Chasidut על תהילים ג:א

עוד באופן אחר על המדרש הנ"ל פרה אדומה ראה. דהנה אמרו רז"ל (מדרש רבה חקת) פרה אדומה מטהר טמאים ומטמא טהורים. וכבר פירשתי (בפרשת חקת) הרמז בו. וכעת אומר דבר אחר, דמרמז כי ברשעים מי שאינו מכסה פשעים, בא לידי טהרה ותשובה, כמ"ש (משלי כח יג) מכסה פשעיו לא יצליח, וכמו שאמרו רז"ל (יומא ט' ע"ב) הראשונים שנתגלה עונם וכו', וכמו שפי' הפסוק (איכה א' ח) חטא חטאה ירושלים וגומר, מה שאין כן בעל מעשים טובים המפרסם מעשיו הטובים, כמו שפירש בספר בינה לעתים בפסוק (שמואל א' כד יח) ואתה הגדת היום את אשר עשית עמי טובה וגו', ובפסוק (משלי יד כג) בכל עצב יהיה מותר וגו', ובפסוק (משלי טז כו) נפש עמל וגו', עיין עליו (בדרוש ל"ד). והנה איתא (שבת ס"ז.) אילן המשיר פירותיו, סוקרו בסיקרא כדי להודיע צערו לרבים, ועיין בערוך ערך סקר, כי הוא צבע שאין מצוי כל כך באילנות מצד עצמו, וכן פרה אדומה, והבן. ועל פי זה נ"ל לפרש (ישעיה א' יח) אם יהיו חטאיכם כשנים, ר"ל שלא יכסה פשעיו ויתודה עליהם בפרסום, אז כשלג ילבינו, והבן. והנה מכל המעשים טובים שעשה משה, לא פרסמה התורה רק בענוה (במדבר יב ג), ומזה נראה כי עיקר זכותו על ידי זה, ולכך ראוי לגדולה ולכבוד כדרך הבורח מן הכבוד, כמו שאמר שלח נא ביד תשלח (שמות ד יג), מה שאין כן הרודף אחר הכבוד כמו שאמרו רז"ל. ואם כן איך יכול לחלוק על גדולתו לומר שראוי לו, כי אם יאמר כן, הרי אינו ראוי לו, כי הלא העיד הכתוב שמה שזכה משה לנבואת פנים אל פנים, היה על ידי הענוה היתירה והיא גדולתו. וזה מבואר ממש בפירוש בסוף פרשת בהעלותך, וכמו שפירשתי שם דפסוק והאיש משה וגו', הוא הצעה למה שנתבאר שם מנבואת פה אל פה אדבר בו (במדבר יב ח), עיין בחידושי לחולין דבמדה שאדם מודד מודדין לו, וכשם שהוא מתנהג בענוה, כך הקב"ה מתנהג עמו, והבן. אך מכיון שראה קרח שדין של פרה אדומה מטהר טמאים ומטמא טהורים, ולמה, רק הוא לרמז על זה הענין שכתבתי, ואם כן מדת ענוה של משה נסתר לפי דעתו של קרח, דלא האמין כל כך שלא כתב משה אות אחת מדעתו, כמבואר מדבריו בטלית שכולה תכלת (תנחומא קרח סי' ב'), אם כן לפי זה יכול לחלוק עליו כיון שאין הגדולה תולה בענוה, דהא לפי דעתו הענוה של משה גרוע מאד והוא נשא ושפל ח"ו, כמו שפירש בשבט מישראל (בתהלים סי' נ"ח) הפסוק בישעיה (ב יב) כי יום לה' צבאות על כל גאה ורם ועל כל נשא ושפל, לכך נושאו לבו לחלוק. ועל פי זה מבואר סמיכת הסדרים כמו שדרש ר' יוחנן במסכת ברכות (דף יו"ד ע"א) מקרא (תהלים קיא ח) סמוכים לעד לעולם וכו', ועיין שם מה שכתבתי על הגליון לפרש אמרם (ברכות י' ע"א) למה נסמכה פרשת אבשלום (תהלים ג א) לפרשת גוג ומגוג (תהלים ב א), שאם יאמר לך אדם כלום יש עבד שמורד ברבו, אף אתה אמור לו כלום יש בן שמורד באביו, אלא הוה, הכי נמי הוה). ועל פי זה אתי שפיר מה דנענש קרח אף שכבר אמר יעקב בנבואה ובקהלם אל תחד כבודי (בראשית מט ו), ונדרש (סנהדרין ק"ט ע"ב) על ענין קרח שנאמר (במדבר טז ג) ויקהלו, כי בסוף בהעלותך מבואר ענין ענוה של משה שזכה מזה לנבואה יתירה, ובפרשת שלח שהגדולה תולה בזה, על פי מה שביארתי בתרגום יונתן בן עוזיאל כד חמא משה ענותנותו וכו', ואף על פי כן בא קרח ורדף אחר הכבוד וחלק על משה מכח הגדולה, ובאמת קשה מאד להבין טעותו, ולזה נסמך פרשת חקת לומר כי מזה נצמח טעותו, ולכל זה כיון המדרש כנ"ל.

ואמרינן במסכת ברכות (ברכות ז:) מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו (תהילים ג, א) קינה לדוד מיבעי ליה, ומשני לפי שאמר לו הקב"ה הנני מקים עליך רעה מביתך היה סבור שמא עבד או ממזר וכיון דחזי דבנו הוא אמר סתם ברא מרחם על אבא. והקשה הגאון מוה' יונתן בספרו דאכתי מאי מזמור נהי דסתם ברא מרחם הא חזינן דלא מרחם. ותירץ דאיתא דמבעל בחירה קשה מאד לינצל שיתרחיש ניסא לפי שבידו הבחירה אל אשר יחפוץ יטנו משא"כ בעלי חיים. אכן דוקא בעל בחירה שמצד הטבע דהוא מצד הבחירה, משא"כ סתם ברא מרחם על אבא, א"כ מה שרדפו אינו מצד הבחירה רק מן השמים הוא א"כ סמי מכאן הבחירה ודינו כמו שאינו בעל בחירה, ולזה זמר דוד.

נקדים לבאר מארז"ל (ברכות ז:) מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו ה' מה רבו צרי רבים קמים עלי (תהילים ג, א) פירש"י רבים בתורה דואג ואחיתופל ואבשלום קינה לדוד מיבעי ליה, ומשני בשעה שאמר לו הקב"ה הנני מקים עליך כו' אמר שמא ח"ו עבד או ממזר כיון שראה שאבשלום הוא שמח אמר סתם ברא מרחם על אבא ע"כ. ויש לדקדק במאמר זה, חדא, באומרו עבד או ממזר, בשלמא עבד ניחא שנקרא מתוך ביתו דשפיר נכלל עבד עולם בתוך בני ביתו של אדם, אבל ממזר ח"ו שיהיה בתוך ביתו של דוד המלך ע"ה, ומאי ממזר דקאמר אתמהה. ב' מה שהקשו כל המחברים במ"ש ששמח משום דסתם ברא כו', ובאמת ראינו שאבשלום לא היה לו שום רחמנות וביקש לעקור את הכל ח"ו.

במסכת חגיגה (דף ה'.) רבי יוחנן כי מטי להאי קרא בכה, והיה כי תמצאנה אותו רעות רבות וצרות (דברים לא כא), אמר עבד שרבו ממציא לו רעות רבות וצרות, תקנה יש לו, ועיין בקול בוכים מבעל רצפי אש שתמה למה לא בכה במקראות הקודמים (דברים לא יז) והסתרתי פני מהם ועזבתים והיה לאכול ומצאוהו רעות רבות וצרות, ולא בכה, וכי מטי לקרא והיה כי תמצאנה בכה, עיין שם מ"ש. וגם אני אענה חלקי, וגם ליישב מה שתמה שם אין והיה אלא שמחה (ב"ר מ"ב ג'), ולשמחה מה זו עושה. והוספתי נופך דעל והיה לאכול לא קשה, דכבר תרצו רז"ל קושיא זו במה שקבלו, והוא (במסכת חגיגה דף ה' ע"א) כל שאינו בוהיה אינו מהם, עיין שם. ואם כן כל מי שבוהיה, יש לו שמחה שיש לו מופת שהוא מהם, והבן. אבל כאן קשה. והנ"ל על פי מ"ש בהפטורת פרשת תצא רני עקרה, והפסוקים (תהלים פג ז) אהלי אדום וכו'. על פי מ"ש בפסוק (ירמיה יז ה) ארור הגבר אשר יבטח באדם וכו', עיין שם. ועל פי מ"ש הגאון מו"ה יהונתן ז"ל בהפטורה (ישעיה מט יד-טו) ותאמר ציון עזבני ה' וגו'. על פי מה דאיתא במסכת ברכות (ז' ע"ב) מזמור לדוד בברחו וגו' (תהלים ג א), קינה לדוד מבעיא ליה, אמר רבי שמעון בן יוחאי למה הדבר דומה, לאדם שיצא עליו שטר חוב, קודם שפרעו עצב, לאחר שפרעו שמח. אף כאן כיון שאמר לו הקב"ה הנני מקים עליך רעה מביתך (שמואל א' יב יא), היה עצב, אמר שמא עבד או ממזר דלא חייס עלי, כיון דחזי אבשלום הוא, שמח ואמר מזמור, דאמר סתם ברא חייס על אבא. והקשה מהרש"א בחדושי אגדות דמה שאמר כיון שאמר לו הנני מקים וגו', היה עצב אמר שמא עבד או ממזר, אינו ענין להמשל ומילתא אחריתא הוא, הוה ליה לומר דבר אחר, עיין שם. אבל הענין דיש יסורים הבאים בהסתרת פנים מפאת מערכת המזל, והם אינם בתורת עונש. ויש יסורים הבאים מאת ה' בהשגחה לכפרת עון. והמבחן לזה, יסורים הבאים על פי הטבע, הם יכולים שיהיו מפאת המזל ואינו מכפר, אבל יסורים שהם למעלה מהטבע, על כרחך הם בהשגחה כדי לכפר עון. וז"ש משל לאדם שיצא עליו שטר חוב, לאחר שפרע שמח, אף כאן שמח מכח שפרע החוב, כי היסורים פרעו העון, אלא שלא תאמר ומנא ידע שהם לכפרה אולי באים מפאת מזל, כי הלא יש יסורים מפאת מזל. לזה אמר כיון שאמר לו כו' סבר שמא עבד או ממזר דלא חייס, היה עצב כי זה מפאת הטבע, ויכול להיות מכח המזל ואינו מכפר. כיון דחזי אבשלום הוא, אמר סתם ברא חייס, וזה דלא חס, על כרחך אינו מכח הטבע והמזל, רק מכח השגחה לכפר עון, ואם כן פרע החוב, לכך שמח ואמר מזמור. וז"ש ותאמר ציון עזבני ה', כי חלילה הגלות רק מכח המזל והסתרת פנים, לזה אמר (ישעיה מט טו) התשכח אשה עולה וגו', ואם כן אינו מכח הטבע והמזל אלא בהשגחה, והבן. עד כאן דברי הגאון מהר"י ז"ל. ועל פי זה פירשתי הפסוק (איכה ד' יו"ד) ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהן היה לברות למו. כלומר מה שידי נשים רחמניות בשלו ילדיהן שזה למעלה מהטבע, על כרחך הוא רק בהשגחה לכפר עון, על כן זה היה לברות ולנחמה למו, והבן. ועל פי זה יובן כי אם הצרות מאופן א', אין מופת שהוא מהשגחה, אולי הוא מהסתרת פנים ואין תקנה על ידי זה כלל, ומכח הטבע (הוא) ואינם לכפרת עון, מה שאין כן רעות רבות המצירות זו לזו שהמה מתנגדים כגון זיבורא ועקרבא (חגיגה ה' ע"א), מוכח דלאו ממקור אחד הם, דמה שממקור אחד אין הרפואות מתנגדות, אלא ודאי שיד ה' עשתה זאת בהשגחה. והיינו והיה, שזה הוא שמחה כי תמצאנה אותו רעות רבות וצרות, ועל זה רבי יוחנן בכה אם זה הוא השמחה בעוה"ר. וזה הוא שמפרש הקרא עבד שרבו ממציא לו דייקא, ולא בהסתרת פנים, ומהיכן נודע, מזה שהוא רבות וצרות, תקנה יש לו מזה כיון שהוא בהשגחה, ועל זה מפרש כגון זיבורא ועקרבא, והבן כי הוא נפלא בס"ד.

והנ"ל בישוב כל זה, ונקדים ליישב מה שהקשו התוספת בסוטה (דף י"א ע"א) ד"ה ולעולם, דבפרענות כתיב (דברים לב ל) איכה ירדוף אחד אלף וכו', ובמדה טובה (ויקרא כו ח) ורדפו מכם חמשה מאה וגומר. ונקדים ליישב המדרש התמוה המפורסם (מדרש רבה איכה א' סי' ל"ב (איכ"ר א' ל"ב) כי ה' הוגה, יכול על מגן, תלמוד לומר על רוב פשעיה. ורבו בו הפירושים, ואף אני אענה חלקי, על פי מה שאמרתי לפרש על הפסוק (ישעיה מ"ט י"ד) ותאמר ציון וגו' עד (ישעיה מט טו) ואנכי לא אשכחך, על פי דברי הגאון מהר"י בספר לוחות העדות, על מאמר רז"ל בברכות פרק קמא (דף ז' ע"ב) מזמור לדוד (תהלים ג א), קינה לדוד מבעי ליה, למה הדבר דומה לאדם שיצא עליו שטר חוב קודם שפרעו עצב, לאחר שפרעו שמח. אף דוד כיון שא"ל הקב"ה הנני מקים כו' (שמואל ב' יב יא), היה עצב שמא עבד או ממזר דלא חייס, כיון דחזא דאבשלום שמח, משום הכי אמר מזמור דסתם ברא חייס על אבא. והקשה מהרש"א דסגי באמרו למה הדבר דומה לאדם שיצא עליו שטר חוב, ומה שאמר שוב אמר שמא עבד כו', אינו שייך למשל ומילתא אחרינא הוא. ומפרש הגאון הנ"ל דיש שני מיני יסורים. (א), הבא מכח מה שבעונו הסיר השי"ת פניו והשגחתו ממנו, וממילא נופל תחת פגעי הזמן ומקרי הטבע ומערכת הכוכבים ממסילותם אם הם לרע לו, ויסורין כאלו אינם מכפרים העון, כיון שאינם באים במכוון לכפר, רק שמכח הסרת השגחתו ית' מאליו נפל תחת הטבע. (ב), יסורים שהם למעלה מהטבע והמזל הבאים בהשגחה לכפרת עון, ויסורים כאלו מכפרים. וז"ש לאחר שפרע שמח, כך דוד אמר שמא עבד או ממזר, וזהו יסורים הבאים מחמת הטבע דעבד או ממזר ודאי לא חייס, אם כן אינם מכפרים ועדיין לא פרע החוב, כיון דחזה דאבשלום הוא שמח דסתם ברא חייס, וזה דלא חס על כרחך אינו מכח הטבע, אם כן מכפר ופרע החוב, לכך שמח ואמר מזמור, עד כאן דבריו ז"ל ודפח"ח. וז"ש ותאמר ציון עזבני ה', היינו שהסיר ממני השגחתו וה' שכחני, וממילא באו היסורים מפאת הטבע ומערכת השמים המורים לרע ח"ו. ועל זה השיב התשכח אשה עולה וגו', וכאן גם אלה תשכחנה וכמ"ש (איכה ב כ) אם תאכלנה נשים פרים וכו', על כרחך זה הוכחה ואנכי לא אשכחך, אלא שיסורים כאלו שהם למעלה מהטבע, הם בהשגחה הבאים לכפרת עון, והבן וכמדומה שהגאון הנ"ל בעצמו פירש כן בספרו על הפטורת, עיין שם. וז"ש (איכה ד' י) ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהן היה לברות למו בשבר בת עמי, ר"ל שמזה שהוא דבר היוצא חוץ לטבע, הוכיחו לעצמן שהיה בהשגחה ומכפר העון, והבן. ועל פי זה יתבאר המדרש הנ"ל, יכול על מגן, היינו בחנם בלי כפרת עון דהעונש בהסתרת פנים, תלמוד לומר על רוב פשעיה, כי העונש כדי על הפשעים. ויש להמתיק הפירוש הנ"ל על המדרש ביותר, דיהיה לו שייכות לרישא דקרא בהיו צריה לראש, דקשה לי קושיא עצומה דהא מגילת איכה מכלל הכתובים, וקיימא לן דכל הכתובים ברוח הקודש נאמרו, ועיין בע"ע שהקשה הא ירמיהו נביא היה, וראוי היה להיות מכלל הנביאים, ועיין בפתיחה למגלת רות דשם מתרץ לקושיא הנ"ל, ותורף תירוצו הוא דמכל מקום המגילה הנ"ל לא חובר במדרגת הנבואה, רק במדרגת רוח הקודש, עד כאן. והנה גם על זה קשה, איך יתכן שיתחבר בזה רוח הקודש, הא איתא במסכת שבת (דף למ"ד ע"ב) (קהלת ח טו) ושבחתי אני את השמחה, זו שמחה של מצוה. ולשמחה מה זו עושה, זו שמחה שאינה של מצוה. ללמדך שאין השכינה שורה לא מתוך שחוק ולא מתוך עצבות, אלא מתוך דבר שמחה של מצוה, עכ"ל. משמע אבל מתוך עצב אף של מצוה לא, ואם כן קשה הלא אין עצב גדול ממגילת קינות, שנאמר (איכה ב יא) כלו בדמעות עיני וגומר וכהנה וכהנה, ואיך יתכן בזה רוח הקודש.

ועל דרך דברי תורה כפטיש יפוצץ סלע, אמרתי לתרץ בענין אחר על קושית הגמרא (ברכות ז' ע"ב) קינה לדוד מיבעיא ליה, וממילא יתורץ גם כן קושייתי. ונקדים דאיתא במסכת קידושין (דף ל"א ע"ב) חמשה בני סמכי הוי ליה לאבימי וכו', שם עד איסתייע מילתא ודרש אבימי (תהלים ע"ט א) מזמור לאסף, עיין שם פירוש רש"י (איסתייעא) ותוספת (ד"ה איסתייעא). ונתקשו המפורשים מה שייכות במזמור לאסף לכאן. ונ"ל ליישב בדרך קרוב אל מרכז האמת בס"ד, דיש לי לפרש פירוש חדש על הא דאמר אסף מזמור, דהא איתא במסכת סוטה (דף י"א. ומסכת יומא דף ע"ו ע"א) מדה טובה מרובה ממדת פורענות ת"ק אל אחת, עיין שם. ואם כן הא איתא (מכות כ"ד.) ברבי יהושע ורבי עקיבא שהיו מהלכין, והיו שומעין קול המונה של רומי וכו', שם ור' עקיבא משחק וכו' אם לעוברי רצונו כך לעושי רצונו על אחת כמה וכמה, וכן אמר דוד המלך ע"ה (תהלים ד' ח) נתתה שמחה בלבי וכו'. והנה מעין העונש נצמח שמחה, כיון שאנו רואין עונש גדול, דהיינו אם מדה רעה כך, מדה טובה שיתירה על אחת ת"ק על אחת כמה וכמה, כמו שמגדולת אומות העולם נצמח שמחה לישראל, שמבינין אנחנו אם לעוברי רצונו כך וכו', וכמה תרבה גדולתינו לעתיד. הכי נמי מהעונש נצמח שמחה גדולה, כי מה רב טובך לעתיד בעת קבול שכר. ואם כן היינו מזמור לאסף אלקים וכו', רצה לומר אם מדת פורענות כך, מדה טובה על אחת כמה וכמה. וכן מזמור בברחו מפני אבשלום בנו (תהלים ג'), שהוא עונש על חטא קדם, הוי שמחה מצד זה דאיך יהיה השכר על המעשים טובים, וכן קינות היה השמחה מצד זה, דכל מה שהעונש הוא גדול יותר, הקל וחומר הוא גדול יותר, ואף פושעי ישראל מלאים מצות כרמון (עירובין י"ט ע"א), והעונש הוא כלה ונפסד, והשכר הוא נצחי, ויתכן שיחול בו רוח הקודש כיון שיש בו שמחה גדולה בחד צד. והשתא מיושב הא דאסתייע מילתא דאבימי אז, דהא קרוב הדבר לומר שבעת הזאת שהיה אבימי עומד ומשמש לפני אביו, גחין והמתין עד דאתער והכוס בידו, וקיים מצות כיבוד בשלימות על אופן היותר מעולה, אז עלה בדעתו להבין ולחשב בעסק גדולת המצוה ההוא באיכותה. והנה דהיכן יש לשער זה, אם לא על מה שאמרנו, וכן עלה בדעתו אז מדמצינו (שמות כא טו-יז), במקלל ומכה אביו ואמו מות יומת (שמות כא יז), וכל אשר לאדם יתן בעד נפשו וכל הון בוז יבוזו לו, ואם כן בהעולם הזה העונש כך, בעולם הבא על אחת כמה וכמה כנודע, ואם מדה רעה כך, מדה טובה שהוא ת"ק על א' על אחת כמה וכמה, וכיון דאתי לסברא הנ"ל דמהעונש יובן השכר בקל וחומר בן בנו של קל וחומר, אז הבין דשפיר אמר אסף מזמור כמ"ש כנ"ל.