חסידות על תהילים פד:ב

ואומר אבד נצחי ותוחלתי מה' זכור עניי ומרודי לענה וראש זאת אשיב אל לבי על כן אוחיל חסדי ה' כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו. (איכה ג, יח-כ) יש לדקדק שהוה ליה למימר זאת אשיב אל לבי חסדי ה' וכו'. על כן אוחיל. ומדוע מקדים על כן אוחיל, המסובב להסבה שהוא חסדי ה' כי לא תמנו. אמנם הענין מה שקורין שבת חזון על שם מה שאינו לשבחן של ישראל, יש לומר שחזון לשון מחזה, מה שמראין היעודים רב טוב הצפון אחר כבוש המלחמה הגדולה בעזרת השם לנפשות ישראל הנשלחים לעולם הזה מחמת שהם אוהבי השם יתברך ואוהבים לו וכל מגמתם אליו קודם שנשלחו לעולם הזה למלחמה מראין להם רב טוב הצפון, אך בעונותינו הרבים תרגז בטנם של שונאי ישראל עלינו, אך ממה שאנו זוכרים עניינו ומרודינו ותשוח עלינו נפשנו מזה ניכר בבירור שלא אבד נצחינו ותוחלתינו חס ושלום, כי נגזר על המת שישתכח מן הלב מחמת שנסתלק הניצחון למעלה בלי תוחלת חזרה עתה, מה שאין כן חי אינו משתכח. וזהו זאת אשיב אל לבי, מה שזכור תזכור ותשוח נפשי מזה נראה בעליל כי לא נכזבה תוחלתי בכל יום על כן אוחיל. וזהו (תהלים פד, ב-ג) מה ידידות משכנותיך ה' כו' נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה', כי משכן על שם משכן שנתמשכן בעונותינו הרבים אך משכון ולא מכר, כי ציון במשפט תפדה, כמו משכון הנפדה וזה ניכר על ידי מה שנכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה' תמיד:

ויעש בצלאל את הארון עצי שיטים (שמות לז, א) הה"ד פתח דברך יאיר מבין פתים עצי שיטים במה שחטאו נתקנו חטאו בשיטים ונתקנו בשיטים שנאמר ועשו ארון עצי שטים (שמו"ר נ) הענין יובן ע"פ דכתיב (משלי לא, כו) פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה דאורייתא מחכמה נפקת כמבואר בזוהר והחכמה נקרא יו"ד והיו"ד נכתב רק י' אבל בהברה ולשון אי אפשר לדבר כי אם על ידי המילוי וא"ו דלי"ת הנעלם בתוך היו"ד ונגלה בדבור כן כביכול שמו יתברך וחכמתו במחשבה הראשונה לברוא העולמות יש מאין הסתום והגנוז הוצרך להתעלם ולהתלבש בעולמות כדי שיוכלו לסבול אורו הגדול כי שמש ומגן ה' אלהים (תהלים פד, ב) כמו שא"א להביט מאור השמש כי אם על ידי הגנה ומסכים מסך אחר מסך לפי עיני הראות ולכן נקרא עולמות מלשון העלם אך ההעלם הוא הגורם הגילוי שבלתי אפשרי היה לגלות שיוכלו לסבול הנבראים כל אחד על ידי העלמה והסתרה והקב"ה ממלא כל העולמות בהסתתרו והתלבשו בהם וכן אמרו בזוהר (הקדמת תיקוני זהר) וכד אנת תסתלק מנהון אישתארו כולהון שמהן כגופא בלא נשמתא ולזה רומז יו"ד שהיו"ד הוא סתים ונעלם ובתוכו המילוי וא"ו דלי"ת שהוא"ו דלי"ת נעלם וזהו להנחיל אוהבי יש (משלי ח, כא) העולמות שנבראו יש מאין הוא על ידי שאוצרותיהם אמלא על ידי המילוי שנעלם ונתכסה שזהו מלוי הוא"ו דלי"ת שבתוך היו"ד שנמשך על ידי הוא"ו למטה עד הדלי"ת ואמנם על ידי הוא"ו דלי"ת נתגלה היו"ד שיוכלו לדבר והוא"ו רומז המשכה מהיו"ד עד הדלי"ת שהוא מדריגה התחתונה הדלה מעצמה ולית לה מגרמה כלום רק מקבלת מהעליונים וכשהמדריגה דלה מתקרבת לקבל ממקורה הוא בהיפך אתוון די"ו שהדלי"ת משתוקק לעלות אל היו"ד על ידי הוא"ו וזה דיו לבא מן הדין להיות כנדון ר"ל כי כבר אמרנו שהעלם הוא הגורם הגילוי ולכן כתיב (דברים כט, כח) הנסתרות לה' אלהינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם וגו' ר"ל שע"י ההסתרה בא לידי הנגלות במדריגות התחתונים בכדי שיוכלו להשיגו וכשהמדריגה התחתונה מתקרב למעלה מתמתקין הדינים כי ההעלמה וההסתרה היא בחינת דין וצמצום כנודע ונמצא הגילוי שבמדריגות התחתונות בא על ידי הדין ואין הדינים נמתקין אלא בשרשם רצה לומר שמתעלים למעלה ומתקרבים לשרשם כל אחד לשרשו והיינו עולמו של יובל עלמא דחירות דאף על גב דמסטרהא דינין מתערין שם הוא ההמתקה ששם שרשי דינים שהדינים נמתקין בשרשם ולכן אמר והנגלות לנו ולבנינו עד עולם צריכים לקרב עד עולם של יובל ששם ההמתקה וזהו דיו לבא מן הדין (ב"ק כד ב) שהם העולמות שנתגלו על ידי הצמצום והדין שהסתיר אורו יתברך שמו להיות כנדון הוא המקור העליון ששם שרשי הדינים שמסטרהא מתערין ונקרא נדון דאיהו רחמים גמורים רק ממנה מתערין השרשים להמתיק הדינין ולכן נקראת התורה אני בינה לי גבורה (משלי ח, יד) ר"ל הגבורות והדינים שנשתלשלו למטה כשמתעלים לי שאני בינה ששם שרשי הדינים אז מתבטלין הדינים ונמתקין וזהו פיה פתחה בחכמה שהפתיחה של התורה היא בחכמה שמחכמה נפקת ונקראת תורת חסד על לשונה שנמתקין כל הדינים בשרשם כמ"ש אני בינה לי גבורה והבן.

אנכי האל בית אל. הלשון כמו האל של בית אל. הענין למשל לפי הנראה יש בית לדור בו ואדם הוא מלובש בגדים והבית הוא הכנה אל האדם כמו כן השראת קדושת המצוה צריכה שיהא לה בית שתמצא מקום לשרות בו והבית הוא מה שאדם מכין עצמו ולבו מכוון אל הבורא יתברך לעשות איזה מצוה קודם שעשאה והכנה זו הוא בית לדור בו קדושת המצוה. והנה לפי גודלם וקטנותם כך הוא הקבלה. וזה שאמר דוד המלך עליו השלום (תהלים פד, ג) נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה' לבי ובשרי ירננו אל אל חי, המכוון הוא כך, הכוסף וכלות נפש שלי לך נעשה לחצרות ובית לך השם. ואמר אחר כך לבי ובשרי וכו', שבא לשרות בו מאחר שעשיתי לו חצרות עם הכוסף שלי. והנה יש עוד בהכוסף מעלה יתירה, כי במעשה אינו רק מה שעושה דרך משל תפילין כשמניח אז אין בידו אלא מצות תפילין אבל הכוסף והתלהבות שיש לו להמצוה כדי לעשות נחת רוח להבורא הוא כולל כל המצות ומעלה עליו כאילו עשאן לכל המצות כמאמר חכמינו ז"ל (קידושין מ.) חשב לעשות ונאנס כו'. וזהו כוונת הפסוק כל המצוה אשר אנכי מצוך היום, אפילו מצות שאין נוהגין בזמן הזה אתה יכול לקיים באופן כשתשמרו מלשון ואביו שמר את הדבר (בראשית לז, יא) שתהא יושב ומצפה ומשתוקק אל המצוה מתי יבוא לידי ואקיימנה. וזו גם כן מה שאמר דוד (דברי הימים א' כב, יד) ואני בעניי הכינותי לה' אלף אלפים כו', פירוש כי מצות צדקה אי אפשר רק במתנות מעות אך אני אפילו בעניי הייתי מתלהב ואמרתי מי יתן ואוכל לבנות בית ובזה הכינותי אלף כו', כי נחשב עלי כאילו עשיתי בפועל. וזה פירוש הכתוב (תהלים קיט, קו) נשבעתי ואקיימה לשמור משפטי צדקך, פירוש נשבעתי לעשות ותיכף אקיימנה באופן לשמור משפטי צדקך כנ"ל. והנה מחמת הכוסף והתלהבות והכנת המחשבה בונה בית להשראת הקדושה של המצוה. ולזה יעקב אבינו נדר (בראשית כח, כ) אם יהיה אלהים עמדי והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלהים, ובשעה זו לא היה לו רק הכנה למצות לזה אמר הקדוש ברוך הוא אנכי האל בית אל, פירוש שעל ידי הכנה למצוה עשית לי בית ולזה שוב וכו' ואהיה עמך כו', דהיינו שאשרה גם שכינתי בעצמו עמך כי בתחלה לא היה רק אשר נדרתי לי נדר והיה רק בית והבן: