חסידות על תהילים כא:ג

ונראה דזהו תשובת ר"י בן קרחה לר"א שהשיב קוצים אני מכלה מן הכרם שתלה החסרון באחרים וכפי' מוהרש"א הנ"ל והשיב ריב"ק איפכא מסתברא שיש לכל א' לתלות החסרון בעצמו ובפרט הראש שנק' איש ובעל יתלה סרחון הדור בעצמו כמו שעשה מרע"ה וזה שאמר ריב"ק בעל הכרם יכלה את קוציו ר"ל קוציו של עצמו יבער ויכלה תחלה אז ממילא יתוקן קוצים אחרים ג"כ ולבסוף הוד' ר"א לזה וקיבל על עצמו יסורין עבור זה והיינו כדי שיכלה קוציו והבן וז"ש ויעש כן אהרן להגיד שבחו של אהרן שזהו שבחו של אהרן שתיקן א"ע תחלה וזהו ויעש לשון תיקון כנודע ואז אל מול פני המנורה בעלי צורה העלה נרותי' שהם אנשי חומר כאשר צוה ה' את משה שיאירו שבעת הנרות גם נר האמצעי שלא ירד ממדריגתו בהתחברותו עם אנשי החומר וזהו שאמר שלא שינה ר"ל שלא שינה נר אמצעי מדריגתו מתחלה ועד סוף והיינו ע"י אהרן ששיבח מעשיו תחלה ואח"כ העלן וחיברן והבן.

אופן א', לפי שידוע שצדיק נקרא בשם כל, דהיינו מפני שיש לו מדת הסתפקות ונחשב לו כמו כל. והטעם ב', כי ידוע שאנו נקראים בנים למקום ובפרט צדיקים אשר הם הולכים ביראת ה' כל היום וגורמים בתפילתם להשפיע לעם ישראל השפעה טובה ובוודאי ממלא לו השם יתברך כל חסרונו באופן שלא יחסר לו כלום. וכן ראוי לכל אדם מישראל לאחוז במדות אבותינו הקדושים ואז יגרום גם כן שהשם יתברך ימלא להם כל חסרונם ותאותם כמו שאמר הכתוב (תהלים כא, ג) תאות לבו נתת לו וכו', וזאת המדה היה לאבותינו הקדושים אברהם בכל יצחק מכל יעקב כל, דהיינו שגרמו השפעות טובות וברכות לעמו ישראל. על פי זה דרשו חכמינו ז"ל (בבא בתרא טז.) במתק לשונם בת היה לאברהם אבינו ובכל שמה, ולשון בת הוא לשון מדה מלשון בת יכיל. וזהו ששבחו חכמינו ז"ל את אברהם אבינו בת היה לו לאברהם אבינו, דהיינו מדתו של אברהם אבינו היתה שהיה לו מדת הסתפקות וגרם השפעות להעולם והבן:

יש עיכוב להתפלה מלעלות, עד שיתפשט ממחשבות זרות, וזהו שכתב הרמב"ם (בפ"ד מהלכות תפלה הלכה א') חמשה דברים מעכבין את התפלה, ואחד מהם כוונת הלב, וכו', והקשו עליו וכו', ולפי הענין מבואר הוא בפסוק (תהילים י׳:י״ז) תכין ליבם תקשיב אזניך וכו', וכמו שכתוב בתיקונים וכו' ובזה כתבתי ביאור (תהילים כ״א:ג׳) וארשת שפתיו בל מנעת סלה, אולי יכוון פעם אחת בשנה ומתעטפין בתפלה זו כל התפלות ועולין, ובפרט בראש השנה יש סגולה בזה, כנודע:
(בן פורת יוסף דקט"ז ע"ג)