חסידות על תהילים צח:ו

לְשׁוֹן רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי וְכוּ': (תהילים צ״ח:ו׳)

אך הענין להיות מבואר בספרים שחסד גדול עשה הש"י עם ישראל שהודיעם יום הדין והמשפט בכדי שיעמדו על נפשם להלחם נגד השטן בתפלה ושופר, מה שאין כן לכל עובדי כוכבים, וכמ"ש במ"א מדברי המפרשים מגיד דבריו ליעקב וחוקיו ומשפטיו לישראל (תהילים קמו, יט) היינו יום ראש השנה שכתוב בו (תהילים פא, ה) כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום, ר"ל שאין יודעין משפט של עצמם אימת הוא, משא"כ ישראל שיודעין זאת נקהלו ועמוד על נפשם כמש"ה (במדבר י', ט) וכי תבואו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם היינו בראש השנה שצריכין לעשות מלחמה עם המקטרג הגדול ותקעתם בחצוצרות ונושעתם מאויביכם ע"י תקיעת שופר תהיה הישועה כמשארז"ל (ראש השנה ט"ז:) למה תוקעין בראש השנה כדי לערבב השטן, ואמר בירושלמי כד שמע קול שופר חדא בהיל ולא בהיל כד שמע תנינות בהיל אמר השתא ודאי אתי משיחא ועי"ז אינו יכול לקטרג, משא"כ כשאין תוקעין, וכמ"ש הט"ז (סי' תקפ"ה סק' ז') על פי חלום בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה' (תהילים צח, ו) על פי דברי רז"ל (ראש השנה ט"ז:) כל שנה שאין תוקעין בתחילתה מריעין לה בסופה והיינו לפני המלך ה' ע"ש.

(ב) ועוד נ"ל, בהקדים לפרש הפסוק (בראשית לב ב-ג) ויפגעו בו מלאכי אלקים (בראשית לב ג) ויאמר יעקב כאשר ראם וגו'. דהנה יש שני מיני מלאכים, א' שנבראו מששת ימי בראשית. ב' הנבראים מתורה ומצות. והנה כתיב (תהלים צא יא) כי מלאכיו יצוה לך וגו', ואיתא במגיד כי המלאכים שנבראו בכח הצדיק, הם עמו תמיד. וז"ש ויפגעו בו מלאכי אלקים דייקא שבראן אלקים מששת ימי בראשית, ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלקים זה כנ"ל, כי הנבראים על ידו הם היו עמו תמיד, לכך ויקרא שם המקום ההוא מחנים, מחנה אלקים כנ"ל, ומחנה מלאכים שלו, וההוא דייקא, כי במקום אחר היה עמו רק מחנה שלו לבד, ועל כן קרא מחנים ולא מחנה על שם החידוש לבד, כי ממחנה שלו דהיה עמו תמיד, ידע והבן דהם מחנה אלקים, והבן. אך באמת למה נשתנה לשלוח לו מחנה אלקים, ומזה ידע והבין דרצון השי"ת לשלחן לאיזה שליחות, ומן מחנה שלו לא רצה לשלוח ולהשתמש בהן, כיון שהם מהמצות והתורה לא רצה ליהנות מדברי תורה. והיינו וישלח יעקב מלאכים לפניו, ר"ל אותן שהם מלאכים לפניו וקודם לו, כמו ותעבור המנחה על פניו (בראשית לב כב), וכמו לפניו לא היה כן ארבה כמוהו (שמות י יד), שהוא לפניו בזמן, וכמו שפירש הטו"ז (או"ח סי' תקפ"ה סק"ז) בלפני ה' (תהלים צח ו) כנ"ל. או יאמר אותן שהם מלאכים לפניו ולא ממחנה אלהים, דלא רצה להשתמש בתגא. או יאמר דלכך שלח מלאכים, כדי שיגמור הדבר מהר בלי עכוב הדרך, והם אינם צריכין להליכה כלל אלא התפשטות, והיינו לפניו אל עשו שלא הלכו מלפניו כלל, ולכך לא נזכר שום הליכה, רק (בראשית לב ז) וישיבו המלאכים באותו מעמד, וישיבו היינו תשובת המאמר ולא תשובת הליכה, כמו וישב משה את דברי העם (שמות יט ח), והיינו לאמר, ר"ל תשובת המאמר ולא תשובת הליכה. ועל פי זה מדויק שפיר הפסוק וישיבו המלאכים אל יעקב לאמר, דלא נאמר ויאמרו לאמר, ומה ענין וישיבו לו לאמר. ולפי מ"ש אתי שפיר. וזה אמרם באנו אל וגו' ולא הלכנו כנ"ל, ונכון הוא בס"ד, (אחר כך מצאתי מעין זה באלשיך עיין שם).