חסידות על תהילים צ:יב

כְּשֶׁאָדָם מְשַׂמֵּחַ עַצְמוֹ בְּשִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה, וְהַשִּׂמְחָה גְּדוֹלָה כָּל־כָּךְ, עַד שֶׁנּוֹגַעַת עַד רַגְלָיו, הַיְנוּ שֶׁמְּרַקֵּד מֵחֲמַת שִׂמְחָה, זֶה הַבְּחִינָה נִקְרָא: וְנָבִיא לְבַב חָכְמָה (תהילים צ׳:י״ב). הָרַגְלַיִם הֵם נֶצַח וָהוֹד, בְּחִינַת נְבִיאִים, נִתְעַלִּים לִבְחִינַת לֵב עַל־יְדֵי הַשִּׂמְחָה שֶׁבַּלֵּב, כִּי הַשִּׂמְחָה מַעֲלָה אוֹתָם. וְזֶהוּ הָרִקּוּד שֶׁמַּעֲלֶה רַגְלָיו בְּכָל פַּעַם.

ויהי כאשר ראה יעקב את רחל (בראשית כח, י). רמז לשמחת חתן וכלה שהוא כמו שמחת רגל. הנה כתיב (יחזקאל יא, יט) והסירותי את לב אבן, היינו הסטרא אחרא השורה על לבות בני ישראל ומונע הנבואה מלב בני ישראל כנאמר (תהלים צ, יב) ונביא לבב חכמה, שהלב נובע חכמת הנבואה. וזהו ויגל את האבן, הוא האבן המכשול. מעל פי הבאר, באר רומז על הלב שנובע נבואת חכמה: