קָר֣וֹב יְ֭הוָה לְנִשְׁבְּרֵי־לֵ֑ב וְֽאֶת־דַּכְּאֵי־ר֥וּחַ יוֹשִֽׁיעַ׃
עבודת ישראל
כלים שתשמישן בחמין יגעלו בחמין בצונן ידיחו בצונן וכלי חרס אין לו תקנה אלא בשבירה נראה ע"ד הרמז שאע"פי שחוטאים אינם עושין העבירה בלב שלם ובנפש חפצה רק בע"כ יספר שבחו של עביר' מחמת תחבולת היצה"ר אבל הוא באמת אינו רוצה כלל לעשות מה שהוא נגד רצונו הקדוש ית"ש. זה האדם הוא שתשמישו בצונן ר"ל שאינו בחמדה ותאוה רק כמי שכפאו. וזה האדם בודאי אין צריך סיגופים רק שיקבל עליו באמת שלא יעשה עוד עבירה אפילו אם היצה"ר מסיתו. וזה יגעלו בצונן ר"ל בלא סיגופים ובגודל חמימת הלב רק התשובה צריך להיות כמו שחטא. אבל מי שתשמישו בחמין ר"ל שמחמם א"ע לדבר עבירה ועושה אותן בנפש חפיצה זה צריך לעשות התשובה כמ"כ בחמימות הלב. וכלי חרס כו' אין לו תקנה. ר"ל אותם שהרבו לחטוא כמו הכלי חרס שאינו יוצא מידי דופיו לעולם אין להם תקנה רק בשבירות לב ובמרירות על חטאיו שעבר נגד רצון הבורא ית' וית' ובודאי קרוב ה' לנשברי לב ויקבל אותן:
ישמח משה
או יתבאר אומרו (שמות ב כג) ויאנחו בני ישראל ויזעקו ותעל שועתם אל האלקים, ולא נאמר ויצעקו אל ה'. בהקדים מאמרינו לפרש הפסוק (בתפלה למשה תהלים פג ב) אלקים אל דמי לך וגו'. ואיתא במדרש (שוח"ט מזמור פ"ג) אם אנו דוממין שנאמר (איכה ב י) ידמו זקני בת ציון, למה אתם דומם אל דמי לך, עד כאן. כי הנה בעת רצון טוב לפרש התפלה בפה, שתקובל התפלה על ידי מלאכים מכניסי התפלה, וכמו שסידר יוצר בראשית ממונים על כל דבר. אבל בעת צרה דאז יש מקטריגים, אז קרוב ה' לנשברי לב (תהלים לד יט), ולא על ידי מלאכי השרת שהם אינם יודעים מחשבה שבלב, והיינו (איוב (לו יט) ל"ו י"ט) היערוך שועך, היערוך דייקא לא בצר, כי אז וכל מאמצי כח שאין קטרוג (עיין סנהדרין מ"ד ע"ב), אבל בעת צרה על זה נאמר (תהלים לט ב) אשמרה לפי מחסום בעוד רשע לנגדי, ומשום זה אין אומרים תחנונים בבית אבל (או"ח סי' קל"א ס"ד). והנה הוא יתברך תמיד רוצה להטיב, רק שמקטרוגים מונעים ומעכבים, וז"ש אם אנו דוממים, אם כן אין קטרוג למה אתה דומם, וזה שאמר הכתוב (תהלים ס"ב (סב) ו') אך אלקים דומי נפשי, כלומר אם דומיה נפשי הוא רק לאלקים, כי ממנו דייקא תקותי כי אין אני כדאי שיסכימו הפמליא, רק הוא ית' מלא רחמים. והנה בארץ מצרים ידוע כי נאמר (שמות יב יב) ועברתי וגו', ודרשו (ירושלמי סנהדרין פ"ב ה"א) אני ולא מלאך. ופירש האר"י זצוק"ל שאין מלאך יכול ליכנס לשם, ועל כן תפלה בדבורים ותנועות לא יתכן, על כן אמר משה כצאתי את העיר אפרוש את כפי (שמות ט כט), ולזה רק ויאנחו בני ישראל ויזעקו שהוא קול בלי דבור, על כן ותעל שועתם אל האלקים, והבן.
אגרא דכלה
(לז) כמבואר בפרקי היכלות דשיעור קומה הוא רל"ו אלפים פרסאות. והנה ודאי אין הדברים כפשוטן וצריך לזה שימוש חכמים, וז"ל אותיות דר"ע באות ח' וז"ל, דבר אחר קרוב ד' לנשברי לב (תהלים לד יט), שכל שבורי לב חביבין לפני הקב"ה יותר ממלאכי השרת, שמלאכי השרת מרוחקין מן השכינה שלשים וששה אלפים רבבות פרסאות, שנאמר (ישעיה ו ב) שרפים עומדים ממעל ל"ו, ל"ו בגימטריא שלשים וששה אלפים הן, מלמד שגופו של שכינה מאתיים ושלשים וששה רבבות פרסאות, קי"ח ממתניו ולמעלה, קי"ח ממתניו ולמטה. ופרסאות הללו אינם כפרסאות שלנו, אלא כפרסה שלו אלף אלפים אמה, ואמה שלו ד' זרתות, וטפח וזרת שלו מסוף העולם ועד סופו, שנאמר (ישעיה מ יב) מי מדד בשעלו מים ושמים בזרת תכן, עכ"ל. המשכיל ישקוד על דברי המשכילים בחכמה ויבין דברי קדשו במעט קט שאינם כפשוטו, והנה אחת ארמוז ד' שמות ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן, עם ד' כוללי השמות או עם ד' אותיות השורש, בגימטריא רל"ו. #