הָיְתָ֣ה יְהוּדָ֣ה לְקָדְשׁ֑וֹ יִ֝שְׂרָאֵ֗ל מַמְשְׁלוֹתָֽיו׃
ליקוטי מוהר"ן
ד וְכָל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל יֵשׁ בּוֹ בְּחִינַת צַדִּיק מוֹשֵׁל, שֶׁהוּא בְּחִינַת מְלֹא פוּם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיהו ס׳:כ״א): וְעַמֵּךְ (יִשְׂרָאֵל) כֻּלָּם צַדִּיקִים. וְזֶהוּ פֵּרוּשׁ (תהלים קיד): יִשְׂרָאֵל מַמְשְׁלוֹתָיו, הַיְנוּ: מִי מוֹשֵׁל בִּי – צַדִּיק.
ישמח משה
ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה והמים להם חומה וגו' (שמות יד כב), ולהלן כתיב (שמות יד כט) ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים והמים להם חמה. והנה הדקדוק ידוע דלמה בפעם הראשון כתיב חומה מלא, ופעם השני חסר, וכבר כתבתי לתרץ זה, אבל דברי תורה כפטיש יפוצץ סלע. ועוד מה שמדקדקים למה בפעם הראשון נאמר בתוך הים ביבשה, ופעם הב' ביבשה בתוך הים. והנ"ל על פי דאיתא (ילקו"ש רמז רל"ד) שנתמלא עליהם הים חימה להטביעם לומר הללו עובדי עבודה זרה והללו וכו'. והנה זה ודאי שלא היה כולם עובדי ע"א, והיו ביניהם הרבה צדיקים כמבואר בכמה מקומות. והנה איתא (סוטה ל"ז ע"א) שהלכו עד צווארן במים והיא אמונה רבה וחזקה, ומשום זה זכה יהודה כי נחשון קפץ לתוך הים, כמו שדרשו היתה יהודה לקדשו (תהלים קיד ב) וגו' (סוטה דף ל"ו). ובודאי דת"ר אלף אינם נכנסין ברגע אחת, ובודאי דהצדיקים בעלי אמונה הקדימו לתוך הים, וכשהלכו עד צווארן נבקע ונעשה כולו יבשה, ממילא דאלו העובדי אלילים בודאי דהם באו לתוך הים כשהיה כבר יבשה, דבודאי הם קטני אמונה. ואם כן בפעם הראשון נאמר ובני ישראל הלכו בתוך הים ואחר כך ביבשה, כי כן היה שהלכו בתוך הים קודם שנעשה יבשה, ואחר כך נעשה יבשה, ועל אלו הצדיקים לא נתמלא חימה, מה שאין כן אחר כך נאמר על ההולכים באחרונה ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים, אחר שכבר נעשה יבשה הלכו בו והם הרשעים, ועל אלו נתמלא חימה, והוא נכון ואמת לדעתי. ויותר נכון ממה שמפרשין על שבט דן, דעל זה קשה חדא, דהא איתא (תנחומא בשלח סי' י') דנגזר לי"ב קרעים, ואם כן שבט דן הלכו בפני עצמם ובזמן אחד עם שאר השבטים. ועוד קשה דלמה להתורה לספר ממה שהלכו ביבשה קודם שנכנסו לים, ואחר שיצאו מהים צריכה למימר. ועוד קשה דאם כן העיקר דהפך ים ליבשה חסר מן הספר, והם תמיהות גדולות על הפירוש הזה, ולפי מ"ש אתי שפיר הכל כנ"ל, והבן.
אגרא דכלה
נשיא אלקים (בראשית כג ו). נמסר ו' רפין, היינו שב"א בראש התיבה קרוי רפי, כי לא יבא אחריה דג"ש לעולם, כן הוא בספר מבין חידות. רמיזת המסורה נ"ל, דהנה שבא נקודת הגבורה והדין, להורות ששה פעמים ניתן הנשיאות ממלכות בית דוד בדין, ונדחה מהם נשיאתם. א' בימי אבשלום. ב' בימי רחבעם. ג' בימי עתליה. ד' בימי צדקיה. ונשארה עדיין הנשיאות בידם, להיותם ריש גלות בכל דור, עד שנדחית הנשיאות בימי ר' יוחנן בן זכאי, כי היה רבן גמליאל קטן כנודע, והוא ביקש מאספיינוס להישאר שושילתא דרבן גמליאל (גיטין נ"ו ע"ב), והנה הוא פעם החמישי. ו' הוא זמן הזה, שבעוה"ר נידחות לגמרי עד שתשוב המלוכה למלך המשיח במהרה בימינו. והנה בכאן פעם הראשון נשיא אלקים וכו', נשיא בשבא ניקוד הדין, רצ"ל מן הדין ראוי לך הנשיאות מפני קדושתך. וז"ש נשיא אלקים, דין. ב', וירא אותם שכם בן חמור החוי נשיא הארץ (בראשית לד ב), גם כן מן הדין היה ראוי לו הנשיאות, כי היה בו ניצוץ הקדוש נשמת ר' חנינא בן תרדיון. ג', נתנאל בן צוער נשיא יששכר בחנוכת הנשיאים (במדבר ז יח), ואמרו חז"ל (במ"ר פי"ג ט"ו) נתנאל בן צוער השיאן עצה זו, ואמרנו לשם על כן נאמר בו (במדבר ז יט) הקר"ב את קרבנו, הקר"ב חסר י' המורה על חכמה, להורות שנתן מחכמתו לאחר, והנה שהוא יעצם ונתן להם עצה מן הדין שיהיה נשיא, על כן נכתב נשיא בשבא המורה על דין. ד', ושם איש ישראל המכה וכו' נשיא בית אב לשמעוני (במדבר כה יד), בדין הוא שיהרג שהיה נשיא לשבט שמעון שקנא אל הזנות, והוא פרץ גדר הזנות, ועוד שהיה גלגול שכם. ה', כזבי בת נשיא מדין אחותם המכה וכו' (במדבר כה טו), בדין הוא שיהרג הנשיא ההוא, שהוא היה ראש אומות והפקיר את בתו לזנות, וגם כן היודע גלגול כזבי יבין הדבר. וא"ו, (בדברי הימים א' ב י) נחשון בן עמינדב נשיא בית יהודה, בדין הוא שיהיה נשיא, שקפץ לתוך הים (סוטה ל"ז ע"א), היתה יהודה לקדשו ישראל ממשלותיו (תהלים קיד ב):