חסידות על תהילים יט:יב

ובשעת עבודתנו נרגיש את ריצת נפשנו לקראת אבי׳, שמתגעגעת עליו כל היום וכל הלילה, ריצה, ונמיסה, נמיסת הנפש בהשתפכותה אל חיק אבי׳ שבשמים. ולא בתפילה ועבודה בלבד נרגיש את התקרבותנו אל ד׳ ונתענג מזיו כבודו ית׳ רק גם תמיד, כי מי שבכל היום הדיוט הוא ובכל שעותיו נפשו קבורה במחצלת של קנים ושטותים, גם בתורתו, תפילתו ועבודתו הדיוט הוא, וגם בשעת עבודתו עבודת הקודש, נפשו לא תקום ח״ו, בכל היום צריך האיש להיות יהודי ובכל היום צריך הוא להיות קרוב אליו ית׳, פעם ביותר התרוממות ופעם בפחות מעט, יהודי הוא תמיד וגם בחי׳ בן להקב״ה תמיד יהי׳, וכל מעשינו בנפש תהיינה, עד שגם מחשבתנו תמיד תהא ברה, חזקה וקשורה בקדושתו. ואז גם נזכה שכ״כ תוכל נפשנו להתגבר על חושינו, שלא די שלא יוכלו חושינו לבלבל ולפתות את מחשבותינו, ולומר לנו עולם אתה רואה, וגשם אתה מרגיש, רק גם חושינו יכנעו למחשבת לבבנו, וגם הם יראו את קדושת ד׳ פרושה על כל הנמצא, וידע ויראה האדם אשר גם בעוה״ז נמצא הוא בגן ד׳ בעדן לפני כסא כבודו ית׳. ובמה נזכה לעבודה שלימה כזו. אם למצער את עקבי הנביאים המקובלים וצדיקי החסידות נשאף להכיר. צאי לך בעקבי הצאן עכ״פ את עקבי קדשם נראה, ובאבק דרכם דרכי ד׳ נתאבק, אף אל קרבנו נבלוע. ומעתה עלינו לדעת מהו עקב כל הקודש הזה ומה היא ההכשרה אשר יתכשר בה הבחור והאברך השואף ומשתוקק לזכות להיות חסיד.

ונחזור לענינינו, דהנולד מזה שאמרנו דצריך לכפר על השוגג תחלה, אם כן מובן דאלול הוא תחילה, ואחר כך ראש השנה ועשרת ימי תשובה ויום הכיפורים דהם העיקר, מובן דאלול הוא זמן כפרה לשגגות שהוא התחלה, וכשגומר אחר כך בראש השנה ויום הכיפורים מחילה לעונות וסליחה לפשעים. וכתבו כמו הרוצח בשוגג שם לו השי"ת מקום אשר ינוס שמה, כן נתן השי"ת לחוטאים בשגגה מקום לנוס שמה, זה החודש שהוא כפרה לחטאים, ונתנו רמז לזה ואשר לא צדה והאלקים אנה לידו ושמתי לך (שמות כא יג), ר"ת אלול. לרמז כי אלול זמן כפרה לשגגות, והוא המקום אשר ינוס שמה כל איש שוגה ופתי, ובעוברים בשגגה כתיב (תהלים קטז ו) שומר פתאים ה', כי צריך שמירה משליחי הדין, לכך סופי תיבות של אנה לידו ושמתי לך, ס"ת יוה"ך הידוע היא מלאך הממונה על השמירה, היוצא מס"ת כי מלאכיו יצוה לך (תהלים צא יא), עד כאן מבואר בספרים הקדושים. והנה לכאורה יפול לב האדם לומר מה כל הרעש הזה בחודש הזה, הלא שגיאות מי יבין. ואבאר דהוא על פי מ"ש בהפסוקים (תהלים י"ט) תורת ה' תמימה כו', (תהלים יט יג) שגיאות מי יבין כו', (תהלים יט יד) גם מזדים חשוך עבדך כו'. והפסוקים (תהלים קיט קה-קז) נר לרגלי כו' (תהלים קיט קו) נשבעתי ואקיימה כו', (תהלים קיט קז) נעניתי כו' (בתפלה למשה תהלים קמ"ט). על פי אמרם (דב"ר פ"ד ד') אמר הקב"ה נרי בידך כו', ודרשו כן (במדרש רבה ראה) מן הפסוק (דברים יא כב) כי אם שמור תשמרון. ועל פי מה שפרשו גם עבדך נזהר בהם כו' (תהלים יט יב). ועל פי זה מבואר תורת ה' תמימה כשמחזיקין אותה בתמימות, אז משיבת נפש אם מבקשת לצאת, כמו שדרשו (ב"ר י"ד ט') בכל הנשמה כו' (תהלים קנ ו), על כל נשימה ונשימה כו', שהנפש מבקש לצאת, ומלא כל הארץ כבודו מחזירה, ומה שפירש האלשיך בפסוק (ויקרא כו יא) ונתתי משכני בתוככם כו', ומה שפירש ואעירה ועם רוחי גויתי ה' לי וכו'. ונחזור לענינינו שהתורה מחזרת הנפש, כי אם אנו משמרין נרו, הוא משמר נר שלנו, ומפרש כי התורה הוא אור ונר להורות לנו את הדרך אשר נלך, (תהלים יט ט) פקודי ה' כו' הכל סובב על זה הקוטב, על כן (תהלים יט י) משפטי ה', שאמר אם אתה משמר נרי כו', אמת כי צדקו יחדיו מדה כנגד מדה זה, ומשבח אורן הנחמדים מזהב כו', גם עבדך נזהר וכו', וכמו שפירש הע"א בספר עמודי שש, ומהר"י מינץ בדרשותיו, ואם כן הוא אור גדול. ומה שאמרתי מה שאמר השי"ת נרי בידך כו', והוציאו מן המקרא כי אם שמור תשמרון המאמר הנ"ל, הוא לכונה גדולה מאד עמקו מחשבותיו ית"ש וזה כל הקיום של האומה ישראלית, על פי הנדרש בירושלמי (ר"ה פ"א פ"ג) על הפסוק (ויקרא כב ט) ושמרו משמרתי, שהקב"ה מקיים מצוותיו של תורה, וכל הנהגה שלו ית"ש הוא הכל על פי התורה. והנה ידוע כי גם השגיאה הוא פשיעה גדולה, ובא מהעדר יראה ופחד, ושר המשקים ושר האופים יוכיח, שהיה רק שגיאה שנמצא זבוב כו' (ב"ר פ"ח ב'), ואם אימת מלך בשר ודם כן, על אחת כמה וכמה. ודין ד' שומרים (והטעם), ואנן כשואל שכל הנאה שלנו, אם חטאת מה תפעל לו ואם תצדק וכו', והיה ראוי להיות חייב אפילו באונסין, ומכל שכן בשגיאה שהוא פשיעה, ובשמירה בבעלים פטור מן הכל אפילו מן הפשיעה, לבד מזיד שהוא מזיק ממש בידים, דאין החיוב מטעם שקבל שמירה, ועל כן מבואר היטב מה שנסמך לכאן שגיאות מי יבין כו', דאין ענינו לכאן כלל, והבן זה והוא פלא בס"ד.

נקדים פסוקי פרשת בשר תאוה והאספסוף כו' ויאמר משה אל ה' למה הרעות לעבדך ולמה לא מצאתי כן בעיניך לשום את משא כל העם הזה עלי יש לדקדק א' דהוה לו לומר עיקר מבוקשו שיתן להם בשר ומה בא בטענה אחרת. ב' למה לא מצאתי חן כו' משמעות הלשון היפוך המכוון, דמשמע שהתרעם מדוע לא שם משא כל העם עליו ובאמת הכוונה להיפוך האנכי הריתי כו' כי תאמר אלי שאהו בחיקך כאשר ישא האומן כו' יש לדקדק, הלא האומן לא ילד את היונק, ואפילו הכי נושא אותו ואם כן מה זו טענה האנכי הריתי כו' והוה ליה למימר כאשר ישא אב את בנו מאין לי בשר לתת לכל העם הזה כו' ויאמר משה שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו יש לדקדק, מה צריך לומר סימן באיזה עם מדבר, אשר אנכי בקרבו, הלא ידוע הוא דמיירי מהם הצאן ובקר ישחט כו' קשה קושית רש"י מי שכתבו בו בכל ביתי נאמן כו' ע"ש תירוצו. ויאמר ה' אל משה היד ה' תקצר עתה תראה היקרך דברי כו' יש לדקדק היקרם הוה ליה למימר דהא הוא לא רצה בשר. והנה פרשה זו ביארנו בכמה אופנים במקומות אחרים. ומה שאכתוב כאן, שמעתי מחכם אחד מחכמי זמננו דרך נכון, רק שאני הרחבתי הדבור בתוספת נופך. עוד יבואר על פי דרושנו זה, דברי דוד המלך ע"ה (תהלים יט, יב) גם עבדך נזהר בהם בשמרם כו' עד סוף. דיש להקשות. א' תחלה אמר שנזהר מאד רק שגיאות מי יבין, משמע שזדונות אין לו, ואחר כך אמר גם מזדים כו'. ב' מה הלשון אומרת, אל ימשלו בי.