חסידות על תהילים סח:כ

ב. מִי שֶׁנִּשְׁמָר מֵהִרְהוּרֵי עֲבוֹדָה זָרָה, זוֹכֶה בְּכָל פַּעַם לְבִטָּחוֹן עַד שֶׁאֵינוֹ דּוֹאֵג מַה יּאכַל לְמָחָר, וְהוּא בְּמַדְרֵגַת "בָּרוּךְ ה' יוֹם יוֹם", וְעַל־יְדֵי זֶה [הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא] לא הִבִּיט אָוֶן וְלא רָאָה עָמָל בּוֹ, וְכָל הַנּוֹגֵעַ בּוֹ כְּאִלּוּ נוֹגֵעַ בְּבַת־עֵינוֹ.

ב. מִי שֶׁנִּשְׁמָר מֵהִרְהוּרֵי עֲבוֹדָה זָרָה, זוֹכֶה בְּכָל פַּעַם לְבִטָּחוֹן עַד שֶׁאֵינוֹ דּוֹאֵג מַה יּאכַל לְמָחָר, וְהוּא בְּמַדְרֵגַת "בָּרוּךְ ה' יוֹם יוֹם", וְעַל־יְדֵי זֶה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, לא הִבִּיט אָוֶן וְלא רָאָה עָמָל בּוֹ, וְכָל הַנּוֹגֵעַ בּוֹ כְּאִלּוּ נוֹגֵעַ בְּבַת־עֵינוֹ.

בזה תבין באופן אחר מה שפתח ג"כ הכתוב כי תבאו וגו'. ושבתה הארץ שבת לה'. והענין שכתבתי לעיל ענין מאמר ש"ס בפ' דחגיגה ד' שנכנסו לפרדס בן עזאי הציץ ומת וכו'. וכ' מוהרש"א שהוא ענין דביקות נפשו בו ית' ונפרדה מהגוף ומת וכו' יעו"ש. והנה אין זה עיקר התכלית רק כמו שעשה ר"ע שנכנס בשלום ויצא בשלום וכפי' מוהרש"א שלא הרס לעלות וכו'. כי כוונת הבריאה של האדם הוא שיעשה תורה ומצות וחי בהם ולא שימות רק בהגיע זמנו להסתלק מעה"ז אז יראה שיוכל הרוח לעלות אל האלדים אשר ממנו חוצבה וכמ"ש וההוא תשובה אל האלדים וגו'. וכמ"ש מי שזכה לזכך ארציות חומרו של הגוף שיזכה לעלות בג"ע בחיים חיותו כמו אלי' וחנוך ור"י וכמ"ש הרמב"ן בפ' אחרי מות על פסוק וחי בהם שיש כמה מיני חיים לכל אחד כפי מדרגתו וכמ"ש מזה במ"א וכן היו במעמד הר סיני שהיו גופם מצוחצחים שפסקו זוהמתם וע"י עגל חזרו לזוהמתן וא"א לזכך כי אם אחרי הפר' גופו מנפשו כי אם יחידי סגול' הנ"ל