עַד־עֵ֥ת בֹּֽא־דְבָר֑וֹ אִמְרַ֖ת יְהוָ֣ה צְרָפָֽתְהוּ׃
דברי אמת
וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אני ה'. צריך ביאור אך הנה כתיב (תלים ק"ה) עד עת בא דברו אמרת ה' צרפתהו כי הנה כתיב ואני ערל שפתים ופירש הזוהר כאשר אבאר פירושי דהיה כתיב (קהלת ח׳:ד׳) באשר דבר מלך שלטון ומי יאמר לו מה תעשה דהנה קודם בא להמוח המחשבה ומשם לקול ומהקול להדיבור והוה הדיבור מקבל. אעפ"כ מהרב הוי הדיבור ראש והתחלה שממנו בא להתלמיד רישא דלא אתיידע שבא להתלמיד שכל ומחשבה והנה שהי' הדיבור סוף אצל הרב להתלמיד הוי אפילו קודם מהתחלה והנה דיבורו ית' הוי מלכות כי ע"י דיבור שגוזר מתקיים ניכר מלכותו אך ידוע ע"י התשובה נתבטל הגזירה וזה כאשר דבר מלך שלטון ומי הוא התשובה יאמר לו מה תעשה הלא צריך רחמים על ישראל להיות כבוד שמים (וי"ל נמי מי הצדיק הנקרא מי כדאיתא בספר מ"ע) והנה השכינה היא בגלות היא הדיבור פי' ודאי שאין מי למשול בו חלילה ואם כ"א שטובת ישראל היא כבוד שמים והנה אם היה הדיבור שלו בגלוי למשול בכל לא היה גלות כלל אך הוא מצמצם שכינתו ודיבורו וממשלתו בשביל הכרח הגלות. והנה השכינה בגלות עמנו כדי למשול באומות ולהטות לכם כרצונו הרע ית' שלא לבלבל אותנו ושלא לחרוב חליל' כחפצם הרע ר"ל אך בהצנע. וזה עד עת בא דברו להיות דברו בגלוי. אמרת הי' צרפתהו הי' אמירה עכ"פ הוא חב"ד ומוחין לקיום ולפעמים גם תוספת. והנה דבר ה' היא גילוי שכינתו להתגלות הוי' ב"ה והיא לישראל כי חלק הוי' עמו וכן במצרים קודם הגאולה לא הי' דבר ה' בגלוי וזה ואני ערל שפתים אני הוא דבר מלך שלטון לומר אני אני הוא ערל שפתים ?הספח הו' אשום כי לולא כן לא הי' גלות אך אעפ"כ מלכותו בכל משלה ולפעמים יש דבר מלך שלטון להפיל פחד על שונאי ישראל שלא ירעו יותר מדאי ושלא יגרמו לעבור על דת. וזה וידבר אלקים אל משה הוא גבורה להפיל פחד על שונאינו ולענין מה שצריך לישראל. ויאמר אליו אני ה' ולא כתיב וידבר לענין זה כי לולא זה לא הי' גלות כנ"ל: