חסידות על תהילים קד:לד

יֶעֱרַ֣ב עָלָ֣יו שִׂיחִ֑י אָ֝נֹכִ֗י אֶשְׂמַ֥ח בַּיהוָֽה׃

ליקוטי מוהר"ן

אָנֹכִי אֶשְׂמַח בַּייָ, יִתַּמּוּ חַטָּאִים מִן הָאָרֶץ (תהילים ק״ד:ל״ד-ל״ה)
שאל רבBookmarkShareCopy

קדושת לוי

אמנם זהו רק תחבולות נחש. אבל באמת הנה ידוע בענין בחינת עץ הדעת ששרשו ומקורו הוא רפ"ח ניצוצין קודם שנפלו בשבירה אשר שרשם גבוה מאוד נעלה. אך על ידי חטא של אדם הראשון נפלו רפ"ח נצוצין הנ"ל בשבירה וירדו למטה מטה עד שנתלבשו בתערובת טוב ורע בקליפות נוג"ה ובדברים גשמיים ואשר זה עיקר עבודת האדם בעולם הזה לאתהפכא חשוכא לנהורא להעלות הנצוצות ההם להעלותם למעלה מעלה לשרשם ומקורם, ולכן היה ציוי השם יתברך לאדם שלא יאכל מעץ הדעת הזה כי לא היה בכחו להמשיך הארת הנצוצות למטה כמו שהם למעלה כי שרשם גבוה מאוד. ועל ידי חטא של אדם הראשון נפלו הנצוצות למטה מטה כנ"ל כנודע. אך הנה על ידי עבודת הצדיקים בתורה ומצות מהפכין הנצוצות מחשוכא לנהורא ועולין למעלה מעלה לשרשן ומקורם. וכאשר נתעלו למעלה ניתוסף אורם כיתרון האור מתוך החושך וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות לד:) במקום שבעלי תשובה עומדין וכו', וכמו על דרך משל בבן שנתרחק מאביו והוא מתעתע בדרך עקלתון ואחר כך כשחוזר ובא אצל אביו ניתוסף תענוג גדול מאוד:
שאל רבBookmarkShareCopy

תפארת שלמה

ויוצא משה את העם לקראת האלהים מן המחנה ויתיצבו בתחתית ההר. הנראה לרמז בזה דרך הישר לכל האיש הרוצה לגשת אל התורה ועבודה לבל יהי' נתפס ברשת היצר להביא מורך בלבו ממדת העצבות ומ"ש ח"ו לאמור מי אתה כי תעמוד לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה ואתה מלא עון ופשע. רק האדם צריך להתחזק מאד להשליך כל חטאתיו ופשעיו עתה מנגד עיניו בשעת העבודה רק יעשה בשמחה וטוב לבב. ועת לכל חפץ לקחת מועד בשעה אחרת בהרהור תשובה בלב נשבר ונדכה אך בשעת העבודה לא העת לזה. וז"ש סור מרע ועשה טוב פי' סור עתה מהרע בעת אשר אתה עושה טוב. ואין מעבירין על המצות. פי' אין מזכירין העבירות בשעת עשיית המצות. למען תוכל לעשות המצוה בשמחה. וז"ש (בתהלים קד) יערב עליו שיחי אנכי אשמח בד' יתמו חטאים מן הארץ כו' פי' שהאדם צריך להיות לו אמונה חזקה בדבר זה שכביכול הבורא ב"ה יש לו תענוג ושמחה מעבדות שלו כמ"ש אנכי אשמח בד' פי' אביא השמחה בהש"י. לכן יתמו חטאים מן הארץ אינני מעלה בזכרוני עתה כל החטאים ופשעים אשר עשיתי וימחה זכרונם מלבבי עתה. וזה הרמז בפ' הנ"ל ויוצא משה את העם לקראת האלהים וכו' כאשר כבר בארנו כי משה רבינו עליו השלום הי' כולל הדעת מכלל ישראל והוא הנשתבח מאד במדת הענווה כמ"ש והאיש משה עניו מאד כו' וממילא היו כל ישראל ג"כ כלולים במדת הענוה. והי' משה רבינו ע"ה ירא לנפשו לבל יפלו בנ"י ח"ו ברשת הענוה פסולה ולא יקבלו את התורה בשמחה. לכן כתיב ויוצא משה את העם לקראת האלהים שידעו ויבינו כי הם עומדים לקראת אלהים. כי ביום הזה הנבחר למ"ת הנה היחוד הוא עם כאו"א מבנ"י פנים בפנים כמ"ש פנים בפנים דבר ד' עמכם לכן בכל קרבנות המועדים כתיב להקריב אשה לד' כי כל המצות הנעשים היחוד הוא ע"י השכינה הקדושה שנקראת אשה לד'. אבל ביום הבכורים כתיב והקרבתם עולה לריח ניחוח לד'. כי ביום שבועות אינו צריך לעשות היחוד ע"י השכינה רק כביכול הבורא ב"ה מתיחד עם כאו"א מבנ"י כנ"ל. וז"ש ויתיצבו בתחתית ההר שהי' להם מעמד ומצב לקבלת התורה שהיו במדת הענוה ולקבל התורה בשמחה:
שאל רבBookmarkShareCopy