חסידות על תהילים קז:יז

אֱ֭וִלִים מִדֶּ֣רֶךְ פִּשְׁעָ֑ם וּֽ֝מֵעֲוֺֽנֹתֵיהֶ֗ם יִתְעַנּֽוּ׃

ליקוטי מוהר"ן

ה וּלְהַעֲלוֹת נִיצוֹצֵי הַדִּבּוּר צָרִיךְ לְתַעֲנִית. וְזֶה בְּחִינַת (תהילים ק״ז:י״ז): מִדֶּרֶךְ פִּשְׁעָם וּמֵעֲו‍ֹנוֹתֵיהֶם יִתְעַנּוּ וְכוּ', אֲזַי: יִשְׁלַח דְּבָרוֹ. כִּי עִקַּר תִּקּוּן הַדִּבּוּר, הוּא עַל־יְדֵי הַתַּעֲנִית. כִּי עִקַּר יְנִיקַת הַקְּלִפּוֹת, אֵינוֹ אֶלָּא מֵאֲחוֹרֵי הַקְּדֻשָּׁה, כִּי מִפְּנֵי הַקְּדֻשָּׁה אִי אֶפְשָׁר לָהֶם לִינֹק, מֵחֲמַת בְּהִירוּת אוֹר.
שאל רבBookmarkShareCopy

ישמח משה

והנה אחר כמה שנים שנתקשיתי בזה, בא לידי ספר יערות דבש מהגאון מהר"י ז"ל, וראיתי שגם הוא עמד על קושיא זו ושמחתי. וכן קשה על מזמור לדוד הנ"ל, דהלא קיימא לן בגמרא (פסחים קי"ז ע"א) דכל מקום שנאמר לדוד מזמור, מתחילה רוח הקודש ואחר כך מזמור. וכל מקום שנאמר מזמור לדוד, מתחילה מזמור ואחר כך רוח הקודש. ואיך יחול בזה רוח הקודש, כיון שהוא כולו עצב, ויתכן שיהיה קושייתי נכלל בכלל קושיית הגמרא קינה לדוד מיבעיא ליה, והתירוץ על זה תיסוב שיש שמחה מצד זה. ויש להמתיק הדברים, כי הטובה שבכל הטובות הוא התקרבות להשי"ת, והרעה הגדולה שבכל הרעות הוא התרחקות, אך אנן אטומין ליבן וסמן עיינין להבין זה, כי מה שאיננו נצחי אף שיתארך מהזמן, היה כלא היה כי עבר ועתיד לפניו בסוג אחד, ואם כן כל הדבק בו יותר, הוא מבין יותר זה. אך הנביא הוא פקח, ואין לך שמחה גדולה מזה מהעונשים שמקרבין אותנו אליו אחר התרחקות גדול, ולמי שיש לו לב להבין, ישכיל כי אין רע יותר מעצם העבירה המרחק מאתו ית', והעונש הוא טוב המקרב. ונכון זה התירוץ גם כן על מגילת קינות כמו שפירשתי המדרש הנ"ל, וכן מפורש ברבה (איכ"ר פ"ד כב) בפסוק תם עונך בת ציון, טובה מגילת קינות יותר ממ"ח נביאים, שבה נטלו ישראל איפיכין על עונותיהם. ועל פי זה תבין מאמר המקונן אם תאכלנה נשים פרים משמיעים, ואם יהרג במקדש ה' כהן ונביא לא מודיעים, והבן כי זה הוא צרה העיקרית, והבן. ועל פי זה מה מתוק מאמר המקונן (ירמיה יב יד) כה אמר ה' על כל שכיני הרעים את אשר הקראם מודיעים ואת אשר עשו לא משמיעים. שכיני הרעים דייקא, כי אם היה שכיני טובים באהבה כראוי, היה להם להודיע מה שעשו ולתקן מעשיהם בכדי שיכופר, ושייך לזה מה ששמעתי בפסוק (תהלים קז יז-יח) אוילים מדרך פשעם ומעונותיהם יתענו, דאלו שהם תאיבים למאכל, אלא שעם כל זה מתענים, נקראים אוילים. ועיקר התענית אשר (תהלים קז יח) כל אוכל תתעב נפשם, בשומו על לבו גודל המרירות החטא כאלו ויגיעו עד שערי מות, שאז אפילו נותנים לו כל מיני מעדנים שבעולם, נפשו תתעב בהן, עד כאן דבריו.
שאל רבBookmarkShareCopy