וזהו מ"ש בגמרא א"י אם לעמל שיחה שהיא תפלה כמש"נ תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו שיודע שהוא עני ומחוסר כל טובה ואין לו תשועה רק לד' הישועה. ושופך שיחה לפניו. וגם לתכלית זה נברא האדם כמו רחב"ע שהיה כחו בתפלה כעבד לפני המלך כמ"ש (ברכות ל"ד:) אך גם זה אינו התכלית הנרצה ומיצחק אבינו ע"ה גם כן יצא פסולת עוד. ועיקר תכלית האדם שנברא לעמל תורה. וזהו העמוד העמיד יעקב אבינו ע"ה כמש"נ תתן אמת ליעקב אמת זו תורה (כמש"ש ה:) וממנו לא יצא שום פסולת. ואחריו גם אברהם ויצחק נקראו בשם ישראל (כמ"ש ב"ר ר"פ תולדות). שבאמת נברא האדם גם לעמל מלאכה שהוא גמ"ח כמ"ש (מ"ר אמור פכ"ה) עתיד הקב"ה לעשות צל וחופה לבעלי המצות אצל בני תורה בג"ע. וכן לעמל שיחה זו תפלה כמו רחב"ד כאמור. וכמ"ש (ברכות כ"א.) ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו. אבל מ"מ התכלית הנבחר הוא לעמל תורה כמ"ש בגמרא (סנהדרין שם) טובי' לדזכי דהוי דרופתקי דאורייתא. וז"ש אם בחקותי תלכו חוקים שבהם חקקתי שמים וארץ והיינו שתהיו עמלים בתורה שבעל פה. ונסמך לפ' ואת שבתותי תשמורו דכ"ע בשבת נתנה תורה (וכמ"ש שבת פו:) ויום השביעי דא תורה שבעל פה כמ"ש (בזח"א מז ב) דבי' אשתכלל עלמא, והוא עמל תורה שבעל פה שתהיו עמלים בתורה כאמור: