שֹׁמֵ֣ר פְּתָאיִ֣ם יְהֹוָ֑ה דַּ֝לּוֹתִ֗י וְלִ֣י יְהוֹשִֽׁיעַ׃
ישמח משה
ונחזור לענינינו, דהנולד מזה שאמרנו דצריך לכפר על השוגג תחלה, אם כן מובן דאלול הוא תחילה, ואחר כך ראש השנה ועשרת ימי תשובה ויום הכיפורים דהם העיקר, מובן דאלול הוא זמן כפרה לשגגות שהוא התחלה, וכשגומר אחר כך בראש השנה ויום הכיפורים מחילה לעונות וסליחה לפשעים. וכתבו כמו הרוצח בשוגג שם לו השי"ת מקום אשר ינוס שמה, כן נתן השי"ת לחוטאים בשגגה מקום לנוס שמה, זה החודש שהוא כפרה לחטאים, ונתנו רמז לזה ואשר לא צדה והאלקים אנה לידו ושמתי לך (שמות כא יג), ר"ת אלול. לרמז כי אלול זמן כפרה לשגגות, והוא המקום אשר ינוס שמה כל איש שוגה ופתי, ובעוברים בשגגה כתיב (תהלים קטז ו) שומר פתאים ה', כי צריך שמירה משליחי הדין, לכך סופי תיבות של אנה לידו ושמתי לך, ס"ת יוה"ך הידוע היא מלאך הממונה על השמירה, היוצא מס"ת כי מלאכיו יצוה לך (תהלים צא יא), עד כאן מבואר בספרים הקדושים. והנה לכאורה יפול לב האדם לומר מה כל הרעש הזה בחודש הזה, הלא שגיאות מי יבין. ואבאר דהוא על פי מ"ש בהפסוקים (תהלים י"ט) תורת ה' תמימה כו', (תהלים יט יג) שגיאות מי יבין כו', (תהלים יט יד) גם מזדים חשוך עבדך כו'. והפסוקים (תהלים קיט קה-קז) נר לרגלי כו' (תהלים קיט קו) נשבעתי ואקיימה כו', (תהלים קיט קז) נעניתי כו' (בתפלה למשה תהלים קמ"ט). על פי אמרם (דב"ר פ"ד ד') אמר הקב"ה נרי בידך כו', ודרשו כן (במדרש רבה ראה) מן הפסוק (דברים יא כב) כי אם שמור תשמרון. ועל פי מה שפרשו גם עבדך נזהר בהם כו' (תהלים יט יב). ועל פי זה מבואר תורת ה' תמימה כשמחזיקין אותה בתמימות, אז משיבת נפש אם מבקשת לצאת, כמו שדרשו (ב"ר י"ד ט') בכל הנשמה כו' (תהלים קנ ו), על כל נשימה ונשימה כו', שהנפש מבקש לצאת, ומלא כל הארץ כבודו מחזירה, ומה שפירש האלשיך בפסוק (ויקרא כו יא) ונתתי משכני בתוככם כו', ומה שפירש ואעירה ועם רוחי גויתי ה' לי וכו'. ונחזור לענינינו שהתורה מחזרת הנפש, כי אם אנו משמרין נרו, הוא משמר נר שלנו, ומפרש כי התורה הוא אור ונר להורות לנו את הדרך אשר נלך, (תהלים יט ט) פקודי ה' כו' הכל סובב על זה הקוטב, על כן (תהלים יט י) משפטי ה', שאמר אם אתה משמר נרי כו', אמת כי צדקו יחדיו מדה כנגד מדה זה, ומשבח אורן הנחמדים מזהב כו', גם עבדך נזהר וכו', וכמו שפירש הע"א בספר עמודי שש, ומהר"י מינץ בדרשותיו, ואם כן הוא אור גדול. ומה שאמרתי מה שאמר השי"ת נרי בידך כו', והוציאו מן המקרא כי אם שמור תשמרון המאמר הנ"ל, הוא לכונה גדולה מאד עמקו מחשבותיו ית"ש וזה כל הקיום של האומה ישראלית, על פי הנדרש בירושלמי (ר"ה פ"א פ"ג) על הפסוק (ויקרא כב ט) ושמרו משמרתי, שהקב"ה מקיים מצוותיו של תורה, וכל הנהגה שלו ית"ש הוא הכל על פי התורה. והנה ידוע כי גם השגיאה הוא פשיעה גדולה, ובא מהעדר יראה ופחד, ושר המשקים ושר האופים יוכיח, שהיה רק שגיאה שנמצא זבוב כו' (ב"ר פ"ח ב'), ואם אימת מלך בשר ודם כן, על אחת כמה וכמה. ודין ד' שומרים (והטעם), ואנן כשואל שכל הנאה שלנו, אם חטאת מה תפעל לו ואם תצדק וכו', והיה ראוי להיות חייב אפילו באונסין, ומכל שכן בשגיאה שהוא פשיעה, ובשמירה בבעלים פטור מן הכל אפילו מן הפשיעה, לבד מזיד שהוא מזיק ממש בידים, דאין החיוב מטעם שקבל שמירה, ועל כן מבואר היטב מה שנסמך לכאן שגיאות מי יבין כו', דאין ענינו לכאן כלל, והבן זה והוא פלא בס"ד.
בעל שם טוב
ויאמר אנכי אלהי אביך וגו'. ובמדרש (שמות ריש פרשה ג') הדא הוא דכתיב (משלי י״ד:ט״ו) פתי יאמין לכל דבר, מה פתי נער. שכן בערביא קורין לנער פתיא. שמעתי מפי הצדיק ר"נ זי"ע [נראה ברור שכוונתו על הרב ר' נח מלעכוויץ] שהבעל שם טוב ז"ל אמר לתלמידיו. אחרי כל השגות שהשגתי למעלה בשרשי התורה והמצוות ואחר כל התענוג מהשגותי, אני מניח את כל ההשגות ומחזיק אני באמונה פשוטה איך בין א נער און גלייב. ומו"ר הצדיק ר"מ זי"ע אמר שעוד פירש הבעש"ט דבריו יותר ואמר ואם דכתיב פתי יאמין לכל דבר. הלא כתיב (תהלים קט"ו) שומר פתאים ה' (יסוד העבודה מכתב כ"ד ע"ש),
קדושת לוי
אם יהיה אלהים עמדי (בראשית כח, כ), עיין רמב"ן שהקשה הלא כבר הבטיח לו האל ומה היה הספק ועיין שם שהביא בשם המדרש (שיר השירים רבה ב) אולי יגרום החטא. ונראה לי שראה במראה החלום והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך והשיבותיך אל האדמה כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך, ולכאורה הבטחת עד אשר אם עשיתיכו', אין לו פירוש רק שהבטחת של השם יתברך היה בזה האופן כי השם יתברך מסייע לבני אדם לעבדו כי הוא המלך הטוב והמטיב הבוחר בעבודתם אהבתם ויראתם ומלמדם בדרך זו תלך ומשמרם ומצילם מכל דבר רע בטובו הגדול, אמנם בני אדם אשר יש להם כח ושכל להתפלל אזי אינו נותן להם עד שיתפללו ויבקשו מאל אכלם ושמירתם והצלתם כמאמר חכמינו ז"ל (בראשית רבה מה) מפני מה אמותינו עקרות מפני שהקדוש ברוך הוא מתאוה לתפילתן, וכמאמר חכמינו ז"ל (ברכותיז:)שמעו אלי אבירי לב הרחוקים מצדקה (ישעיה מו, יב) שכל העולם כולו ניזון מצדקה והם בזרוע. אמנם בני אדם שאין להם שכל להתפלל ולעבוד לפני השם יתברך אינו עוזבם ומשמרם בחסדו הגדול כל זמן שלא יתפללו כמאמר חכמינו ז"ל שומר פתאים ה' (תהלים קטז, ו) למשל הבן הסומך על שולחן האב, אמנם כשרואה האב שהבן יכול לפרנס את עצמו בטוב אינו סומך על שלחנו כך הצדיקים מתפרנסים בזרוע ואינם ניזונים בצדקה: