Chasidut על תהילים כז:א

וּכְשֶׁנִּסְתַּלֵּק הַדַּעַת הַנַּ"ל, דְּהַיְנוּ שֶׁאֵין יוֹדְעִין, ח"ו, שֶׁהַכֹּל מִתְנַהֵג רַק בְּהַשְׁגָּחָה מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַד וְסוֹבְרִין שֶׁיֵּשׁ טֶבַע ח"ו, זֶה בְּחִינַת שֵׁנָּה שֶׁהִיא הִסְתַּלְּקוּת הַדַּעַת, בְּחִינַת לַיְלָה וְחשֶׁךְ, כִּי עִקַּר הָאוֹר יוֹם הוּא בְּחִינַת דַּעַת כַּמּוּבָא (א) הַיְנוּ כִּי הָאוֹר הוּא רַק הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּבְיָכוֹל, בִּבְחִינַת (תהילים כ״ז:א׳) ה' אוֹרִי וְיִשְׁעִי, בְּחִינַת (שם קיח) אֵל ה' וַיָּאֶר לָנוּ וְזֶה עִקַּר אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ, בְּחִינַת (שם פד) כִּי שֶׁמֶש וּמָגֵן ה' צְבָאוֹת, הַיְנוּ כְּשֶׁיּוֹדְעִין שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַנְהִיג הָעוֹלָם בְּהַשְׁגָּחָה לְבַד זֶה עִקַּר הָאוֹר, כִּי עִקַּר הָאוֹר בְּכָל מָקוֹם שֶׁנִּמְצָא אוֹר כְּמוֹ אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ וְכַיּוֹצֵא הוּא רַק אוֹר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּבְיָכוֹל, שֶׁמֵּאִיר לָנוּ כַּנַּ"ל וּכְשֶׁנּוֹפְלִין ח"ו, מִזֶּה הַדַּעַת וְתוֹלִין בַּטֶּבַע, ח"ו, זֶה בְּחִינַת הִסְתַּלְּקוּת הָאוֹר וַאֲזַי הִיא בְּחִינַת לַיְלָה וְחֹשֶׁךְ ח"ו, וְזֶה בְּחִינַת (ישעיהו י״ג:י׳) חֹשֶׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ בְּצֵאתוֹ וְכוּ', בְּחִינַת (יואל ב׳:י׳) שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ קדרו וְכוּ' וְכַיּוֹצֵא בַּפְּסוּקִים כָּאֵלּוּ וְכֻלָּן נֶאֱמְרוּ עַל זְמַן הַגָּלוּת, הַיְנוּ כִּי בַּגָּלוּת נֶחְשַׁב כְּאִלּוּ נֶחֱשַׁךְ אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ, כִּי הַגָּלוּת נִמְשָׁל לְלַיְלָה, כַּמְבֹאָר בְּפֵרוּשׁ רש"י, (ב) הַיְנוּ כִּי בְּעֵת הַגָּלוּת שֶׁנִּמְשַׁךְ רַק מֵחֲמַת שֶׁתּוֹלִין בַּטֶּבַע ח"ו, וַאֲזַי חשֶׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ בְּצֵאתוֹ כִּי תֵּכֶף כְּשֶׁתּוֹלִין בַּטֶּבַע ח"ו אֲזַי נִסְתַּלֵּק הָאוֹר מֵהַשֶּׁמֶשׁ וּכְאִלּוּ נֶחֱשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ מַמָּשׁ, כִּי בֶּאֱמֶת אֵין לְהַשֶּׁמֶשׁ אוֹר כְּלָל רַק מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן הַגָּלוּת נִמְשָׁל לְלַיְלָה וְחשֶׁךְ, כִּי עִקַּר הַגָּלוּת הוּא רַק מֵחֲמַת שֶׁתּוֹלִין בַּטֶּבַע ח"ו, וַאֲזַי הוּא בְּחִינַת לַיְלָה וְחשֶׁךְ, הִסְתַּלְּקוּת הָאוֹר כַּנַּ"ל, וְזֶה בְּחִינַת שֵׁנָּה הִסְתַּלְּקוּת הַדַּעַת לֵידַע שֶׁהַכֹּל בְּהַשְׁגָּחָה, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר הָאוֹר וְכוּ' כַּנַּ"ל וְעַל-כֵּן בִּשְׁעַת שֵׁנָּה סִטְרָא דמסאבא שריא עַל בַּר נָשׁ וְהָעִקָּר עַל הַיָּדַיִם כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (וישב קפד ע"ב), כִּי עִקַּר הַסִּטְרָא אַחֲרָא, הֵם בְּחִינַת הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים כַּיָּדוּעַ שֶׁיְּנִיקָתָם רַק מִבְּחִינַת כְּפִירוֹת, שֶׁזֶּה עִקַּר שֹׁרֶשׁ הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁנִּקְרָא אל אַחַר כְּפִירוֹת, כַּמּוּבָא, (ג) הַיְנוּ כְּשֶׁתּוֹלִין בַּטֶּבַע ח"ו, שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר יְנִיקַת הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וְהַסִּטְרָא אַחֲרָא וְעַל-כֵּן בִּשְׁעַת שֵׁנָּה הִסְתַּלְּקוּת הַדַּעַת כַּנַּ"ל. וְאָז מִתְגַּבֵּר ח"ו, בְּחִינַת הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, בְּחִינַת תֹּקֶף הַגָּלוּת שֶׁנִּמְשָׁל לְלַיְלָה וְשֵׁנָּה שֶׁיְּנִיקָתָם מִבְּחִינַת הִתְגַּבְּרוּת הַטֶּבַע כַּנַּ"ל וְזֶהוּ בְּחִינַת סִטְרָא דמסאבא דְּשַׁרְיָא עַל בַּר נָשׁ וְעַל-כֵּן עִקַּר תִּקּוּן הַשֵּׁנָּה בִּקְדֻשָּׁה הוּא עַל-יְדֵי אֱמוּנָה, כַּמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ ז"ל (סימן לה), הַיְנוּ בִּשְׁעַת הִסְתַּלְּקוּת הַדַּעַת, בְּחִינַת שֵׁנָּה, דְּהַיְנוּ כְּשֶׁרוֹאֶה אָדָם שֶׁדַּעְתּוֹ מְבֻלְבָּל וְאֵינוֹ בִּשְׁלֵמוּת וְאֵינוֹ יָכוֹל לֵידַע וּלְהָבִין שֶׁהַכֹּל בְּהַשְׁגָּחָה מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַד כְּמוֹ עַכְשָׁיו בַּגָּלוּת בֵּין הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים שֶׁנִּדְמֶה לְלַיְלָה וְחשֶׁךְ שֶׁמִּתְגַּבֶּרֶת חָכְמַת הַטֶּבַע בָּעוֹלָם ח"ו, אֲזַי מְחֻיָּב כָּל אֶחָד מִיִּשְֹרָאֵל לְהַשְׁלִיךְ וּלְסַלֵּק דַּעְתּוֹ לְגַמְרֵי וּלְהִתְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ בֶּאֱמוּנָה לְבַד, לְהַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁהַכֹּל בְּהַשְׁגָּחָה לְבַד וְאֵין שׁוּם טֶבַע בָּעוֹלָם כְּלָל וְזֶהוּ בְּחִינַת תִּקּוּן הַשֵּׁנָּה עַל-יְדֵי אֱמוּנָה, הַיְנוּ בִּשְׁעַת שֵׁנָּה כַּנַּ"ל צְרִיכִין לִכְנֹס לְתוֹךְ בְּחִינַת אֱמוּנָה לִסְמֹךְ עַל אֱמוּנָה לְבַד מֵאַחַר שֶׁנִּסְתַּלֵּק הַדַּעַת כְּמוֹ עַכְשָׁיו בַּגָּלוּת שֶׁאָנוּ צְרִיכִין תָּמִיד לְהִתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָה לְבַד מֵאַחַר שֶׁעֲדַיִן לֹא נִתְגַּלָּה הַדַּעַת בִּשְׁלֵמוּת לֵידַע בֶּאֱמֶת שֶׁהַכֹּל בְּהַשְׁגָּחָה, עַל-כֵּן צְרִיכִין לְסַלֵּק דַּעְתּוֹ וְלִסְמֹךְ עַל אֱמוּנָה לְבַד בִּבְחִינַת (תהילים צ״ב:ג׳) וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת וּמֵחֲמַת שֶׁבַּלַּיְלָה בִּשְׁעַת הַשֵּׁנָּה, הִסְתַּלְּקוּת הַדַּעַת מִתְגַּבֶּרֶת חָכְמַת הַטֶּבַע ח"ו, שֶׁהוּא בְּחִינַת חֹשֶׁךְ כַּנַּ"ל, בִּבְחִינַת (בראשית ט״ו:י״ב) וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל אַבְרָם וְהִנֵּה אימה חשכה וְכוּ' שֶׁהֶרְאָהוּ תֹּקֶף הַגָּלוּת, הַיְנוּ בִּשְׁעַת שֵׁנָּה וְתַרְדֵּמָה הִסְתַּלְּקוּת הַדַּעַת מִתְגַּבְּרִין תֹּקֶף הַגָּלֻיּוֹת שֶׁיְּנִיקָתָן מִבְּחִינַת הִתְגַּבְּרוּת הַטֶּבַע כַּנַּ"ל וְזֶהוּ סִטְרָא דמסאבא דְּשַׁרְיָא עַל בַּר נָשׁ בִּשְׁעַת שֵׁנָּה כַּנַּ"ל, עַל-כֵּן תֵּכֶף כְּשֶׁמִּתְעוֹרֵר מִשֵּׁינָתוֹ צָרִיךְ לִטֹּל יָדָיו בְּמַיִם, כִּי עִקַּר סִטְרָא דמסאבא שַׁרְיָא עַל יָדָיו דְּבַר נָשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (שם), כִּי הַיָּדַיִם הֵם בְּחִינַת שָׁמַיִם-אֵשׁ וּמַיִם יַד יָמִין וְיַד שְֹמֹאל, בְּחִינַת כִּי אֶשָֹּא אֶל שָׁמַיִם ידי, כַּמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ בְּמָקוֹם אַחֵר (בסימן נו). וְשָׁם עִקַּר אֲחִיזַת הַסִּטְרָא אַחֲרָא, בְּחִינַת חָכְמַת הַטֶּבַע, בְּחִינַת יָדַיִם, כִּי הֵם תּוֹלִין בְּמַעֲרֶכֶת הַשָּׁמַיִם שֶׁהוּא בְּחִינַת יָדַיִם. וְעַל-כֵּן עִקַּר הִתְגַּבְּרוּת הַסִּטְרָא אַחֲרָא בִּשְׁעַת שֵׁנָּה, שֶׁהִיא בְּחִינַת הַטֶּבַע, הוּא בַּיָּדַיִם דַּיְקָא כַּנַּ"ל, כִּי הַיָּדַיִם הֵם כ"ח פִּרְקִין כְּנֶגֶד כ"ח אַתְוָון שֶׁבְּמַעֲשֵֹה בְרֵאשִׁית שֶׁבָּהֶם נִבְרְאוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ, בְּחִינַת (ישעיהו מ״ח:י״ג) אַף יָדִי יסדה ארץ וִימִינִי טפחה שמים וְעַל-כֵּן עִקַּר הַכְנָעַת הַסִּטְרָא אַחֲרָא, שֶׁהֵם הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים דְּעַלְמָא, בְּחִינַת חָכְמַת הַטֶּבַע שֶׁמִּשָּׁם הִתְגַּבְּרוּתָם כַּנַּ"ל, עִקַּר הַכְנָעָתָם הוּא רַק עַל-יְדֵי הַיָּדַיִם דִּקְדֻשָּׁה כְּשֶׁזּוֹכִין לְהָרִים אוֹתָם אֶל הַדַּעַת וְזֶה בְּחִינַת (שמות י״ז:י״א) וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְכוּ' הַנֶּאֱמַר בְּמִלְחֶמֶת עֲמָלֵק, כִּי עֲמָלֵק הוּא כְּלָלִיּוּת כָּל הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וְהַסִּטְרָא אַחֲרָא בְּחִינַת רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק וַעֲמָלֵק הָיָה כּוֹפֵר בָּעִקָּר וְתָלָה הַכֹּל בַּטֶּבַע ח"ו, וְהָיוּ מְחַשְּׁבִין הַשָּׁעוֹת באיצטרוליגאה שֶׁלָּהֶם, כְּמוֹ שֶׁמּוּבָא בְּפֵרוּשׁ רש"י (ה) וְכַמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ ז"ל (ו) וְעַל-כֵּן עִקַּר הַכְנָעָתוֹ עַל-יְדֵי הֲרָמַת הַיָּדַיִם שֶׁמְּרִימִין הַיָּדַיִם כ"ח פִּרְקִין שֶׁבַּיָּדַיִם אֶל הָרֹאשׁ, בִּבְחִינַת שְֹאוּ יְדֵיכֶם קֹדֶש, (ו) הַיְנוּ שֶׁמַּגְבִּיהִין הַיָּדַיִם כ"ח פִּרְקִין אֶל הַדַּעַת לֵידַע שֶׁהַכֹּל בְּהַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בָּרָא הַכֹּל עַל-יְדֵי כ"ח אַתְוָון שֶׁבְּמַעֲשֵֹה בְרֵאשִׁית, שֶׁהֵם בְּחִינַת כ"ח פִּרְקִין כַּנַּ"ל וַאֲזַי מַגְבִּיהִין בְּחִינַת הַשָּׁמַיִם שֶׁהֵם גַּם כֵּן בְּחִינַת יָדַיִם כַּנַּ"ל לְשָׁרְשָׁם שֶׁבַּדַעַת לִבְחִינַת כ"ח אַתְוָון הַנַּ"ל, כִּי הַכֹּל בָּרָא הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בכ"ח אַתְוָון וְהוּא מְחַיֶּה וּמְקַיֵּם הַשָּׁמַיִם וְכָל צְבָאָם וְהָאָרֶץ וְכוּ', בְּהַשְׁגָּחָתוֹ לְבַד וְאֵין שׁוּם טֶבַע וּמַעֲרֶכֶת הַשָּׁמַיִם כְּלָל וַאֲזַי נִכְנַע עֲמָלֵק וְהַסִּטְרָא אַחֲרָא כַּנַּ"ל וְזֶה בְּחִינַת (שם) ויהי יָדָיו אֱמוּנָה עַד בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ, כִּי עִקַּר הַכְנָעַת עֲמָלֵק עַל-יְדֵי אֱמוּנָה בְּהַשְׁגָּחַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁנִּמְשַׁךְ עַל-יְדֵי הֲרָמַת הַיָּדַיִם כַּנַּ"ל וְעַל-כֵּן בִּשְׁעַת שֵׁנָּה הִסְתַּלְּקוּת הַדַּעַת שֶׁאָז הוּא בְּחִינַת הִתְגַּבְּרוּת הַטֶּבַע ח"ו, וְאָז שׁוֹרָה סִטְרָא אַחֲרָא עַל בַּר נָשׁ, עַל-כֵּן עִקַּר אֲחִיזָתָהּ בַּיָּדַיִם כַּנַּ"ל וְעַל-כֵּן תֵּכֶף כְּשֶׁמִּתְעוֹרֵר מִשְּׁנָתוֹ צָרִיךְ לִטֹּל יָדָיו בְּמַיִם שֶׁהֵם בְּחִינַת מֵימֵי הַדַּעַת, מֵימֵי הַחֶסֶד, בִּבְחִינַת (ישעיהו י״א:ט׳) כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לים מְכַסִּים, הַיְנוּ שֶׁעַל-יְדֵי הַנְּטִילָה מַמְשִׁיכִין מַיִם טְהוֹרִים מֵימֵי הַדַּעַת מִבְּחִינַת עַלְמָא דְּאָתֵי שֶׁאָז תִּמָּלֵא הָאָרֶץ דֵּעָה כַּמַּיִם לים וְכוּ'. וְאָז יֵדְעוּ הַכֹּל שֶׁהַכֹּל רַק בְּהַשְׁגָּחָה לְבַד, כִּי יִתְבַּטֵּל הַטֶּבַע לְגַמְרֵי וְגַם עַכְשָׁיו בְּכָל עֵת שֶׁצְּרִיכִין יְשׁוּעָה וְטָהֳרָה לְהִנָּצֵל מִתֹּקֶף הַסִּטְרָא אַחֲרָא שֶׁיְּנִיקָתָם מִבְּחִינַת חָכְמַת הַטֶּבַע, אֲזַי מַמְשִׁיכִין הַשְׁגָּחָה מִסּוֹף עוֹלָם כַּנַּ"ל בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת מַיִם שֶׁל הַנְּטִילָה שֶׁמַּמְשִׁיכִין מֵימֵי הַדַּעַת מִסּוֹף הָעוֹלָם מִבְּחִינַת עָלְמָא דאתד שֶׁתִּמָּלֵא הָאָרֶץ דֵּעָה וְכוּ' וְזֶה בְּחִינַת מִקְוֶה שֶׁהִיא בְּחִינַת עַלְמָא דְּאָתֵי כַּיָּדוּעַ, (כִּי מִקְוֶה בְּגֵימַטְרְיָא קנ"א, בְּחִינַת בִּינָה עַלְמָא דְּאָתֵי כַּמּוּבָא), (ח) בְּחִינַת (ירמיהו י״ד:ח׳) מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל ה' מוֹשִׁיעוֹ בְּעֵת צָרָה כִּי כָּל הַצָּרוֹת וְהַיִּסּוּרִין הֵם רַק מֵהֶעְדֵּר הַדַּעַת, מִבְּחִינַת חָכְמַת הַטֶּבַע כַּנַּ"ל דְּהַיְנוּ שֶׁאֵין יוֹדְעִין ח"ו, שֶׁהַכֹּל בְּהַשְׁגָּחָה וְכוּ' וְזֶה עִקַּר הַטֻּמְאָה כַּנַּ"ל וְעַל-כֵּן הַיְּשׁוּעָה מֵהַצָּרָה וְהַטָּהֳרָה מֵהַטֻּמְאָה הוּא עַל-יְדֵי מִקְוֶה, שֶׁהוּא בְּחִינַת עַלְמָא דְּאָתֵי, בְּחִינַת מֵימֵי הַדַּעַת, בְּחִינַת כִּי תִמָּלֵא הָאָרֶץ דֵּעָה כַּמַּיִם וְכוּ', כִּי עַל-יְדֵי שֶׁנִּכְנָסִין לַמִּקְוֶה וְסוֹתְמִין הָעֵינַיִם מֵחֵיזוּ דְּהָאי עָלְמָא וְנִתְעַלֵּם וְנִתְכַּסֶּה שָׁם בְּתוֹךְ מֵימֵי הַמִּקְוֶה, שֶׁהוּא בְּחִינַת מֵימֵי הַדַּעַת, בְּחִינַת עַלְמָא דְּאָתֵי, עַל-יְדֵי זֶה הוּא נִכְלַל בְּתוֹךְ בְּחִינַת הַדַּעַת בִּבְחִינַת הַשְׁגָּחָה, כִּי סוֹתֵם עֵינָיו מֵחֵיזוּ דְּהַאי עָלְמָא שֶׁמִּתְגַּבֵּר הַטָּעוּת שֶׁל חָכְמַת הַטֶּבַע שֶׁמִּשָּׁם בָּאִים כָּל הַצָּרוֹת וְכָל הַטֻּמְאוֹת, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נִפְגָּמִין הָעֵינַיִם שֶׁשָׁרְשָׁם וְחִיּוּתָם מִבְּחִינַת עֵינֵי ה', שֶׁהֵם בְּחִינַת הַשְׁגָּחָה כַּמּוּבָן בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל וּכְשֶׁנּוֹפְלִין מֵהַדַּעַת וְסוֹבְרִין שֶׁיֵּשׁ טֶבַע ח"ו, זֶה בְּחִינַת פְּגַם הָעֵינַיִם וּמִזֶּה בָּאִין כָּל הַצָּרוֹת וְכוּ' כַּנַּ"ל וְעַל-כֵּן צְרִיכִין לִסְתוֹם אֶת עֵינָיו לְגַמְרֵי מֵחֵיזוּ דְּהַאי עָלְמָא וְלִהְיוֹת מִתְעַלֵּם וְנִכְלָל בְּתוֹךְ הַמִּקְוֶה, שֶׁהִיא בְּחִינַת הַדַּעַת שֶׁל עַלְמָא דְּאָתֵי שֶׁאָז יִתְגַּלֶּה הַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַךְ בָּעוֹלָם וְיִתְבַּטֵּל הַטֶּבַע לְגַמְרֵי וְעַל-יְדֵי זֶה מַמְשִׁיךְ הַשְׁגָּחָה מִסּוֹף הָעוֹלָם מִבְּחִינַת הַמִּקְוֶה וְעַל-יְדֵי זֶה בָּא לוֹ יְשׁוּעָה לְכָל מַה שֶּׁצָּרִיךְ, בְּחִינַת מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל ה' מוֹשִׁיעוֹ בְּעֵת צָרָה וְכוּ'. וְזֶהוּ בְּחִינַת הַנְּטִילָה שֶׁל שַׁחֲרִית שֶׁמַּמְשִׁיךְ מַיִם טְהוֹרִים שֶׁנִּמְשָׁכִין מִבְּחִינַת מִקְוֶה וְעַל-יְדֵי זֶה מְטַהֵר אֶת יָדָיו, שֶׁהֵם בְּחִינַת כ"ח פִּרְקִין, בְּחִינַת כ"ח אַתְוָון שֶׁל מַעֲשֵֹה בְרֵאשִׁית, שֶׁעִקַּר הַפְּגָם שֶׁל בְּחִינַת חָכְמַת הַטֶּבַע שֶׁמִּתְגַּבֵּר בְּשֵׁנָּה בַּלַּיְלָה וְחשֶׁךְ נוֹגֵע בָּהֶם דַּיְקָא כַּנַּ"ל, כִּי עַל-יְדֵי חָכְמַת הַטֶּבַע פּוֹגֵם בכ"ח אַתְוָון הַנַּ"ל וְתוֹלֶה בְּמַעֲרֶכֶת הַשָּׁמַיִם ח"ו, כַּנַּ"ל וְזֶה בְּחִינַת הַטֻּמְאָה שֶׁנֶּאֱחַז בְּהַיָּדַיִם דַּיְקָא בִּשְׁעַת הִסְתַּלְּקוּת הַדַּעַת, דְּהַיְנוּ בִּשְׁעַת שֵׁנָּה כַּנַּ"ל וְעַל-כֵּן מְטַהֲרִין אוֹתָם עַל-יְדֵי מֵימֵי הַדַּעַת נִמְשָׁכִין מִבְּחִינַת עַלְמָא דְּאָתֵי וְכוּ' כַּנַּ"ל:

וְכֵיוָן שֶׁהוּא בְּמַדְרֵגַת אֱמֶת, אֲזַי כִּבְיָכוֹל נִתְלַבֵּשׁ בּוֹ אוֹר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, אֲשֶׁר חוֹתָמוֹ אֱמֶת, וְאָז נֶאֱמַר עָלָיו: ה' אוֹרִי וְיִשְׁעִי (תהילים כ״ז:א׳). וְכֵיוָן שֶּׁה' אוֹר לוֹ, יוּכַל לִמְצֹא פְּתָחִים הַרְבֵּה לָצֵאת מֵהַחֹשֶׁךְ וְהַגָּלוּת שֶׁהוּא סָגוּר שָׁם. כִּי בֶּאֱמֶת יֵשׁ שָׁם פְּתָחִים הַרְבֵּה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יומא לח: מנחות כט:): הַבָּא לִטָּמֵא – פּוֹתְחִין לוֹ, יֵשׁ לוֹ פְּתָחִים הַרְבֵּה.

לדוד ה' אורי וישעי כו' אם תחנה כו' בזאת אני כו' (תהלים כז א), בגמ' (תענית טו.) לא הכל לאורה ולא הכל לשמחה צדיקים לאורה וישרים לשמחה שנאמר אור זרוע לצדיק כו', הענין הוא כי צדיק נקרא מי שהוא דבוק בהשי"ת ועוסק רק בחפצי שמים ומעולם לא עסק בעניני עוה"ז רק באור פני מלך חיים זה זוכה לאורה, וישרים נקראים העוסקים גם במו"מ ואעפי"כ הולכים בדרך התורה ומצות הבאים במו"מ ועוסקים באמונה וצדקה וגמ"ח וקובעין עתים לתורה ונזהרין מדברים בטלים אלו זוכין לשמחה.

וְדַע, שֶׁעַל־יְדֵי אֱמֶת זוֹכֶה לִמְצֹא הַפֶּתַח, כִּי עִקַּר אוֹר הַמֵּאִיר הוּא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהילים כ״ז:א׳): ה' אוֹרִי וְיִשְׁעִי, וְעַל־יְדֵי שֶׁקֶר הוּא מְסַלֵּק אֶת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות כ׳:ז׳): לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה' לַשָּׁוְא, כִּי עַל־יְדֵי שָׁוְא מְסַלֵּק אֶת הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, כִּי דֹּבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן לְנֶגֶד עֵינָיו**),

וְהֵם בְּחִינַת כּוֹתֶל – כו־תֵּל (זוהר משפטים דף קטז.). כ"ו זֶה בְּחִינַת שֵׁם הַקָּדוֹשׁ, שֶׁהוּא בְּחִינַת גְּוָנִין, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים כז): ה' אוֹרִי – שֶׁהוּא אוֹרוֹת הַגְּוָנִין. וְיִשְׁעִי – שֶׁהוּא בְּחִינַת בִּגְדֵי יֶשַׁע הַנַּ"ל. וְהוּא תֵּל שֶׁהַכֹּל פּוֹנִין לוֹ (זוהר שם), וּתְאֵבִין לְהִסְתַּכֵּל בּוֹ: מִסִּימָן כ"ד עַד כָּאן – לְשׁוֹן רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה:

ועפי"ז פירשתי מ"ש תחת אשר לא עבדת את ה' בשמחה ובטוב לבב ועבדת את אויביך, ונ"ל דר"ל דוודאי ברצות ה' את דרכי איש גם אויביו ישלים אתו והיינו כשעובד את ה' בשמחה ובאהבה גדולה, ואפשר שע"ז אמרו האי צורבא מרבנן דסני ליה כו' משום דמוכח להו כו' פי' שמי שהוא צדיק גדול אינו צריך להוכיח כלל כי מראה פניו יטיל אימתו על סביביו ואין עליו שום קטרוג שיוכלו לאחוז לערער עליו משא"כ צורבא מרבנן שיש עליו שונאים היינו משום דמוכח להו שהוצרך להוכיחם שאם היה צדיק גדול לא היה צריך להוכיחם וכמ"ש ביחזקאל ולא תהיה להם לאיש מוכיח שהאיש מעצמו הוא המוכיח אעפ"י שלא ידבר דבר, וזהו אמרו תחת אשר לא עבדת שאין עבודתן כ"כ בשלימות ועי"כ ועבדת את אויביך פי' עם אויביך שתתפלל עם השונאים, ולזה אמר דוד המע"ה (תהלים כז א) ה' אורי וישעי ממי אירא ה' מעוז חיי ממי אפחד ביאור הכתוב שמאותן ב"א העומדים עלי שיש לי לירא ולפחוד ואדרבה מהם אשיג אור וישע רב ומעת חיים בהתחבר מהם טוב וידבק בי וכמ"ש בשבוע העברה.

ר' אליעזר אומר בתשרי נברא העולם וכו' מאי ליל שמורים שמשומר ובא מן וכו'. זש"ה (תהלים כ"ז,א') ה' אורי וישעי ממי אירא ה' מעוז חיי ממי אפחד, אורי היינו המחשבות והתחלות וישעי היינו רצונות, מעוז חיי היינו נצוח וזהו סדר הבריאה, ועל הפלוגתא אימת נברא העולם מבאר האר"י ז"ל [פרי עץ חיים שער ראש השנה פ"ד] ששניהם אמת, כי בתשרי עלה במחשבה ובניסן בישוב זהו מחשבה ורצון וניצוח, היינו מה שאומות העולם מחרפים ומגדפים ואנו מתפללין כי תעביר ממשלת זדון וכו' אז יהיה ניצוח נגד כל אומות העולם.

עוד יאמר והיה כי יבאו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה ושבת כו', שהתחיל בלשון רבים וסיים בלשון יחיד גם יתר הדקדוקים, והנה דוד המע"ה אמר (תהלים כז א) ה' אורי וישעי ממי אירא כו' בקרוב עלי כו' אם תחנה עלי מחנה כו' בזאת אני בוטח כו', נ"ל לבאר הדקדוקים במקראות הללו, דהנה כבר ביארתי עמ"ש (תהלים קיח ז) ה' לי בעוזרי ואני אראה בשונאי, דיש שני עניני ניסים שהקב"ה נוהג עם האדם האחד מה שהאדם רואה הנס למראה עיניו שנופלין עליו גזלנים והוא ניצול מהם וכדומה, והב' היינו ניסים נסתרים כמ"ש ונפלאות עד אין מספר וכמ"ש כמה לא חלי ולא מרגיש כו', והנה בוודאי מדת כל אדם טוב יותר לעשות עמו ניסים נסתרים שלא יצטרך להצטער כלל, אמנם מי שכבר הורגל בניסים ומובטח בה' שלא יוכל להגיע לו היזק זולת רצונו ית"ש, וכך אמר דוד המע"ה (תהלים קמב ח) הוציאה ממסגר נפשי להודות את שמך כו', ר"ל שבקש שהקב"ה יעשה עמו ניסים בכדי שיהיה יותר בעל ניסים ובעל בטחון ויודה לכבוד שם קדשו, וזהו שאמר ה' אורי וישעי ממי אירא שאני בעל בטחון גדול ולכך אם תחנה עלי מחנה לא יירא לבי שלא יבא שום מורך בלבבי כי הלא אם תקום עלי מלחמה גם אם הם נלחמים נגדי בזאת אני בוטח שלא יהיה לי שום צער ונזק.

והנה דהמע"ה אמר (תהלים כז א) ה' אורי וישעי ממי אירא כו' בקרוב עלי מרעים לאכול את בשרי כו' המה כשלו ונפלו, נ"ל ליישב הדקדוקים עפ"י משאחז"ל בתענית (טו.) לא הכל לאורה ולא הכל לשמחה צדיקים לאורה וישרים שמחה דכתי' אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה, דהנה צדיק נקרא זה שעוסק רק בחפצי שמים ומעולם לא עסק בעניני עה"ז רק בתורה ותפלה ומע"ט זה נקרא צדיק, וישרים נקראים העוסקים ג"כ במו"מ ואעפי"כ הולכים בדרך הישרה וקובעין עתים לתורה ועוסקים במצות ומע"ט אלו זוכין לשמחה, והנה כל זמן שיש בדור צדיקים וישרים אז זוכין לאורה בזכות הצדיקים וגם לשמחה דהיינו ישועה הנק' שמחה כמ"ש שמחינו בישועתיך וגם כל הימים טובים נקראין ימי שמחה בשביל הישועה הנעשים בימים ההם כמבואר במ"א, ואמרו בזה"ק [ח"א קע"א ע"א] ע"פ וירא כי לא יכול לו ויגע בכף יריכו כו' כד לא יכול ההוא מקטרגא לאתתקפא עלי' דיעקב בגין דהוה שלים בכל שייפין דילי' ובכל עובדי אתתקף עליה דתמכין דאורייתא, כי יעקב היה עמוד התורה וזהו ויגע בכף יריכו שהם העומדים ותמכין דאורייתא על כן לא יאכלו בני ישראל א"ת גיד הנשה ר"ת א"ת הוא תשעה אב ר"ל שבעבור סילוקן של התמכין דאורייתא נחרב בהמ"ק כדמצינו שויתר הקב"ה על ע"ז וג"ע וש"ד ולא ויתר על עון ביטול תורה שנאמר על עזבם את תורתי, גיד הנשה דמנשי לברייתי מפולחנא דמאריהון.

בית הלל אומרים ורב חסד מטה וכו' היכי עביד ר' אלעזר אומר כובשו שנאמר יכבוש עונותינו ר' יוסי ב"ר חנינא אומר נושא שנאמר נושא עון ועובר וכו'. נושא היינו שהש"י מעיד על העונות של ישראל שלא נעשו כ"כ בזדון, וכובש היינו שמרבה הזכיות ומדשן אותם שיהיו גדולים היינו שמעיד עליהם שהיו בכל חשקות לב כמ"ש (תהלים כ',ד') ועולתך ידשנה סלה. תניא דבי ר' ישמעאל מעביר ראשון ראשון וכן הוא המדה, היינו שעל הראשון אומר שאינו חטא ואח"כ נשאר השני ראשון אך בהאחרון צריך להתברר לשארית נחלתו. אמר ר' אחא בר חנינא אליה וקוץ בה למי שמשים עצמו כשירים, וע"ז אמר וקוץ בה והלא איך אפשר לאדם לעשות עצמו כשירים הלא האדם הוא מלא נגיעה, אך ע"ז נאמר (תהלים פ"ט,כ"ב) אשר ידי תכון עמו וגם נאמר (תהלים כ"ז,א') ה' אורי וישעי היינו הש"י יכול לעזור לאדם ולגמור בעדו לטוב.