חסידות על תהילים פה:יב

כִּי כָל הָרְפוּאוֹת הֵם עַל־יְדֵי עֲשָׂבִים, וְהֵם גְּדֵלִים רַק עַל־יְדֵי אֱמוּנָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תענית ח): אֵין הַגְּשָׁמִים יוֹרְדִין אֶלָּא בִּזְכוּת אֱמוּנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח, וְצֶדֶק מִשָּׁמַיִם נִשְׁקָף. שֶׁכְּשֶׁיֵּשׁ אֱמוּנָה, אָז יוֹרְדִין גְּשָׁמִים וְצוֹמְחִים עֲשָׂבִים, וַאֲזַי יֵשׁ רְפוּאוֹת, אֲבָל עַל־יְדֵי נְפִילַת הָאֱמוּנָה אֵין גְּשָׁמִים, וַאֲזַי אֵין רְפוּאָה.

פַּעַם אַחַת נִפְתְּחָה מְעָרָה מִתַּחְתַּי. מְעָרָה – הַיְנוּ בְּחִינַת דְּבֵקוּת, בְּחִינַת: כְּמַעַר אִישׁ וְלֹיוֹת (מלכים־א ז). מִתַּחְתַּי – הַיְנוּ בְּחִינַת אֱמֶת. בִּבְחִינַת (תהלים פה): אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמַח. כִּי טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ (משלי כ״ב:ט׳), וְהַבְּרָכוֹת הֵם בְּחִינַת אֱמֶת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיהו ס״ה:ט״ז): הַמִּתְבָּרֵךְ בָּאָרֶץ יִתְבָּרֵךְ בֵּאלֹקֵי אָמֵן;

עוד י"ל אלה תולדות נח נח וגו' ומדרש הנ"ל דבארתי פסוק דחה דחתני לנפול וה' עזרני וגו' לא אמות כי אחי' וגו' דקשה דהוא כפל ונ"ל דכ' הרמב"ם בפ"ט מה"ל תשובה שהקשה מאחר ששכר מצות הוא לעה"ב וא"כ מה זה שכ' בתורה אם בחוקתי תלכו וכו' ומשני שאם יזכה יהי' פנוי בעה"ז ללמוד כדי שיזכה לעה"ב ג"כ ואם לאו מטרידין אותו כדי שלא יוכל לפקח בעסקי עה"ב וכו' יעו"ש וכן שמעתי כי לשעבר הי' היצה"ר רק לדחותו מעה"ב משא"כ עתה נתחכם לדחות האדם מעה"ז ומעה"ב כגון טרדת הפרנסה אשר יומם ולילה לא ישקוט ואין לו מנוחה בעה"ז ומכ"ש שאין לו פנאי לפקח בעסקי עה"ב ונדחה משניהם וכמאמר החכם ששאל את אחד שהוא טרוד תמיד בעסקי פרנסתו אם השיגו או לאו והשיבו שלא השיג כלום אמר לו אם במה שאתה עוסק בו לא השגת מכ"ש עסקי עה"ב. שאין אתה עוסק בו שלא השגת כלום עיין בס' מבחר פנינים מזה. ואמר החכם אלו הי' איפכא שעבור טרדת פרנסתו שהוא טרוד ואין לו מנוחה הי' לו עבור זה עה"ב עדיין הי' הדבר שקול אם לעשות כך וכו'. ובזה יובן דחה דחתני לנפול ב' דחיות מעה"ז ומעה"ב וכו' אך וה' עזרני וגו' לכך אני מתפלל לא אמות בטרדת עה"ז כדי שאוכל לפקח בעסקי עה"ב ובזה ואחי' לעה"ב וכמ"ש הרמב"ם הנ"ל ובזה יובן כי יש לו נייחא בעליונים לעה"ב ע"י שהי' לו מנוחה בעה"ז בעולם תחתון ולא הי' טרוד בטרדת עה"ז ופרנסה והי' לו פנאי להתבודד וז"ש את האלדי' התהלך נח וק"ל. ועי"ז יש לפרש פסוקי לך לך מארצך וממולדתיך וגו' אל הארץ אשר אראך וכ' בזוהר דמשביעין הנשמה ברדתה לעה"ז וכו' יעו"ש. ולפי הנ"ל רימז לך לך מארצך שיתרחק מארציות וחומריות עה"ז הנק' ארציך ומולדתך שלא יהי' טרוד בפרנסת עה"ז כדי שיהי' לו פנאי לפקח בעסקי עה"ב שהיא הארץ העליונה וז"ש אל הארץ אשר אראך שיתבודד בינו לבינו שיהי' רק לפניו ית' וזהו אשר אראך לפני ה' ישפך שיחו והבן. עוד י"ל דאי' בש"ס האי צורבא מרבנן דמרחמין לי' בני מתא לאו משום דמעלי טפי אלא דלא מוכח להו במילי דשמיא. ובזה יובן דקאמר שהי' נח לעליונים ולתחתונים ק' איך אפשר זה שיהי' נוח לתחתוני' וכו' אחר שהי' צדיק להוכיח דורו וביאר הפסוק עצמו את האלדי' התהלך נח שלא הי' מוכיח את אנשי דורו רק התרחק מהם והתבודד את האלדי' וגו' וק"ל. וז"ש לך לך מארצך שלא להוכיח אנשי דורך שעדיין לא יצא טיבעך והם מחזירין פניהם ממך וכנ"ל וז"ש ויהי רעב בארץ כמו בשפוט השופטים רק אל הארץ אשר אראך בהתבודדך ואח"כ ואגדלה שמך אז ונברכו בך כל משפחות האדמה שישיבו פניהם אליך ע"י תורה ומוסר שלך וק"ל.