חסידות על תהילים קטו:טז

הַשָּׁמַ֣יִם שָׁ֭מַיִם לַיהוָ֑ה וְ֝הָאָ֗רֶץ נָתַ֥ן לִבְנֵי־אָדָֽם׃

ישמח משה

וידבר ה' אל משה בהר סיני (ויקרא כה א). בילקוט שמעוני (ילקו"ש רמז תרנ"ח) א"ר אליעזר הקפר כתיב (שיר השירים ה טו) שוקיו עמודי שש מיוסדים על אדני פז, העמוד הזה יש לו כותרת מלמעלה ובסיס מלמטה, מה כתיב למעלה מן הענין (ויקרא כה ב) ושבתה הארץ, ואחר כך כתיב (ויקרא כה ח) וספרת לך שבע שבתות שנים, עד כאן. ואומר דרשוני וחיו. ונ"ל על פי מ"ש בספר בנין אריאל הטעם שנאמר גבי שמיטה (ויקרא כה ד) שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור, ואצל יובל לא נאמר רק שדך לא תזרע (ויקרא כה יא). דבגמרא מו"ק (דף ג' ע"א) אמרינן מכדי זריעה וזמירה חדא מילתא היא, למה לי דכתב רחמנא, עיין שם. ואמר בספר הנ"ל לתרץ, דהא רש"י כתב בפסוק ושבתה הארץ שבת לה', לשם ה', ופירשו המפרשים דר"ל שלא תאמר דהטעם של שמיטה, היא כדי שתנוח הארץ שנה אחת ולא תכחש חילה, עד כאן דבריהם. והשתא נ"ל דזה כונת התורה בזה, שלא תאמר דהאיסור זריעה הוא משום שתהיה בור שנה אחת היא תועלת לקרקע, לכך אמר וכרמך לא תזמור, דזמירה היינו כריתות ענפים רעים, וזה ודאי דהנחת הזמורים הרעים אינו מועיל לקרקע, ואף על פי כן אסרה התורה, שמע מינה דלא משום תועלת עבודת הקרקע הוא. והשתא אתי שפיר דביובל אין צריך לזה, דליכא למטעי שהוא משם שיהיה שנה אחת בור, דהא בשנה שלפניו שהוא שנת תשע וארבעים, שנת השמיטה היא, ואם כן כבר הוי שנה אחת בור, לכך אין צריך לומר וכרמך לא תזמור, דזריעה וזמירה חדא מילתא הוא, עד כאן דבריו ודפח"ח. ועכשיו נמתיק הדברים, דהכונה פשוטה של מצות השמיטה והיובל, הוא להורות כי לא עזב ה' את הארץ והכל שלו, ובעת שרוצה שלא לעבוד לא יעבדו, הכל כפי חפצו ורצונו ית"ש כעושה בשלו ולה' הארץ ומלואה (תהלים כד א), רק אם עושים הכל כפי התורה והמצוה, אז והארץ נתן לבני אדם (תהלים קטו טז), והמצוה הנ"ל הוא עמוד המורה על השגחה. והנה היו מהפכים דברי אלקים חיים לומר דאדרבה זה מורה על סילוק השגחה, והעולם כמנהגו נוהג על פי טבע, ולכך נצטווינו על השמיטה שיהיה שנה אחת בור, ונמצא יפול עמוד השגחה. לכך אחר שאמרה התורה שדך לא תזרע, שהוא עמוד המורה על השגחה כנ"ל, חששה התורה שלא יפול עמוד הנ"ל, עשתה התורה בסיס תחתיו וכרמך לא תזמור, וביובל אין צריך לבסיס תחתיו, כי כבר יש לו כותרת מלעיל, על דרך משל עמוד שרוצין להחזיקו שלא יפול, עושין לו בראשו כמין עטרה בברזל או בעץ, ומדביקו ומחזיקו בכותל, או מלמטה עושין לה בסיס. והנה יובל יש לו כותרת מלעיל, שהרי נאמר ושבתה הארץ, ר"ל דבשנת שבע שהיא שמיטה שבתה הארץ, ואחר כך וספרת לך וגו', אם כן ממילא ידעינן דשנה שלפני היובל הוי שנת שבע ושבתה הארץ וליכא למטעי, לכך אינו צריך לבסיס תחתיו. והיינו דברי ר' אליעזר הקפר, שהיה קשה לו קושית הבנין אריאל למה בשמיטה נאמר וכרמך וגו' וביובל לא נאמר, גם קושית הגמרא במועד קטן. לכך אמר רבי אלעזר הקפר כתיב שוקיו וגו', דעמודים חזקים צריכים ליסודות המחזיקים, והיינו העמוד הזה יש לו כותרת מלמעלה ובסיס מלמטה, היינו וא"ו המחלקת, ר"ל או בסיס מלמטה, ור"ל לכך בשמיטה צריך לבסיס מלמטה שאין לו כותרת מלמעלה, אבל ביובל מה כתיב למעלה מן הענין ושבתה הארץ, ר"ל שבשנת שבע ישבות הארץ, ואחר כך וספרת לך שבע שבתות וגו', וקדשתם את שנת החמשים, הרי ידעינן דשנה שלפני יובל שובת ארץ, ואם כן יש לו כותרת מלמעלה דליכא למטעי, לכך אינו צריך לבסיס תחתיו כנ"ל, והוא כפתור ופרח בס"ד.
שאל רבBookmarkShareCopy

ערבי נחל

וזה ביאור הפסוק הראשון, כי ידע שישראל יצטערו על פטירתו והבינם דבר זה, ואמר להם בן ק"כ שנה אנכי היום שמלאו ימי כו' ונשלם בחינת תורה לא אוכל עוד לצאת ולבא, ודרשו רז"ל (סוטה י"ג:) דמיירי בדברי תורה, ר"ל לצאת מתורה ולבא לנבואה, דהא וה' אמר אלי לא תעבור את הירדן הזה לכן בהכרח שימות. ואמנם עדיין יש לשאול מאחר שקשה לפני הקב"ה לגזור מיתה על הצדיקים ולא מת רק לפי שנסתמו ממנו מעיינות החכמה, הקצור קצרה יד ה' לבלתי יסתלקו ימי תורה ויהיה עוד ימי תורה ולא יסתמו ממנו מעיינו חכמה. אך אמר הכתוב (תהילים קטו, טז) השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם, ר"ל השמים וכל העולמות קדושתם שוה תמיד כי הנהגתם מה' בעצמם, לכן הם תמיד בקדושה אחת בשוה כל עולם ועולם כערכו, אבל הארץ שהאנשים בה עשה ה' שיהיו בעלי בחירה והם מנהיגים קדושתה כפי ערך קדושתם ועבודתם, לכן גם אחרי שנתמעטו נשמות ישראל ולא היו רק בערך נבואה, אי אפשר עוד שיהיה זמן תורה כי הארץ נתן לבני אדם לא ישנה ה' מהנהגתם.
שאל רבBookmarkShareCopy

שיחת מלאכי השרת

ולפי הדבר אחר דמפרש רק אנביאים צריך טעם למה לא אמר כל מלאכיו. ונראה שהוא על דרך אותה פלוגתא (סנהדרין ע"ח א') אי כל נפש או כל דהוא נפש ויש כזה בהרבה מקומות בש"ס ועי' בכורות (ג' א') ומנחות (י"א ב') ובתוס' שם עי' שם. וכן כאן לפי הדבר אחר כל משמע כל דהוא שאפי' רק כל דהוא מצבאיו שלא נשתמשו בו אלא בפעם אחד ההודי' נמשכת ממנו להשי"ת. משא"כ אצל מלאכיו בעינן מלאכים שלימים שהם הנביאים ולא כל דהוא ממלאכיו שאז גם הפושעים ישראל שמלאים מצות שאז לפי השעה ההוא הוא מלאכו של ד' הם היו ג"כ בכלל. וצבא הוא המיוחד לשירות המלך משא"כ מלאך הוא רק שלוחו ולא המיוחד לשמשו. וכך ההבדל שבין עליונים לתחתונים כמו שנאמר (תילים קט"ו ט"ז) השמים שמים לד' והארץ נתן לבני אדם שכחות העליונים הם נעלנמים מעין האדם וא"כ אין בריאותם אלא לצורך תשמיש ד' בלבד שגם הוא נעלם מעיני בשר. משא"כ הארץ שהיא המגושמת ונראת לעין ולא בדוגמת של השי"ת שאינו נראה ולכך עיקר שימושה לבני אדם ולא משמשת לד' רק שהוא עשיית רצונו שכך רצה ד' שתהי' ארץ מוגלמת נתונה לבני אדם. ונמצא אין ניכר בתחתונים שימוש פרטי לד' רק בכלל עושה שליחותו שנשתלח לכך שיהי' על תבנית כך עושה רצון ד' אבל לא בשירות מיוחד לד' הניכר לעין זהו רק בעליונים שגם על הגוון הם רק משרתי ד' לא זולת. ולכך נקראים צבאיו מיוחדים לצבוא צבא ולעבוד עבודה בהיכלי מלך:
שאל רבBookmarkShareCopy