כָּל־אֹ֭כֶל תְּתַעֵ֣ב נַפְשָׁ֑ם וַ֝יַּגִּ֗יעוּ עַד־שַׁ֥עֲרֵי מָֽוֶת׃
ערבי נחל
ובזה פירשתי במקום אחר אוילים מדרך פשעם כו' (תהילים קז, יח) ירצה, לצד שארז"ל (סוטה מ.) אין אדם חוטא אלא אם כן נכנס בו רוח שטות, אמר שיש אולת אשר הוא יותר אולת מהפשע גופיה, ומהו זאת, אמר: ומעונותיהם יתענו, ר"ל שתיכף שהולך מהעון מתענה מיד ועי"ז כל אוכל תתעב נפשם ויגיעו כו' וק"ל.
תולדות יעקב יוסף
עוד יש לפרש בהקדים ש"ס ע"ז וגם בפ"ט דשבת א"ר חזקי' מ"ד ארץ יראה ושקטה אם יראה למה שקטה ואם שקטה למה יראה אלא בתחילה יראה ולבסוף שקטה כדריש לקיש דאר"ל מ"ד ויהי ערב ויהי בוקר יום הששי ה"א יתירה מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית וא' להם אם ישראל מקבלין תורתי מוטב וכו'. והקשו התו' תימא לר' יוסי דס"ל בז' ניתנה תורה מאי יום הששי וי"ל וכ' וכבר העיד מוהרשא' כי שנויי דחיקא נינהו יעו"ש ונראה לתרץ ק' התס' עם שאר הספיקו שבש"ס. דיש מצוה בשבת זכור את יום השבת לקדשו והוא בדברות ראשונים ובדברות אחרוני' נאמר שמור את יום השבת לקדשו ואמרו חז"ל שמור וזכור בדיבור א' נאמרו וכו' והקשה האלגזי בספרו שמע שלמה למה אמרו שמור וזכור בדיבור א' נאמרו הא כל עשרת הדיברות בדיבור א' נאמרו כדאי' במכילתא וידבר אלדי' את כל הדברים האלה מלמד שכולם בדיבור נאמרו וכ' ועוד הקשה מש"ס דמכות א"ר שמלאי אנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה שמענו וכ' משמע דתו לא והכא במכילתא קאמר דכל י' דברות נאמרו מפי הגבורה ורצה לתרץ דחזר ופירש רק ב' דיברות אלו אנכי ולא יהי' לך וכ' אפס דהקשה לפ"ז מש"א חז"ל שמור וזכור בדיבור א' נאמרו אימת קאי אי בפעם א' כל י' דיברו' נאמרו בפעם א' בדיבור אחד ואי כשפירש הא אמרת דלא פירש רק אנכי ולא יהי' לך וכו' יעו"ש דכת' בעצמו שהוא דחוק.
ליקוטי מוהר"ן
הַיְנוּ, כְּשֶׁאֵין אֱמוּנוֹת חֲכָמִים, וְאֵין שׁוֹמֵעַ לָהֶם, בִּבְחִינַת (ישעיהו כ״ט:כ״א): וְלַמּוֹכִיחַ בַּשַּׁעַר יְקֹשׁוּן; עַל־יְדֵי־זֶה בָּאִים לְחֹלִי עַד אֵין מַרְפֵּא כַּנַּ"ל, בִּבְחִינַת (תהילים ק״ז:י״ח): וַיַּגִּיעוּ עַד שַׁעֲרֵי מָוֶת. אֲבָל כְּשֶׁיֵּשׁ לָהֶם אֱמוּנָה, אֲזַי נִפְתָּחִים לָהֶם שַׁעֲרֵי הַקְּדֻשָּׁה, בִּבְחִינַת (ישעיהו כ״ו:ב׳): פִּתְחוּ שְׁעָרִים וְכוּ' שׁוֹמֵר אֱמוּנִים. וּכְשֶׁזֶּה קָם זֶה נוֹפֵל, וְאָז נוֹפֵל שַׁעַר אֲרָם פַּעַם אַחַת: