זָ֘רַ֤ח בַּחֹ֣שֶׁךְ א֭וֹר לַיְשָׁרִ֑ים חַנּ֖וּן וְרַח֣וּם וְצַדִּֽיק׃
ישמח משה
ואתה תצוה את בני ישראל וגו' (שמות כז כ). על פי הידוע כי יסוד ומצב הישראלי, הוא קרבת אלקים והשראת שכינתו, והוא על ידי האמצעות הצדיקים, כמו שפירשתי במלא כל הארץ כבודו (ישעיה ו ג), וכמו שמצינו (שמות יט ט) בעבור ישמע העם בדברי עמך, (במדבר יא יז) ואצלתי מן הרוח וגו'. והנה לפי זה תולה כל הדור בראשי הדורות, כי לפי הראש כך השראת שכינתו, והבן. והנה באמת גם ראשי הדורות תלוים בהדורות, כמו שמצינו (ברכות נ"ז ע"א) אלא שאין דורו זכאי לכך, וכמו (שמות יז יב) ואהרן וחור תמכו בידיו וגו'. והנה אינו דומה עץ יחידי הדולק, לעץ הדולק וקסמין רבים תחתיו, והבן. והנה בזוהר ינוקא פרשת בלק (זוהר ח"ג קפ"ז ע"א) מבואר ושמן על ראשך (קהלת ט ח), היינו תורה ומעשים טובים. והנה בחובת הלבבות (בסוף שער יחוד המעשה) כתב השתדל שיהיו מעשך זכים, ואם ימעטו יותר ממה שתשתדל שיהיו רב ובלתי זך, כי המעט הזך הוא רב, והרב הבלתי זך הוא מעט ואין בו תועלת, עד כאן דבריו. וידוע דשכר נצחי אינו רק מהמעשה הזך, ועל פי זה יתבאר ואתה, ר"ל אף אתה ששקול כאלף דור של ס' רבוא, עם כל זה לא די בעצמך לבדך, רק תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כנ"ל, כתית שצריך לכתות טבעו החומרית לזה, ועל ידי זה להעלות נר תמיד בעולם הבא. גם יש רמז שעל ידי מעשיהם הטובים יאירו כל הז"ך אותיות, ר"ל אף אותיות מנצפ"ך כמ"ש בפסוק (תהלים קיב ד) זרח בחשך אור לישרים, והבן. גם יש רמז שהז"ך אותיות יאירו כתי"ת בבית ראשון ובית שני, שהם ת"י ות"כ (כמ"ש הבעל הטורים), ואחר זה להעלות, ר"ל כשיאירו עוד במהרה כמבואר בפרקי רבי אליעזר (פרק מ"ח (פרקי דר"א פמ"ח)) כי גאולה העתידה הוא על ידי צץ, (הובא לעיל בריש פרשת שמות), ואז נר תמיד ששוב לא יכבה, והבן.
תפארת שלמה
לעושה אורים גדולים כי לעולם חסדו. הנ"ל עפ"י דברי הזוהר הקדוש פ' תרומה דף קל"ו ע"ב ר' המנונא סבא כד הוה סליק מנהרא במעלי שבתא הוה יתיב רגעא חדא וזקיף עינוהי והוה חדי והוה אמר דהוה יתיב למחמי חדוה דמלאכי עלאה אילין סלקין ואילין נחתין ובכל מעלי שבתא יתיב בר נש בעולם הנשמות. לפי הידוע כי בכל עש"ק הנשמות יש להם עלי' למעלה ועי"ז יורדים נשמות יתירות בשבת לעולם הזה. ובזה בארנו בגמ' מ"ש ר' זירא אמר ר' מתנא אמר רב שמנים ופתילות שאמרו חכמים אין מדליקין בהם בשבת מדליקין בהם בחנוכה בין בחול בין בשבת לרמז בזה על הנשמות הנדחים כמבואר במ"א שמנים רמז לנשמה ופתילות רומז לגוף. השמנים ופתילות שאין מדליקין בהם בשבת שלא הי' להם עלי' בשבת כידוע שיש כמה פגמים שהאדם ח"ו פוגם אשר עי"ז נדחה כמה וכמה זמנים מלעלות למקום שרשו. על כל זאת גדול כח שבת וחנוכה להיות עלי' גם לנשמות הנדחים לחוץ. וזה הפי' לעושה אורים גדולים הם האורות הנ"ל שבת וחנוכה. השבת נקרא אור כמ"ש מנוחה ושמחה אור ליהודים. ובחנוכה נתעורר אור הגנוז מזי"ב לכן שניהם יחד נקראים אורים גדולים. כי לעולם חסדו. זה חסד עליון לכל העולם לבל ידח ממנו נדח ולהעלותם למקור מחצבם. אמנם כל זה רמזו לנו להבין גודל כח הצדיק הדור כי הוא צנור להוריד ההשפעות ועל ידו יהיו כל התיקונים הנ"ל כאשר שמענו מעשה שהי' בימי הבעש"ט ז"ל שבא אליו גלגול מאדם גדול אחד שהי' בימי האר"י ז"ל ומאותו הזמן כמה מאות שנה הי' מצפה עד אשר בא הבעש"ט לתקן נשמתו. ולא השיגה ידו להיות זוכה לבא לצדיקי הדור שהיו לפניו כי לא הניחוהו עד זמן הבעש"ט ז"ל. ולהבין הדבר מה זה הדבר תולה ברצון הצדיק הלא ד' ברחמיו בידו להוציא אסורים חפשי ולמה הי' צריך להתמהמה עד כה שיכמרו רחמי הצדיק עליו. אכן מראשית בריאת העולם כן עלה ברצונו ית"ש להיות צדיק מושל כו' כמ"ש חנון ורחום וצדיק. והצי"ע הוא האמצעי אשר על ידו יבא הישועה לתקן שרשו למעלה. וז"פ אמרו לצדיק כי טוב. הצדיק נקרא טוב. וזה טוב שם משמן הטוב. מחמת שהצדיק הוא המיחד השם לכן בידו לתקן הנשמה שמן הטוב שמ"ן ה':
אגרא דכלה
ויקח לו את כל אל"ה (רפ), אלה דייקא אלה העדות והחוקים, הם לוחות העדות (רפא) שהם ו' טפחים על ו' טפחים מנין אלה, וכל הלוחות היו ח"ק (רפב) טפחים, נרמזים במלת ויק"ח (רפג), ז"ש ויבתר אותם בתוך על ב' לוחות, שנרמזים אל"ה העדות והחוקים (דברים ד מה), שהם ב' פעמים ח"ק (רפד). גם במלת אלה נרמזת בו כל התורה שהוא ה' ספרים, אלה (רפה) תולדות השמים והארץ בה' בראם (בראשית ב ד), והוא ה' פעמים או"ר שביום א' (רפו) בראשית, כדאיתא במדרש (ב"ר פ"ג ה') (רפז) כנגד ה' חומשים, ה' פעמים או"ר בגימטריא אל"ה, שהוא אלף (רפח) ל"ה (רפט). או יאמר מן י' לשונות של נבואה, לא דיבר עם אברהם (רצ), רק בב' בדיבור ובמחזה, שרמז על ב' שמות דב"ר י"י, כנגד שם של הויה, מחז"ה נגד שם של אדני, שהוא מחזה שד"י (במדבר כד טז), והן תרין שמהן שאמרנו שהם "הויה "בהיכל קדשו (חבקוק ב כ), והראה הקב"ה לאברהם ד' דברים התורה והמקדש (גיהנ"ם ומלכיות כצ"ל) (רצא), התורה נרמזת במלת אנכ"י, והמקדש במלת מג"ן לך, שכן היו במקדש צ"ג כלים (רצב) כדאיתא במסכת תמיד (ל' ע"א) (רצג), שהוא לכבוד "אדון "יחיד (רצד), "הויה "בהיכל (רצה), כל זה עבור אברהם שנצרף בכבשן האש, ג"ץ (רצו) היוצא מתחת הפטיש (שבת כ"א ע"ב), ובשבילו העם בחר לנחל"ה לו (תהלים לג יב), נחל"ה (רצז) דייקא, נחלה לישראל עבדו (תהלים קלו כב), וכן קחשיב במשכן צ"ג דברים בפרשת נשא, לפי שיש בין דור המבול לדור הפלגה ש"ם שנה (ש) משנולד יעקב, שהיה ראוי לירד בשלשלאות של ברזל (שבת פ"ט ע"ב). ולפי דברי כנפי יונה שפסוק (ישעיה מא ג) "אורח "ברגליו "לא "יבוא (שא), דאיתמר גבי אברהם בהריגת ד' מלכים (ב"ר פמ"ג ג'), שזכה אברהם באותו פרק לרתיכא קדישא, שסודו (שב) ארגמן, עיין שם (שג). והנה לזה אמר הקב"ה לאברהם בדב"ר הויה במחזה (שד), כשתצרף דב"ר הויה אל במחז"ה, הרי סוד ארגמ"ן שהוא בגימטריא רצ"ד, לאחר שנלחם (שה) אברהם עם נמר"ד שהוא בס"א, גם כן עולה לחשבון ארגמ"ן, לכן אמר אנכי "מגן "לך, לך דייקא (שו) שכבר מדתו של אברהם נקרא או"ר (שז), כמ"ש (ישעיה מא ב) מי העיר ממזרח צדק, שדרשו רז"ל (ב"ר פ"ב ג') האי"ר בא', וכן שם של אברהם מורה על האור, שדרשו זרח בחשך (תהלים קיב ד) (שח), או על (שט) אברהם, שהוא צירף (שי) אחד מן ק"כ (שיא) צירופים, הוא א"ר בה"ם. ז"ש אנכי מג"ן לך, שבאותו פר"ק זכה אברהם לאו"ר (שיב) דארגמן, שבאותו הפרק זכה לאור"ה (שיג), ומגן לך דייקא כשתצרף אותיות א"ר הרמוזים בשמו, עם אותיות מג"ן, הרי ארגמ"ן לקביל נמר"ד (שיד) שנצח אברהם באותו פרק, גם סוד ארבע"ה (שטו) מלכים "את "החמשה (בראשית יד ט), שנתעסק אברהם להגביר ד' אתוון של הויה, את החמשה הם אתוון של אלקי"ם (שטז). ז"ש דבר הויה מורה על ד' אותיות הויה, במחז"ה מורה על חזות קשה, שהוא שם של אלקי"ם, שהמתיק אברהם חזות קשה עם שם של הויה, כנרמז במלת דבר "הויה (שיז). גם אמר "בדיבור "ובמחזה (שיח), הראה הקב"ה הגלות שהם כפולים, ישתרגו עלו על צוארנו (איכה א יד), א' קשה וא' ניחא, כדאיתא במדרש רבה פרשת ויצא (ב"ר פס"ח י"ד) (שיט):