חסידות על תהילים לד:כב

לְמָשָׁל, אִם עָבַר עַל דִבּוּר שֶׁל הַלָּאו לֹא יִהְיֶה לְךָ*), אֲזַי מַחֲרִיב הַצֵּרוּף הַטּוֹב שֶׁל הַדִּבּוּר וּבוֹנֶה צֵרוּף רַע, וְנֶחְקָק הַצֵּרוּף הַזֶּה עַל עַצְמוֹתָיו וְנוֹקֵם בּוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ירמיהו ה׳:כ״ה): עֲוֹנוֹתֵיכֶם הִטּוּ אֵלֶּה. וּכְתִיב (תהילים ל״ד:כ״ב): תְּמוֹתֵת רָשָׁע רָעָה.

עוד נקדים פסוקי תהילים (תהילים לד, כב) תמותת רשע רעה ושונאי צדיק יאשמו פודה ה' נפש עבדיו ולא יאשמו כל החוסים בו. ויש לדקדק מאיזה טעם הוה אמינא שיאשמו החוסים בו עד שהוצרך לומר שלא יאשמו. עוד נקדים מאמרי דהמע"ה (תהילים נא, ב) בבוא אליו נתן הנביא כאשר בא אל בת שבע הרב כבסני מעוני ומחטאתי טהרני כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד לך לבדך חטאתי כו', יש לדקדק, פשעי לשון רבים וחטאתי לשון יחיד, ותו, גבי פשעים אמר אני אדע דהכוונה שיודע שפשע, וגבי וחטאתי אמר נגדי תמיד דהלשון מורה שהדבר בא לפניו תמיד ומורא עולה לנגדו תמיד ולא שחטא עדיין, ותו לך לבדך חטאתי אלא למאן חטא.

וזש"ה (תהילים לד, כב) תמותת רשע רעה, ר"ל הרע עצמו אשר נכנס לשם ע"י חטאיו אותו הרע עצמו ממית אותו, שמא תאמר הלא הש"י כביכול עמו שם ואיך הרע ממיתו, לז"א, פודה ה' נפש עבדיו, ר"ל כי נפשות הצדיקים פודים הש"י משם וכאמור ואז הרע ממיתהו, ושמא תאמר שיש להצדיק אשם בזה שעל ידו נאבד הרשע, לז"א שאף על פי כן לא יאשמו כל החוסים בו, כיון שעיקר כוונתו היה רק בעבור הש"י ולמען כבודו וק"ל. וזהו ג"כ כוונת הפסוק (תהילים א', ה) על כן לא יקומו רשעים במשפט, ר"ל דלא תיקשי הלא הש"י כביכול עם הרשעים שם ואיך נענש הרשע, לז"א וחטאים בעדת צדיקים, ר"ל שיש בעולם ג"כ צדיקים וכאמור, וביאר הטעם כי יודע ה' דרך צדיקים שאוהב אותם ובצאתם משם הש"י יוצא עמהם וכאמור ועי"ז ודרך רשעים תאבד והבן וק"ל.