Chasidut על תהילים לב:א

או יאמר, על פי את קרבני לחמי (במדבר כח ב), ר"ל כי לחמם הוא שמקבלים השפע, הוא כלחמי כו', כי יותר ממה שהעגל רוצה לינק כו' (פסחים קי"ב ע"א), וכל שכן בהשפעה שמקבל הצדיק, נחשב לו ית' לדורן. והיינו (דברים כו ד) והניחו, ר"ל בהשפעה שמקבל הצדיק הוא מניחו על המזבח של ה' לדורן לפניו ית', והבן. ועכשיו הוא מבאר מהות התשובה, והוא אמרו ית' (הושע יד ג) קחו עמכם דברים, ונאמר (במדבר ה ז) והתודו וגומר. והנה (דברים כו ה) וענית הוא בקול רם, כמו קול ענות (שמות לב יח), שמבואר במסכת סוטה (דף ל"ב (ע"ב) יספר גנותו בקול רם. ואמרת הוא קול נמוך, כמו שאמרו חז"ל שם ושבחו בקול נמוך, שנאמר (דברים כו יג) ואמרת ביערתי הקודש כו', עיין שם במסכת סוטה. ואם כן לפי זה כאן שנאמר וענית ואמרת, הוא שני הפכים. ולדרכי אתי שפיר, כי הקשו חז"ל במסכת יומא (דף פ"ו ע"ב) כתיב (משלי כח יג) מכסה פשעיו לא יצלח, וכתיב (תהלים לב א) אשרי נשוי פשע כסוי חטאה. ומשני כאן בחטא מפורסם, כאן בחטא שאינו מפורסם, עד כאן. והיינו וענית ואמרת, לפעמים וענית דהיינו בחטא מפורסם, ולפעמים ואמרת דהיינו בחטא שאינו מפורסם. ושורש הדברים שיאמר, הוא שיעורר חסדי השי"ת אף שהוא מושרש בחטא מכף רגל ועד ראש, מכל מקום זה דרכו ית' באיתערותא דלתתא כמחט סדקית, הוא גומר לטובה, וגם זה האיתערותא בא ממנו, רק שהאדם יאחז בו ויהיה אצלו למונח קיים והסכמה גמורה על עזיבת החטא, כענין שנאמר (שיר השירים ג ד) אחזתיו ולא ארפנו. והיינו ואמרת לפני ה' אלקיך אף כי לפי מעשי היה ראוי להתייאש, אבל על רחמיך בטחתי כי כן דרכיך, וזה ארמי אובד אבי, כי ידוע כי הגלגול הקדום יקרא אב לנגד גלגולים האחרונים, כמ"ש האר"י ז"ל בצדיק בן רשע (ברכות ז' ע"א), וידוע דכל נשמה כבר היה בעמקי הקליפות מצד חטא אדם הראשון, ואחר כך היה בדור הפלגה, כנודע, דבמצרים היה תיקונם בחומר ובלבנים (שמות א יד), נגד נלבנה לבנים והחומר היה להם לחמר, והנה במצרים נשקעו יותר כי היה במ"ט שערי טומאה, וגם ידוע דע' שרים הם חיצונים סביב יתהלכון ל"ה מימין ול"ה משמאל, וכן ע' לשונות ועם קדוש אתה, וגם לשון הקודש הוא הלשון המכריע. והנה מצרים ערות הארץ כולה טומאת ע' שרים, לכך המלך של מצרים צריך לידע ע' לשון. והנה ידוע דרפ"ח ניצוצין נפלו, והעלה משה ר"ב שנאמר (שמות יב לח) וגם ערב (ע) רב, וצריך לומר דרפ"ח ניצוצין היינו הסיגים, אבל עצמות הקדושה בפני עצמו נפל, דהא משה העלה הערב רב מדעתו, אבל עצמות ישראל העלה השי"ת, והבן זה. וזה אמרו ארמי דהיינו השטן יצר הרע כפירוש האלשיך והאור החיים, כענין שנאמר (בראשית ג א) והנחש היה ערום, אובד אבי היינו גלגול הקדום, וירד מצרימה ר"ל עוד ירידה היתה לו מצרימה, כי שם נשקעו יותר בעמקי הקליפות, והיינו ויגר שם קאי על גלגול הקדום, במתי מעט, ר"ל באנשים אשר הם במ"ט שערי טומאה ובטומאת ע' שרים שקועים, והיינו מעט מ"ט ע'. וידוע המדרש (ב"ר ל"ט י"א) שאמר השי"ת לאברהם אותו גוי גדול שנאמר בו (דברים ד ז) כי מי גוי גדול, אני מוציא ממך, והיינו ואעשך לגוי גדול (בראשית יב ב), עד כאן. אלמא דישראל נקראו גוי גדול, והיינו ויהי שם בעומק הטומאה הנ"ל לגוי גדול, ר"ל לקדושה נפלאה קדושת ישראל, עצום ר"ל כמו עצמות הקדושה, ור"ב ר"ל וגם ר"ב ניצוצין מן הסיגים, והבן. ושמא תאמר כי חזרנו למוטב, לזה אמר לא כן, רק אדרבה וירעו אותנו המצרים (דברים כו ו) כפירוש השל"ה, רק הכנסה לקדושה היה רק על ידי התעוררת מעט, וגם זה בהכרח לא מעצמינו והיינו ויענונו כו', (דברים כו ז) ונצעק כו' וישמע כו' (דברים כו ט) ויביאנו אל המקום, ר"ל ממקום טומאה גדולה למקום הקדושה גדולה קדושת ארץ, והיינו ארץ זבת חלב ודבש, ר"ל שזבת שם חלב ודבש היינו סודות התורה, כמו שדרשו (חגיגה דף י"ג.) בפסוק (שיר השירים ד יא) דבש וחלב תחת לשונך, כי אוירא דארץ ישראל מחכים (ב"ב קנ"ח ע"ב), והיינו רק על ידי התחלה קטנה באתערותא, ולפי זה שאינך חפץ רק התחלה, אם כן גם (דברים כו י) עתה הנה הבאתי את ראשית פרי אדמה, ר"ל מה שנפעל בארץ עולם הבחירה אשר נתת לי ה', כי ההתעוררת בא מהכרוזים כנודע, רק יש שמאבדו ויש שמביאו, והתחלת איש הישראלי הוא רק במה שמביאו, ואם כן ראוי שתגמור בעדי. והנה מזהירך הפסוק והנחתו כו', דהיינו שתהיה למונח קיים עזיבת החטא לפני ה' אלקיך, כמו שכתב הרמב"ם (הלכות תשובה פ"ב ה"ב) שיעיד עליו מי שאמר והיה העולם, (והשתחויתם) [והשתחוית] היינו שיהיה לך הכנעה לפני השי"ת כמו שראוי לבעל תשובה, ואם תעשה כן אני מבשרך כי השי"ת יגמור בעדך לטובה, והיינו (דברים כו יא) ושמחת בכל הטוב, שתשמח בכל הטוב שתזכה לגמרו לך ולביתך כפירוש האלשיך, כי זכותו יעמוד גם לביתו אחריו, אתה והלוי, ר"ל הנשמה שהוא עיקר האדם והגוף הנלוה אליו כמו שפירשתי (בהפטורת נצבים) בשוש אשיש (ישעיה סא י), והגר אשר בקרבך, כי גם היצר הרע נהפך לטוב כענין שנאמר באברהם (נחמיה ט ח) ומצאת את לבבו נאמן לפניך (ירושלמי ברכות פ"ט ה"ה), והבן. והנה לדברי האור החיים יש לפרש אשר תביא מארצך אשר ה' אלקיך נותן לך, על דרך מי הקדימני ואשלם (איוב מא ג, עיין ויק"ר פכ"ז ב') והבן.

וְזֶה בְּחִינַת (תהילים ל״ב:א׳): לְדָוִד מַשְׂכִּיל אַשְׁרֵי נְשׂוּי פֶּשַׁע – רָאשֵׁי־תֵבוֹת נַאַף, שֶׁהוּא נִכְנָע עַל יְדֵי בְּחִינַת לְדָוִד מַשְׂכִּיל, דְּהַיְנוּ תְּהִלִּים:

ד' בנפשנו נביא לחמנו. כי ברור הנצוצות שהיא לחמנו כנ"ל, הברור הוא על ידי מחשבה, וכמ"ש במחשבה אתברירו וכו', והמחשבה נקרא נפש, וכמו שכתב הרמב"ם (הל' מקוואות פי"א הי"ב) מובא לעיל, וז"ש בנפשנו נביא לחמנו^*הגה"ה עוד י"ל מסורה זו, ד' לחמנו, דכתב בעקידה חקירה אם האדם נברא חומר צורך הנשמה או איפכא וכו', עיין במקום אחר מה שכתבתי. וז"ש לחמנו הם, כאשר יוכנע (הטומ') [החומ'] אל הצורה אז העורבים צויתי לכלכלך (מלכים א יז, ד). וזהו כוונת הזהר וכו', וזהו גם כן ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו (משלי טז, ז) זה יצר הרע (בר"ר נד א, פסיקתא דר"כ פי"א), והבן. ב' לחמנו חם, דכתב בעוללות אפרים (מאמר רנב) והניחם שם (ויקרא טז, כג), שבבגדים שלבש שנה זו לא ילבש בשנה האחרת (עי' יומא יב:, כד.), רמז לחדש מצות ומעשים טובים תמיד ולא יסמוך על שעשה כבר וכו', וז"ש (קהלת ט, ח) בכל עת יהיו בגדיך לבנים. וז"ש לחמנו חם, לחמי תורה ומצות יהי' חם, מחדש תמיד חדושין, וישן מפני חדש תוציאו (ויקרא כו, י). גם י"ל, חם אבי כנען (בראשית ט, כב), ברור חדשים וכו'. ג' לחמנו נאכל, דכתב בכתבים ושים חלקנו עמהם (תפילת עמידה), דלפעמים נאבד ממנו חלוקא דרבנן וניתן לשאר צדיקים וכו' שהוא ארץ עליונה, והם אינם רוצים רק בשלהם. וז"ש שנזכה לחמנו נאכל שמלתינו נלבש אנחנו, ולא שאר צדיקים. וזהו יכין ושאר צדיקים ילבש, סוד כסוי חטאה (תהלים לב, א) והבן. והם גם כן אומרים לחמנו נאכל ולא של אחרים. ד' בנפשנו נביא לחמנו. דכתב יעבץ דף נ"ב (אבות פ"ד מ"א) משל ב' בני אדם הי' בידם ב' מרגליות טובים, א' ידע מעלתה, יצרנה כבבת עינו. ב' לא ידע מעלתה, יתננה עבור פת לחם. והבורים אינם יודעים מעלת נפשם וכו', יעוין שם. בנפשנו נביא לחמנו - שנותן נפשו עבור לחם כמו בורים, וראוי להיות אפכא, והבן, עיין במקום אחר, יעוין שם..

פש ההוא כובס, שדי אכובס. שהי' כובס ורוחץ לטהר כתמי צואות עוונותיהן, על ידי מימי חסד של תורת חסד שעל לשונו בתוכחת מוסר, שהיא רפואת הנפש, כי חכמים הם רופאי הנפשות, וכמו שכתב הרמב"ם (הל' דעות פ"ב ה"א) וכו', וכאשר עתה נתרחקו מהם שלא לשמוע מהם, חכמה ומוסר אוילים בזו (משלי א, ז), ניטל מהן הזכיות וניתן לכובס, בסוד כסוי חטאה (תהלים לב, א) שכתב בזוהר, וכתבתי מזה במקום אחר, וז"ש שדי אכובס - זכיותיהן נעשו לבוש לכובס.

אך לבאר שאר ספיקות הנ"ל. ומאי טעמא הזהיר משה. עיין בפ' מצורע, על פי מ"ש בפ' קרח^*הגה"ה אך יש לומר באופן אחר, דאיתא בפרי עץ חיים דכ"ב: יהושע וכלב נטלו חלקם של מרגלים, מנא הני מילי, אמר עולא אמר קרא ויהושע בן נון וכלב בן יפונה חיו מן האנשים ההם, מאי חיו, אילימא חיו ממש, הא כתיב ולא נותר וגו' כי אם וגו', אלא מאי חיו, שחיו מחלקם (בבא בתרא קיח:), עד כאן. וי"ל מאי טעמא חיו מחלקם, מה ענינן עונש זה אל זה. ונ"ל דפליגי תנאי הנ"ל וכו', וי"ל הא אין לך דבר עומד בפני התשובה, ועוד מה פליגי וכו'. וי"ל, דאיתא בזהר על פסוק כסוי חטאה וכו' (תהלים לב, א).. אך דבארתי לקמן בפ' קרח נפקותא אחרת בין תנאי הנ"ל, על פי ביאור (במדבר יד, לח) ויהושע וכלב חיו מן האנשים וגו', יעו"ש, על פי מה שנאמר בזהר בסוד כסוי חטאה וכו'. וז"ש (תהלים עה, יא) וכל קרני רשעים אגדע, עי"ז תרוממנה קרנות צדיק, וק"ל.