חסידות על תהילים צט:ד

ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם (שמות כא א). במדרש (שמו"ר ל' כ"ג) הדה"ד (תהלים צט ד) ועוז מלך משפט אהב, אמר להם משה לישראל הרי נתן לכם הקב"ה את תורתו, אם אין אתם עושים את הדינין, הוא נוטל את תורתו מכם, למה שלא נתן לכם את התורה אלא על מנת שתעשו את הדינין, שנאמר ועוז מלך משפט אהב, ואם עשיתם את הדינין, עתיד הקב"ה להחזיר בתי דינין שלכם, שנאמר (ישעיה א כו) ואשיבה שופטיך וגו', מה כתיב אחריו (ישעיה א כז) ציון במשפט תפדה, עכ"ל (והובא בחן טוב פרשה זו), ועיין שם מה שדקדקו בו. והנ"ל על פי העקרים (מאמר שלישי פרק ט"ו) שהאריך לבאר ענין המשפטים שנותנין שלמות לנפש ככל המצות, עיין שם. והנה זה ידוע מדבריו דאם עושה המשפטים על הבחינה שמקיים צוויו ית"ש, ודאי נותן שלימות ככל המצות, רק אם עושה רק על בחינת קיום הקיבוץ, אינו נותן שלמות, וכן בכל המצות אם אינו עושה רק למען עצמו, אינו נותן השלימות. והיינו אני נוטל תורתי מכם, ר"ל בחינה זו שאני נותן התורה ומצוה כיון שבזה שאין אתם עושים הדינין, הרי נראה שאף השאר אין אתם עושים על בחינה זו, ואם כן שאני נוטל רק בחינה זו, לא נשאר רק המעשה ואינו נותן שלמות והבן, ואמר למה וכו', ר"ל אף אם תכוונו בשאר כראוי ומומר לדבר אחד לא הוי מומר לכל התורה כולה, מכל מקום לא יתכן כונה הזכה בלי הישרת המדות מנקימה ונטירה וקנאה ושנאה והשגת גבול וגזילה וגניבה וכיוצא בהם שיסודם העדר הבטחון, ועל ידי המשפטים נעדרים ויוכל לנקות הבטחון והוא יסוד הרחקת החונף, כמבואר בחובת הלבבות (שער הבטחון ושער יחוד המעשה), ומי שאינו קונה זה לא קנה כלום, ולא יתכן לו שום מעשה זכה לאלקים. והיינו ועוז מלך, היינו מי שמחזיק בתורה שנקרא עוז (עיין זבחים קט"ז ע"א), משפט אהב בעצם, כי בודאי כבר הוא בעל מדות טובות, כיון שכבר מחזיק בתורה הק' אינו יכול לסבול עול ואוהב משפט, והבן. והנה ידוע (ע"ז ה' ע"א) דדור המדבר בעת קבלת התורה היו כמלאכי אלקים, והיה תועלת המוחש קיום הקיבוץ וגם העסק בדברים גשמיים מלאכה נמבזה ונמאס בעיניהם, וידוע דרושם הקבלה נשאר לנצח, כמו שאמרו רז"ל (שבת ק"ל ע"א) כל מצוה שקבלו בשמחה וכו', לכך צריך היה משה להבינם שיקבלו בחשקות נמרץ, והבן. ועל פי זה נתיישב הוא"ו של ואלה המשפטים דמוסיף על ענין ראשון, שיש בזה שלימות הנפשיי כמו בראשונים, והבן.

ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם אא"ז מו"ר ז"ל הגיד בשם הרב מפרשיסחא ז"ל שיהיו משפטי ה' קודם חיות האדם וזה לפניהם והוא ענין הקדמת נעשה לנשמע כו'. גם ברש"י ז"ל מה הראשונים מסיני כו'. ופרשנו עפ"י דברי מו"ז ז"ל שגם משפטי ה' אף שיש בהם טעמים. עכ"ז כל הטעמים ע"י רצונו ית' והוא העיקר. והטעמים נמשכים אחר רצונו. וז"ש שהם מסיני. אף שהשכל מבין שכך צריך להיות עכ"ז הכל ע"י שכך גזרה חכמתו ית'. וז"ש אתה כוננת מישרים פי' שע"י רצונו יתברך נעשו משפטיו ישרים וכל העולם מודים ומבינים שישר משפטיו שכל הדעת נמשך אחר רצון השי"ת כנ"ל. וכן צריך להיות ציווי השי"ת קודם לשכל האדם וזהו לפניהם כנ"ל. ובנ"י הקדימו נעשה לנשמע פי' שהי' חביב אצלם יותר מה שזוכין לעשות רצון עליון ממה שיבינו הטעם של המצוה. ועי"ז זכו שיבינו גם הטעמים כי מקודם ניתנו הדיברות אח"כ המשפטים. וכ"כ מגיד דבריו הוא הנהגתו יתברך בלי הבנת הטעמים אח"כ חוקיו ומשפטיו כו' וכן הוא בכל מצוה בפרטות כמו שמקיים האדם בפשיטות בלי השגה כראוי רק שרוצה לקיים מצות השי"ת זוכה אח"כ להבין הטעם. וז"ש רש"י ז"ל לא תעלה על דעתך כו' ותמוה וכי מרע"ה אשר מסר נפשו בעבור ישראל לא הי' חפץ להבין לבנ"י הטעמים. אך כי באמת העיקר לקיים מצות השי"ת בלי הבנת הטעמים. רק שהשי"ת אמר שבנ"י זכו ע"י הקדמת נעשה לנשמע שיבינו גם הטעמים כנ"ל:

ד וְעַל יְדֵי מָה זוֹכֶה לִבְחִינַת מִשְׁפָּט – עַל יְדֵי צְדָקָה, שֶׁעַל יְדֵי צְדָקָה אוֹחֲזִין בְּמִדַּת הַמִּשְׁפָּט, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים ל״ג:כ״א): צִדְקַת ה' עָשָׂה וּמִשְׁפָּטָיו, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהילים צ״ט:ד׳): מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בְּיַעֲקֹב וְכוּ',