הִנֵּ֤ה עֵ֣ין יְ֭הוָה אֶל־יְרֵאָ֑יו לַֽמְיַחֲלִ֥ים לְחַסְדּֽוֹ׃
עירין קדישין
שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען אשר אני נותן לבני ישראל. הנה אף שדרך בזה הדרך כמה פעמים אך ששינה את טעמו ויצא לדון בדבר החדש בפסוקים חדשים ובפרט שפרשה זאת יפה נדרשת. פתח ואמר הנה כתוב (איוב כח) אלקים הבין דרכה שזה הפסוק יפה נדרש מרישא לסיפא ומסיפא לרישא, שפשטו נדרש מרישא לסיפא שאלקים מבין ויודע כל דרכיו ומעשיו של האדם שיודע הנסתרות כמ"ש (דברים כ"ט) הנסתרות לה' אלהינו, וכן יוכל לדרוש מסיפא לרישא שאדם השלם שעובד הש"י באמת אזי בכל דרכיו ומעשיו מבין בחכמתו ובינתו אלקים, שהשי"ת כחו וחיותו בכל דבר שבא לכלל הוי"ה ולולא כחו וחיותו והשפעת אורו ב"ה כלא וכאין וכאפס נחשבו, וכן אמרו חז"ל הוא מקומו של העולם ואין עולמו מקומו כי חלק אור מעצמות א"ס ב"ה נתצמצם בירידתו למטה לקיום העולם, ומן המעט האור ההוא נזונו ונתפרנסו כל הדברים שבאו לכלל הוי"ה כי האור ההוא מחיה ומהווה אותם כולם בסוד ומלכותו בכל משלה סוד ה"א אחרונה סוד המלכות כנזכר כמה פעמים, ולכן הוא מקום של עולם שהשי"ת הוא הצימצום כי מקום הוא לשון צימצום שהיא צימצומו של עולם כנ"ל, ואין העולם מקומו כי אור עצמות א"ס ב"ה בלתי גבול ותכלית בגודל וזכות הבהירות בשכל הנעלם מרעיון בני אדם שלא נוכל להשיג לא מיני' ולא מקצתי', וזה דכתיב (זכריה ד') עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ כי כמו באדם הגשמי העינים שלו המה חלק מהגוף מהרמ"ח אברים שיש בו, כמו כן כביכול בהשי"ת עינו סוד חלק אור מעצמותו שהאור החלוק ממנו הוא בסוד עינו סוד ההשגחה שלו שמחיה ומהווה כל הדברים שבאו לכלל הוי"ה ולולא אורו כלא היו וזה משוטטים בכל הארץ שהשגחתו יתברך בכל הארץ כנ"ל, וזהו דכתיב (תהלים לג) הנה עין ה' אל יריאיו שלאדם השלם במעשיו בעבודת השם יתברך בזיכוך גופו וחומרו והגיע לסוד יראה עילאה אצלו תמיד עיני ה', שרואה ומביט תמיד אל הרוחניות והחיות של אור א"ס ב"ה ששופע ושוכן בתוך כל הדברים שבאו לכלל הוי"ה הנקרא בסוד עיני ה' כנ"ל:
אגרא דכלה
וחשך (בראשית א ב), זה יון שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזרותיהן שהיתה אומר להם כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל (ב"ר פ"ב ד'), עד כאן. להבין כל אלה נקדים לך הקדמות אמיתות מקובלות והש"י יעזרנו על דבר כבוד שמו. הקדמה א', לפי מ"ש לעיל נמצא גלות יון היה בקליפה נגד זעיר אנפין דקדושה. ב', מבואר באידרא קדישא (זוהר ח"ג קכ"ט ע"ב) מה בין עיני דעתיקא קדישא סתימא דכל סתימא, לעיני דזעיר אנפין. אלא עיני דעתיקא קדישא כלא חוור גו חוור דכליל כל חיוורא, ותרווייהו אתחזרו לחד כולא ימינא לית ביה שמאלא, ועליה כתיב (תהלים לג יח) עי"ן ה' אל יריאיו, עיני דזעיר אנפין אתחזו בתלת גוונין, דאינון רזא דתלת גוונין דקשת ואית ביה ימינא ושמאלא, עד כאן. והדברים עתיקין להיות העינים דזעיר אנפין שהוא סוד חכמה ובינה שבראשו, והם נמצאים מהארת נצד הוד דאבא ואמא שהם ב' פרצופין חלוקים ושם יש חסדים וגבורות, ולכן הוא סוד ב' עינים שיש בו סוד ימינא ושמאלא, זה הוא בכתבי האר"י ז"ל ועיין בספר שערי גן עדן שער האותיות ותבין. עוד שם בעת רצון שהזעיר אנפין מסתכל למעלה בעיני אריך אנפין, אז גם עיני זעיר אנפין מתחוורים, ודי בזה. ג', בספר מאורי אור כתב ו' קצוות הבינה והתורה היוצאה משם הוא זעיר אנפין, ונקרא תורה שבכתב כי בה גילוי האותיות, עכ"ל. ד', מ"ש המפורשים דגוף הענין נקרא קר"ן, שהוא הכח והגוף והתוקף כענין השור שהתוקף שלו בקרניו, ולכך נקרא בלשון רז"ל הגוף חוץ הריוח קרן, כענין שאמרו (ברכות ל"ה ע"ב) משלם את הקרן. ה', מ"ש האר"י ז"ל בליקוטי תורה וז"ל, סוד העגל שהיה מזהב וצורת שור (תהלים קו כ), דע כי הפגם היה באמא עילאה כנזכר בזהר (ח"ב קצ"א ע"א) באמא חאבו, ולכן עשו צורת שור בסוד אמא, כי אריה אבא ושור אמא אדם זעיר אנפין ונשר נוקב' כנודע, אמנם טעותם היה כי היו יודעים כי אמא היא הנותנת מוחין וחיות בזעיר אנפין, ושם אחיזת משה וכו', עיין שם כל הענין. וכן כתב עוד בפרשת האזינו וז"ל, כי גוי אובד עצות המה ואין בהם תבונה (דברים לב כח), הנה קודם העגל היו מוחי זעיר אנפין מאבא ואמא עילאין, ואחר החטא נסתלקו אמא עילאה, לפי שפגמו בפני שור דאיהי מסטרהא, ונשאר פרצוף תבונה למוחי זעיר אנפין, ומשה הוכיחן שכבר אבדו העצות האמיתיות דאבא ואמא, וגם עתה חבו חובת הגלות ונאבדו גם העצות התחתונים שהם נצח הוד יסוד, ואין בהם תבונה, ולא זכר לשון אבידה כי נגנזו, כי להיות הראשונים נצח הוד של אימא נאבדו, והשניות נצח הוד דתבונה נגנזו, עכ"ל:
ערבי נחל
והוא מאמר התנא (אבות ו, א) כל העוסק בתורה לשמה נותנין לו חיקור דין, היינו שיוכל לחקור האמת לאמתו בלי טעות לאסוקי כל מילתא אליבא דהלכתא, וכמו שפירשתי בחדושי לחולין על דרך זה מאמר רז"ל ריש פרק אלי טרפות (חולין מ"ד:) איזהו תלמיד חכם זה הרואה טריפה לעצמו ע"ש. ולזה ירמוז ויהי כאשר ראה יעקב את רחל ויגל את האבן מעל פי הבאר (בראשית כט, י) ר"ל כשנמשך מיעקב בחינת ראיה לרחל אז נדחה היצר הרע שלא יוכל לפתותו בהוראות היתרים וכאמור, והוא ג"כ מש"ה ראה והתקין צורת הלבנה, כי רחל נקראת לבנה כנודע, ואמר כי תיקון שלה הוא ע"י שנמשך עליה בחינת ראיה והבן. ולז"א הכתוב הנה עין ה' אל יראיו (תהילים לג, יח) ר"ל היראים שאין להם בחינת ראיה עדיין הם צריכין להמשיך בחינת עין ה' ומשם מצד זה הוא מושגח ג"כ מהש"י בכל עניניו.