חסידות על שמות מ:יח

וְעַל כֵּן אִי אֶפְשָׁר לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן, אֶלָּא הַצַּדִּיק שֶׁהוּא בְּחִינַת עָפָר, בְּחִינַת מֹשֶׁה, שֶׁהָיָה עָנָו מִכָּל הָאָדָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות מ׳:י״ח): וַיָּקֶם מֹשֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן. וְאַחֵר לֹא הָיָה יָכוֹל לַהֲקִימוֹ, כִּי דַּוְקָא זֶה הַצַּדִּיק, שֶׁהוּא בְּחִינַת עָפָר, בְּחִינַת כֹּחַ הַמּוֹשֵׁךְ, יָכוֹל לְהָקִים הַמִּשְׁכָּן, שֶׁהוּא בְּחִינַת כֹּחַ הַמּוֹשֵׁךְ, לְהַמְשִׁיךְ הָאֱלֹקוּת כַּנַּ"ל:

וְכָל תְּפִלָּה וּתְפִלָּה שֶׁכָּל אֶחָד מִתְפַּלֵּל, הוּא בְּחִינַת אֵיבָר מֵהַשְּׁכִינָה, שֶׁהֵם אֵיבְרֵי הַמִּשְׁכָּן, שֶׁאֵין שׁוּם אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל יָכוֹל לְאַעֲלָא שְׁיָפָא בִּשְׁיָפָא כָּל חַד לְדוּכְתֵהּ אֶלָּא מֹשֶׁה בִּלְחוּד. בִּשְׁבִיל זֶה צָרִיךְ לְהָבִיא וּלְקַשֵּׁר כָּל הַתְּפִלּוֹת לְצַדִּיק הַדּוֹר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות ל״ט:ל״ג): וַיָּבִיאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן אֶל מֹשֶׁה, וְהוּא יוֹדֵעַ לְאַעֲלָא שְׁיָפָא בִּשְׁיָפָא וְלַעֲשׂוֹת אוֹתָהּ קוֹמָה שְׁלֵמָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם מ): וַיָּקֶם מֹשֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן:

והנה בצלאל עשה את המשכן וכל הכלים של המשכן, דהיינו המנורה, המורה על מדת אהבה. והשלחן הוא מדת היראה. וכן שאר המדות והמדות האלו הם כלליות התורה והתורה הוא עיקר בריאת העולם. ועל זה רמזו חכמינו ז"ל (ברכות נה.) יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהם שמים וארץ. והנה בצלאל עשה הכלי המורה על מדת אהבה. וכן עשה שאר כלים המורים על מדת יראה. וכן עשה כלים המורים על מדת התפארות. אבל לא ידע בצלאל על איזה מצוה מרומז זה הכלי. וזה עשה משה שהראה לאיזה מצוה זה הכלי. דהיינו זה הכלי מרמז על אהבה ונמצא הוא מרומז בזה המצוה וכן שאר מהמצות לשאר הכלים. ונמצא בצלאל עשה סתם כלים המורים על מדת יראה. וכן שאר כלים המורים על שאר כל המדות. ומשה רבינו עליו השלום חיבר אלו הכלים לאלו המצות כל כלי המרמז על זה המצוה חיבר לזה המצוה אשר הוא מזה המדה. וזהו היה הקמת המשכן שלא היה יכול להקים רק משה, דהיינו לחבר המשכן למצות התורה. וזהו הטעם שפרקו המשכן בעת שהלכו במדבר והקימו בשעה שעמדו, כי ידוע שישראל הלכו במדבר להעלות הנצוצין שנפלו בקליפה שם במדבר להעלותם לקדושה וידוע מהבעל שם טוב, מה הוא עליות נצוצות, דהיינו כשרואין לאיזה דבר גשמיות ואין צריך לומר לדבר רע חס ושלום אז עובדין את הבורא ברוך הוא לאשר בזה הדבר אהבה או יראה או שאר מדות ועל ידי זה יכולין להעלות אותה, דהיינו שמראה לזה האהבה רעה אהבה טובה אשר לזה נאצל מדת אהבה מאת הבורא ברוך הוא על זה העולם רק לאהבה את ה' נמצא זה הוא עליות הנצוצות. וכן שאר המדות, דהיינו מדות היראה ליראה ה' כשרואין בזה המקום יראה רעה חס ושלום אז יכולין להעלותה לקדושה וכן שאר המדות יכולין להעלותן בזה הבחינה. והנה פריקת המשכן הוא שהמדות אינם מחוברים למצוה וזה היה בשעה שהלכו במדבר וכשבאו על מקום שיש שם אהבה לא טובה אז מעוררין את זה אהבה, דהיינו לאהבת ה' אשר הוא מקור האהבה וכן מדת יראה כנ"ל וכן מדת התפארת כנ"ל. ואחר כך כשכבר העלו זה האהבה וכן זה היראה אחר כך הקימו את המשכן, דהיינו שחברו אלו המדות ומצות הבורא ברוך הוא, כי כשאדם יש לו אהבת ה' וכן יראת ה' ואינו עושה המצוה אשר הוא מזה המדה אז אהבה ויראה אין לה קיום אבל כשעושה המצות אשר הוא ממדה זו אז המדה יש לה קיום. ולכך הקימו המשכן לאחר שהעלו הניצוץ אז דבקו המדות במצות שעל זה רמזו קימת המשכן כדי שיהיה לו קיום תמיד בקדושה וזה לא היה יכול לעשות רק משה רבינו ע"ה להקים המשכן לחבר את המשכן לתורה: