חסידות על תהילים מה:ד

ב וְזֶה הַכְּלִי־זַיִן צָרִיךְ לְקַבֵּל עַל־יְדֵי בְּחִינַת יוֹסֵף, הַיְנוּ שְׁמִירַת הַבְּרִית, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהילים מ״ה:ד׳): חֲגוֹר חַרְבְּךָ עַל יָרֵךְ. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהילים קל״ב:י״א): מִפְּרִי בִטְנְךָ אָשִׁית לְכִסֵּא לָךְ – זֶה בְּחִינַת מָשִׁיחַ, בְּחִינַת תְּפִלָּה. אִם יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ בְּרִיתִי, הַיְנוּ עַל־יְדֵי בְּחִינַת יוֹסֵף.

ו וְעַל־יְדֵי הַגַּאֲוָה שֶׁל אֵלּוּ הַמַּנְהִיגֵי הַדּוֹר, עַל־יְדֵי־זֶה הֵם מַגְבִּירִים תַּאֲוַת נִאוּף בָּעוֹלָם, בִּבְחִינַת (משלי ו׳:כ״ו): וְאֵשֶׁת אִישׁ נֶפֶשׁ יְקָרָה תָצוּד, שֶׁעַל יְדֵי גַּאֲוָה מִתְגַּבֵּר תַּאֲוַת נִאוּף, שֶׁהִיא בְּחִינַת חוֹתָם דְּסִטְרָא אַחֲרָא, בְּחִינַת (ויקרא ט״ו:ג׳): הֶחְתִּים בְּשָׂרוֹ מִזוֹבוֹ; כִּי עַל־יְדֵי חֶרֶב הַגַּאֲוָה דִּקְדֻשָּׁה מִתְגַּבְּרִים עַל תַּאֲוַת נִאוּף, בִּבְחִינַת (תהילים מ״ה:ד׳): חֲגוֹר חַרְבְּךָ עַל יָרֵךְ, אֲבָל עַל־יְדֵי חֶרֶב הַגַּאֲוָה שֶׁל אֵלּוּ הַמַּנְהִיגִים הַנַּ"ל שֶׁמְּקַבְּלִים מֵהַגֵּרִים כַּנַּ"ל, מִתְגַּבֵּר, חַס וְשָׁלוֹם, תַּאֲוָה זוֹ כַּנַּ"ל:

כתיב (תהילים מ״ה:ד׳-ה׳) חגור חרבך על ירך גבור הודך והדרך, צלח רכב על דבר אמת וענוה צדק ותורך נוראות ימינך, יש לפרש חגור חרבך על ירך גבור זה ר"ה, כי ידוע שמוסף ר"ה מתיחס ליצחק מדת גבורה פחד יצחק, כי אז זמן חידוש החיים זה היום זכרון ליום ראשון, ותחילת הבריאה במחשבה היתה במדת הדין, וע"כ לא נזכר במעשה בראשית אלא שם אלקים, אלא שראה שאין העולם מתקיים הקדים מדת הרחמים ושתפה למדה"ד, וכבר פרשנו שלא הי' שם שינוי הכוונה אלא כך היתה הכוונה מתחילה שהבריאה תהי' במדת הדין, והעשי' והקיום והשכלול יהיו בהקדמת מדת הרחמים, וכך לעומתו בר"ה צריך כל אדם גבורה יתירה, ולהסתער במדה"ד על עצמו, לקבל חידוש חיים לתורה ועבודת ה' בתוקף חזק מאד: