חסידות על תהילים ב:יא

ובדרך אגב ביארתי מאמר רז"ל (ברכות ל:) מאי דכתיב (תהילים ב',יא) עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה במקום גילה שם תהא רעדה, ודבר זה צריך ביאור, כי ודאי קושית המקשה היה איך יתקבצו יחד גילה ורעדה, כי מי אשר יראה ורעד יבוא בו אין שמחה בלבו, ואם כן מה הועיל בתירוצו ועדיין הקושיא במקומה. והענין הוא, כי גם באמת צריך להבין למה חיוב היות התפלה בשמחה, וכי העומד לפני המלך לבקש על נפשו ישמח, אדרבה, הוא מחויב להיות מלא הכנעה ושפלות ולב נשבר ולשמחה מה זו.

והנה כבר פירשתי אמרם (מגילה דף ז':) חייב אדם לבסומי בפוריא וכו'. וכבר צווחו בו קמאי דקמאי כי הוא יוצא מגדר השכל. וכבר אמרתי בזה אשתקד, ועכשיו אני משנה קצת, דהנה אם נשתה בקלות ולא נקיים וגילו ברעדה (תהלים ב יא), אם כן אדרבה אז נתעורר החטא הקדום, ואנחנו צריכין להתרצות במה שחטאנו (עיין תנחומא בשלח סי' כ"ד), והבן. ואם כן נתקיים גזירתו באמת שהוא מחטיא, ואם כן ההבדל נתראה בגלוי וחייב לבסומי, היינו לא להשתכר רק לבסומי, כדי שעל ידי שמחת היין יבא לעבודת ה' ובמה שחטאנו נתקן, עד דלא ידע, ר"ל באופן דלא ידע וניכר בפועל, רק שנידן במחשבה אשר חושב, והבן זה כי נכון הוא בס"ד, ר"ל אבל לא שיהיה קלות ראש על ידו, כי אז נתעורר חטא הקדום ואם כן ניכר בפועל, והבן זה כי נכון הוא מאד ואמת בס"ד ורבה הוא להבין דברי חכמים וחידותם. ונחזור לענינינו ועיין בפסחים (דף ב':) כי ערב הוא עולם הזה, ובוקר הוא עולם הבא. והנה התלמידי חכמים עצמן צדקתם עומדת לעד, והיינו צדיקים אף במיתתן קרוים חיים (ברכות י"ח ע"ב) כמ"ש בחדושי לחולין לפרש מאמרם (חולין ז' ע"ב) גדולים צדיקים במיתתן וכו' (ותמצאנו להלן), והם החיים האמיתים כאמור (דברים ד ד) ואתם הדבקים וגו' היום, כיום הזה שהוא קיים לעולם כמו שנדרש במקום אחר (עיין סנהדרין ק"י ע"ב), מה שאין כן רק המחזיקים שאין צדקם היינו פעולתם המחזיקים, רק בערב שהיא עולם הזה ושם נהפוך הוא, והבן. ועל פי זה יתפרש בתהלים (קלג א) שיר המעלות, ר"ל ממש מעלות ומדריגות, הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד היינו יששכר וזבולין, וכעין שמעון אחי עזריה (סוטה כ"א ע"א), כשמן הטוב בכ"ף הדמיון והיינו בצל החכמה, והנה כ"ף הדמיון יחסיר תמיד כמבואר, כטל חרמון וגו' כי שם, ר"ל רק שם ציוה ה' דייקא את הברכה וזה הוא ההפרש, ועוד נפקותא כי הוא חיים עד העולם, והבן. ועל כן ביקש ית' מן כל המון ישראל שיהיו בעצמם ממלכת כהנים, ולא יסמכו על שמחזיקים ידי כהנים, כי מצד שמחזיקים אינו רק בחוץ למחיצה להנות מזוהר הצדיקים. והנה נראה לפרש (שמות כו לב) והבדילה הפרוכת לכם בין קדש, אלו זוהר הצדיקים וכו' שעתידין שיאמר לפניהם קדוש, שנאמר (ישעיה ד ג) קדוש יאמר לו (ב"ב ע"ה ע"ב), ובין קדש הקדשים היינו זהרו ית' שהוא הקדוש של הקדושים היינו הצדיקים שהם קדושים. והיינו (שמות כז כא) מחוץ לפרוכת, היינו ששם שכינת עזו והפרוכת מפסקת, ואור הפרוכת עדות על השראת שכינה אשר שם, כמ"ש (תהלים לא כ) מה רב טובך, וגם התלמידי חכמים עצמם הם הלוחות, כאמרם (ברכות ח' ע"ב) לוחות ושברי לוחות מונחים בארון, כי הם עם תורתי בלבם, וכן אמרו (סנהדרין ק"א ע"א) ספר תורה שרוי בצער והבן, יערוך אותו את האיש הישראלי אהרן ובניו לא בפנים. ועוד כי הצדקות הנ"ל הוא רק מערב עד בוקר, אבל לפני ה' דייקא חקת עולם יהיו לדורותיכם, ושמא תאמר איך יתכן זה להיות כל המון לדורות במדריגה זו, בשלמא דור המדבר היו שקול כל אחד כאלף איש, וזכו כולם למדריגת הנבואה, לזה אמר הלא המבוקש הוא מאת בני ישראל דייקא שיהיו כולם ממלכת כהנים, מאחר שהם בני ישראל מקור הקדוש, כאמור (ישעיה נא א) הביטו אל צור חוצבתם וגו', ובמהרה בימינו נזכה לאור באור פני מלך חיים ולראות החזרת שכינתו לירושלים אמן.

במדרש תנחומא אלה הדברים וגו׳ אמרו ישראל למשה אתמול אמרת לא איש דברים אנכי ועכשיו אתה מדבר כ״כ אר״י כשאתה כבד פה שנה את התורה והתרפא כמו שמשה למד את התורה במדבר עד כאן לשון המדרש. ונקדים פסוק (דברים ב׳, ג׳) רב לכם סוב את ההר הזה פנו לכם צפונה ופירש״י סובו לכם לרוח מזרחית מן הדרום לצפון פניכם לצפון כו׳ להבין הענין אפשר לומר דנודע סוד יציאת מצרים הוא שהדעת היה בגלות ובקטנות שלא ידעו הדעת השלם לעבוד השם יתברך בתענוג ובמוחין גדולין כמ״ש (דברי הימים א׳ כ״ח, ט׳) דע את אלהי אביך כנודע שדעת הוא לשון יחוד ותענוג כמ״ש וידע אדם ובגלות מצרים היה דעת שלהם בקטנות מאוד שהוא בחי׳ מיצר ים שהדעת שנמשך מדעת החכמה היה במצר וקטנות שלא היה אצלם הדעת הגדול וביציאת מצרים שיצאו מן מיצר ים שנתגדל ונתרבה הדעת את ה׳ כמ״ש (שמות ב׳, כ״ה) וידע אלהים שנתרומם דעת אלהים וכמ״ש ותרבי ותגדלי שבאו ונתרבו ונתגדלו במוחין ודעת גדול לעבוד הבורא ב״ה בתענוג הזך והזוהר שהוא שמחה של מצוה ועבודה וכמ״ש ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל שעבודה שלהן על ידי שנתרבה הדעת ויצאו מן הקטנות היתה בשמחה. כמ״ש (תהלים ק׳, ב׳) עבדו את ה׳ בשמחה ומצינו מקרא אחר שכתוב (שם ב׳, י״א) עבדו את ה׳ ביראה והאמת הוא כמו שדרשו בש״ס עבדו את ה׳ ביראה וגילו ברעדה במקום גילה שם תהא רעדה ולהבין דברי הש״ס: