מֽוֹשִׁיבִ֨י ׀ עֲקֶ֬רֶת הַבַּ֗יִת אֵֽם־הַבָּנִ֥ים שְׂמֵחָ֗ה הַֽלְלוּ־יָֽהּ׃
ליקוטי מוהר"ן
וְהוּא בְּחִינַת: אֵם הַבָּנִים. הַיְנוּ, כְּמוֹ שֶׁהָאֵם הוֹלֶכֶת תָּמִיד עִם בָּנֶיהָ, וְאֵינָהּ שׁוֹכַחַת אוֹתָם, כֵּן הַדִּבּוּר, שֶׁהוּא בְּחִינַת שְׁכִינָה, הוֹלֶכֶת עִם הָאָדָם תָּמִיד. וְזֶהוּ (ירמיהו ל״א:כ׳): כִּי מִדֵּי דַבְּרִי בוֹ זָכוֹר אֶזְכְּרֶנּוּ; הַיְנוּ כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ, שֶׁהַדִּבּוּר זוֹכֶרֶת אוֹתוֹ תָּמִיד, וְהוֹלֶכֶת עִמּוֹ אֲפִלּוּ בִּמְקוֹם הַטִּנֹּפֶת.
קדושת לוי
או יבואר, זאת חוקת התורה, ובו יבואר הפסוק (תהלים קיג, ט) מושיבי עקרת הבית. כי בעולם הזה נראה לאדם שנברא בכדי לעשות עסקי עולם הזה, אבל באמת זה אינו והעיקר בריאת האדם היה להשיג אחדות הבורא ברוך הוא. וזהו מושיבי עקרת הבית, כשיבוא הגואל במהרה בימינו אז יתגלה עיקר עשייתן של אדם בעולם הזה כדי להשיג אחדות הבורא ברוך הוא. וזהו הרמז זאת חוקת התורה, כי יש מצות אשר השכל מחייב אותם ונמצא אדם העושה אותם אינו ניכר כל כך שעושה אותם בעבור ציווי הבורא על אלו המדות ולכך נתן הבורא ברוך הוא מצות אשר אין השכל משיג בו טעם כלל ואדם העושה אותם אזי ניכר שאינו עושה אותם רק בעבור מצות הבורא ברוך הוא עליו. וזהו הרמז בפסוק זאת חוקת התורה, לכך נתן הבורא מצות אשר הם חוקה אשר אין השכל מחייב אותם כדי שיהיה נראה אשר צוה ה' לעשות, שהאדם אינו עושה המצות רק בעבור ציווי הבורא עליהם:
תפארת שלמה
וירא ה' כי שנואה לאה ויפתח את רחמה ורחל עקרה. יש לדקדק בסמיכת הדברים ויפתח את רחמה ורחל עקרה. גם מה שמצינו אצל האמהו' ברחל ולאה לשון ויפתח את רחמה. ונקדים מה שכבר בארנו בס' תהלים בפ' על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו. להורות דרך הישר לפני האדם ההולך בדרכי החסידות כשעומד בתפלה לא ישים מגמתו על מה שנוגע לעצמו וחסר לו רק יהמו המון רחמיו על זולתו להשפיע עליו חסדים וטובות כמ"ש בר"ח בן דוסא שכל העולם ניזון בשבילו וחנינא בני די לו כו'. וז"פ שטף מים רבים אליו לא יגיעו שהוא לא יהנה כלל מהחסדים. ולזה נקרא חסיד אותיות חסד ובתוכו נכלל יו"ד להיות דורש טוב כל היהודים. כי אם לא ישפיע לזולתו רק לעצמו זה איננו בגדר חסד כמ"ש בתיקוני זוהר כל חסד דעבדין לגרמיהו עבדין ומה שעושה לעצמו איננו נקרא חסד רק מה שנוגע לזולתו ג"כ. וזה הענין ברחל ולאה כתיב ויפתח את רחמה לשון רחמנות מה שלא מצינו בשרה ורבקה רק לשון ותהר רבקה וה' פקד את שרה כו'. לפי הידוע לי"ח כי האמהות הקדושות הם רומזים לעולמות העליוני' וכל עניני יעקב אבינו ע"ה עם רחל ולאה רומז על זמן הגלות כי אז שעת רחמים ורצון לעורר על זולתו חסד עליון. וז"ש וירא ה' כי שנואה לאה פי' שהיה דבר זה שנוי אצלה לבקש רחמים על מחסורה רק כל מגמתה בתפלתה על אחותה כמ"ש ורחל עקרה. וז"ש ויפתח את רחמה לשון רחמנות שלה בזה פתחה שערי רחמים על אחותה כי זהו רצון הבורא ב"ה להתפלל על חבירו. וז"ש קדש לי כל בכור פטר כל רחם ר"ל לפתוח הרחמנות על זולתו באדם ובבהמה לי הוא כי זהו הנקרא קדוש אם הוא בעל רחמנות על כל הברואים ואז הקב"ה מקרבו ושומע בקול תפלתו. וז"ש בתהלים מ' פסוק י"ז י"ח. ישישו וישמחו בך כל מבקשיך ויאמרו תמיד יגדל ה'. ואני עני ואביון אדני יחשב לי כו'. פי' כאשר כל בקשתי רק יגדל ה' ומה שנוגע לעצמו איננו זוכר כלל כמ"ש ואני עני ואביון. עי"ז עזרתי ומפלטי אתה כו' וזה היה ענין האמהות שכל אחת היתה מצפה לטובת חברתה כמו כן ברחל כתיב ויפתח את רחמה לשון רחמנות כנ"ל. וז"ש בתהלים מושיבי עקרת הבית אם הבנים שמחה כידוע מספרים כי רחל נקראת עקרת הבית ולאה היא נקראת אם הבנים. וז"פ כאשר מושיבי עקרת הבית זהו רחל עי"ז אם הבני' שמחה. וז"ש בלידת יששכר נתן אלהים שכרי כי נתתי שפחתי לאישי. להורות תום לבבה כי לא למענה עשתה זאת כי נתתי שפחתי לאישי לזה נתן אלהי' שכרי בלידת יששכר כנ"ל":