חסידות על תהילים כט:א

ומשה עלה אל האלהים ויקרא אליו ה' מן ההר לאמר כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל (שמות יט, ג). הנה יש לדקדק. א', מה זה הלשון כה תאמר, הוה ליה למימר לאמר לבית יעקב. ב', למה הזכיר הקדוש ברוך הוא יתברך שמו יציאת מצרים יותר מכל המעשים שברא. ג', המאמר והייתם לי סגולה מכל העמים וכי בשביל זה אוהב הקדוש ברוך הוא אותנו מכל העמים הלא חס ושלום אפילו אם אין אנו עושין רצונו יתברך גם כן אנו טובים מן כל העמים והוה ליה למימר והייתם לי סגולה מכל המלאכים, כי כשאנו עושים רצונו של הבורא יתברך אנו במדריגה יותר גדולה ממלאכים. ונראה לי כל הפירוש כולה, הנה כתיב במדרש כשעלה משה רבינו למרום בא לרקיע אחד וראה כמה אלפים רבבות מלאכים וכמה כיתות שרפי קודש שעומדים באימה וביראה בקדושה ובטהרה ונפל עליו אימה ופחד ורעדה גדולה עם מי הוא הולך לדבר אשר כל המלאכים ושרפים וחיות הקודש עומדים לפניו ביראה גדולה עד שפירש הקדוש ברוך הוא מזיו שכינתו יתברך עליו. והנה מצינו בנביאים בעת שדיבר הקדוש ברוך הוא עמהם היו עומדים באימה ויראה כל כך עד שנתבטלו כמעט ממציאותם. כי רש"י ז''ל פירש בפסוק (ויקרא א, א) ויקרא אליו מאהל מועד וגו', יכול מפני שהוא קול נמוך תלמוד לומר (במדבר ז, פט) את הקול הידוע קול ה' שובר ארזים כו' (תהלים כט, א). והנה אם אדם זוכה שומע בכל חג השבועות את הקול שמכריזין אנכי ה' אלהיך, נמצא איך צריך האדם להכין את עצמו בהכנות רבות שיזכה לשמוע דיבור הקדוש ברוך הוא שכמה אלפים רבבות מלאכים ושרפי קודש אוחזים חיל ורעדה ורתת וזיע מאימתו יתברך ומכל שכן אנחנו בני אדם ולא סגי בג' ימים לבד ואפילו אם יכין את עצמו כל השנה לא סגי. והנה משה רבינו עליו השלום הכין את עצמו הכנה רבה ועצומה מאוד שידבר הקדוש ברוך הוא עמו במדריגה גדולה שלא יבין שום אדם ואמר לו השם יתברך שלא תעשה הכנה זאת כל כך כמו שאתה רוצה כי לא תוכל ללמוד עם בני ישראל:

בפסוק האספו ואגידה לכם כו' יקרא אתכם באחרית הימים. דרשו חז"ל כי פרשה זו הכנה על הגלות ולכן אמרו שביקש לגלות הקץ. כי הנה השבטים המה העמודים אשר כל בנ"י נשען עליהם בגלות. כי הג' אבות הם למעלה מעלמא דפירודא. והשבטים המה הולכים עד אחרית הימים. ומכלל שאמר האספו הקבצו. משמע שהמה בעלמא דפירודא כענין שנא' עם אחד מפוזר ומפורד בה"ע. פי' שבנ"י המה מבררין האחדות גם בעלמא דפירודא. ולכן איתא במדרשות כי הד' דגלים המה מוכנים לעקור הד' מלכיות. ואיתא במד' בראשית ומשם יפרד כו' שם הא' פישון כו' דורש על המלכיות ע"ש. וכי יעלה עה"ד כי הראשים אשר מתפרדין מגן עדן הם הד' מלכיות. רק הנהרות המושכין מג"ע עד עלמא דפירודא שהם הם הדגלים כענין שנא' כד' רוחות השמים פרשתי אתכם. והמה עומדין במקום שליטת המלכיות כענין שנאמר יצב גבולות עמים למספר בנ"י. והם הי"ב שבטים. והאבות הם בג"ע לעולם. והשבטים המה עולים ויורדים להעלות התחתונים. ולכן רמז אשר יקרא אתכם. וקשה אי הכוונה על זרעם אחריהם הול"ל אותנו. כי גם הוא אבינו. אך הרמז שהשבטים הולכים עם בנ"י עד סוף כל הדורות כנ"ל. ועל זכות השבטים מבקשין ברוגז אהבה תזכור שהמה אוהבי הקב"ה כדכ' ודגלו עלי אהבה. והם הי"ב שבטים ויוסף המאחד אותם כי אהבה גי' אחד. וכאשר הי' חוקקין שמות השבטים על לב אהרן לזכרון לפני הש"י. [ויתכן לומר כי האבות נק' רעים דלא מתפרשין והשבטים דודים]. ובאמת האבות והשבטים המה כלים אשר הכין השי"ת לקיום העולמות. ובפרט בנ"י הבוחרים בדרכיהם צריכין להתחזק בזכות השרשים כדכתי' הבו לה' בני אלים. ובענין המלכיות נראה דכ' מלכותך מלכות כל עולמים והכל לכבודו ברא. ובאמת לבנ"י בעצם הנהגת הבורא ית' עמהם בבחי' אב ע"י התורה והדעת שבנ"י מבינים כי לה' הארץ ומלואה והיא בחי' אבות. אך בחי' המלכות היא לברר ביד חזקה להלחם עם המורדים במלכות שמים. וזה יתקיים לעתיד וע"ז נשתלחו בנ"י בעלמא דפרודא לברר ולהעיד על עול מלכות שמים. וזהו בחי' הי"ב שבטים והדגלים ללחום מלחמות ה' כדאי' י"ב מנהיגים במלחמה. ובנ"י לבסוף יתקנו הכל בבחי' בן ובבחי' עבד. והם ב' העבודות שצריכין לעבוד אותו ית' והוא בחי' האבות והשבטים כמ"ש:

במדרש שוחר טוב (מזמור כ"ט) בתהלים (כט א) הבו לה' בני אלים בני אלמים, בנים שיש להם מה להשיב למקום ב"ה ואינם משיבין, וכן הוא אומר (בראשית כב יד) ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה, אמר לו ראה היה לי להשיבך ולא השיבותיך והחרשתי, אמר לו הקב"ה מה היה לך להשיב, אמר לו אמש אמרת לי כי ביצחק יקרא לך זרע (בראשית כא יב), ועכשיו אמרת לי קח נא את בנך (בראשית כב ב), א"ל איזו מהן, א"ל את יחידך, א"ל זה יחיד לאמו וזה יחיד לאמו, אשר אהבת, א"ל שניהם אני אוהב, א"ל את יצחק, וכשם שהיה לי להשיבך ולא השיבותיך, כך כשיבואו בני לידי עבירות, זכור להם זו השעה ותשא להם פנים, שנאמר (במדבר ו כו) ישא ה' פניו אליך, כשם שנשאתי לך פנים, לכך נאמר הבו לה' בנים אלים, עד כאן דברי המדרש. והמדרש הזה תמוה דמאי ענין זה אמר לו איזה מהן, לדברי אברהם שאמר היה לי להשיבך ולא השיבותיך, הדרשה הנ"ל היה נכון על הפסוק את בנך את יחידך וגו', אבל אין ראוי לערב זה באמצע דברי אברהם, והיא תמיה נשגבה. ועוד קשה אדרבה לפי מה שמפרש אם כן כשאמר את בנך ועדיין לא נודע איזה בן, ולכך חזר ושאלו עד שביאר לו, אם כן לפי זה מה זה דאמר שהיה לו להשיבו על זה שאמר קח נא את בנך, הלא על מאמר זה עדיין לא היה לו להשיבו מהפסוק כי ביצחק, דאולי כונתו על ישמעאל, רק ממאמר את יצחק, אם כן היה לו לומר ועכשיו אמרת לי קח נא את יצחק. והנ"ל בזה דבאמת יש לפרש כי ביצחק יקרא לך זרע, אף אם היה נעקד ונשחט וכמ"ש כבר, ואם כן לא היה לו להקשות כלל, רק השתא מקשה לו ממה נפשך, דהא באמת קשה איך אמר מעיקרא סתם את בנך, איך שייך לומר כן כיון שיש לו שני בנים, ועל כרחך צריך לומר דסמך על מה שאמר לו כבר כי ביצחק יקרא לך זרע, אם כן רק זה הוי בן, אבל אברהם לא סמך על זה לעשות מעשה עד שאמר לו בפירוש. והא דקשה כיון שידע השי"ת שאברהם לא יסמוך על זה עד שיפרש באר היטב, למה לא פירש לו מיד. על זה איתא תירוץ ברש"י על התורה (ד"ה את), ובמדרש (ב"ר נ"ה ז') דהוא כדי ליתן לו שכר על כל דבור ודבור, אבל אלולי שקדם המאמר כי ביצחק יקרא לך זרע, לא הוי שייך כלל לומר את בנך, כיון שיש לו שני בנים, והבן זה. אם כן השתא יתבאר הקושיא לאלהינו ית' אחר שביאר לו את יצחק, עיקר הקושיא מזה שאמר לו תחלה את בנך סתם, אם כן קשה כיון שיש לו שני בנים איך שייך לומר כן, ושמא תאמר משום שכבר אמר לו כי ביצחק וגו', אם כן קשה ממה נפשך אם הפירוש הוי כי ביצחק כמ"ש כבר, אם כן נשאר הקושיא איך שייך לומר את בנך סתם, דאין לומר דרק זה נקרא בן משום שנאמר כי ביצחק וגו', דהא יש בזה פירוש אחר, ועל כרחך צריך לפרש כפשוטו דרק זה וזרעו המה בנים לו, אם כן נשאר הקושיא אתמול אמרת וכו', והבן. וכל זה קשה אם אמר בתחלה רק סתם את בנך, רק אחר ששאל אברהם איזהו, אמר לו את יחידך. אבל אם הוי אמרינן דאמר תיכף את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק, אם כן לא הוי קשה מידי, ולפי זה מבואר המדרש הנ"ל ודו"ק היטב.