חסידות על תהילים פ:יד

ובזה יובן הא דכתיב (בראשית כה כו) וידו אוחזת בעקב עשו ויקרא שמו יעקב. וכבר עמדו על זה המפרשים למה אחז בעקבו דוקא. וגם למה נקרא יעקב על שם העקב. ולפי מ"ש יתכן, כי הנה האברבנאל כתב הטעם דלמה כתיב (בראשית כה כד) תומים חסר ולא תאומים, דהוא לרמז שהיו שני העוברים תומים ושלמים זה לצדקתו וזה לרשעו, זה צדיק תמים וזה רשע תמים, עד כאן דבריו ודפח"ח. והנה יש להבין לפי דבריו שמהבטן היו תומים זה לצדקו וזה לרשעו, אם כן מה התערבות היה להם שיהיה הבחירה חפשית בשניהם. אך הנה ידוע מה שפירש מהרש"א בחידושי אגדות (מגילה י"א ע"א) על הפסוק (תהלים קכד א) לולי ה' שהיה לנו וכו', עיין שם. דהנה עשו נקרא חזיר היער (תהלים פ יד) קליפת חזיר, כמו דאיתא במדרש (ב"ר ס"ג ח') אתון קריתין לחזירתכון שם וכו'. ולפירושי יומתק מאד הא דאמר המדרש בלשון הזה דוקא בפסוק הזה, דהנה יש בו סימן טומאה בפיו וסימן טהרה ברגל, והוא מהתערבות של יעקב, ועל כן יעקב נאחז בו שם, והוא גם כן מזיק לו קצת משם, כדכתיב (דניאל ז ז) ושארה רפסה (וכפירוש מהרש"א שם יובאו דבריו למטה). וזה מפרש הפסוק וידו אוחזת בעקב עשו שהוא סימן הטהרה, על כן יש להם קצת התערבות, על כן ויקרא שמו יעקב כי זה עיקר החשיבות של יעקב, דבלא זה היה מוכרח ולכך נקרא על שם העקב, והבן. לפי שמבואר מזה הפסוק דעשו הוא חזיר, על כן יפה אמר המדרש על ויקרא שמו יעקב הנסמך לו בפסוק זה, אתון קריתון לחזירתכון שם, אף אני קורא לבני בכורי שם כנ"ל.

ויאמר עשו יש לי רב וגו' (בראשית לג ט), ויאמר יעקב וגו' (בראשית לג י). יובן על דרך דאיתא (בפרק קמא דחולין דף ז':) שאמר רבי פנחס בן יאיר לרבי כמדומה אתה שמודר הנאה מישראל אני, אלא ישראל קדושים הם, יש רוצה ואין לו, ויש שיש לו ואינו רוצה, ואתה רוצה ויש לך, עד כאן. והנה עשו נקרא חזיר היער (תהלים פ יד), שפושט טלפיו (ב"ר ס"ה א'), על כן אמר יהי לך אשר לך, כאלו אינו רוצה להנות משל אחרים מטעמיה דרבי פנחס בן יאיר, ואף שידע שיעקב מכיר בו מכבר, מכל מקום הלא היה פרוש ממנו ארבע ושלשים שנה, י"ד שנה שהיה בבית עבר, ועשרים שנה שבבית לבן, על כן הראה את עצמו כאלו לעת זקנותו נעשה צדיק. ולזה השיב לו יעקב בחכמה ואמר לו ולקחת מנחתי מידי וגו' ותרצני, כלומר דלקיחת המנחה היא לו לרצון ואם כן רוצה אני, ושמא תאמר יש רוצה ואין לו, לזה אמר קח נא וגו' כי יש לי כל, ואם כן אני רוצה ויש לי וראוי לך לקבל, והבן.

ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב (שמות יז יג). נ"ל על פי מ"ש זקני מהרש"א ז"ל בפרק קמא דמגילה (דף י"א ע"א) ובפרק קמא דב"ק (דף ג' ע"ב) אהא דאמר רב מבעה זה אדם, ושמואל אמר מבעה זה שן, דזה רומז על עשו שנאמר בו (בראשית כז מ) על חרבך תחיה, ועל זה רומז בדניאל (ז ז) במראה חיה הרביעית אכלה ומדקה ושארה ברגליו רפסה, דהיינו שתהיה כחה על כל העכו"ם לאכול ולכלות בשיניה, אך לגבי ישראל שהיא נקראת שארית, לא תהיה כחה לכלותם בשיניה בכח טומאה שלה ממקום שאינה מעלה גרה, אלא שיהיה כחה של ישראל ברגלה רפסה, ממקום שיש לה סימן טהרה שהיא מפרסת פרסה, ועל זה נאמר (תהלים קכד ב-ו) בקום עלינו אדם וגו', ודרשו (מגילה י"א ע"א) זה אדום, ומסיים (תהלים קכד ו) ברוך ה' שלא נתננו טרף לשיניהם, דהיינו שלא ניתן כחה על ישראל לאכול בשיניו מקום טומאה, עד כאן דבריו וש"י. ולדעתי כי יהושע פעל זה שהחליש הכח שהיה לו בפה, וזה אמרו ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב, היינו הפה של החרב, (ופי חרב, היינו כמו פי הארץ, פי הבאר, אבות פ"ה מ"ו). והנה להסביר גוף הדבר שאין להם כח על ישראל, רק ברגל שיש בו סימן טהרה, נ"ל דר"ל על פי שאמרו (מדרש שוחר טוב תהלים פ' (שוח"ט מזמור פ')) למה נקרא שמו חזיר (תהלים פ יד), מה חזיר היער פושט טלפיו וכו'. והנה זה שומה מאת ה' שאין להם העזה להרע לישראל, רק במקום שיש להם התנצלות וחלקו מחמאות פיהם להראות סימני טהרה, אף כי באמת טמא יקרא, מכל מקום אין להם כח להזיק כל כך עד שלא יהיה להם אמתלא. אבל אם ח"ו היו מזיקין בסימן טומאה, דהיינו שהיה להם העזה ח"ו להזיק בלי אמתלא, היה ח"ו כליה כי מי יאמר להם מה תעשה, וזה נכון ואמת בס"ד.